יש משהו מגונן, עוטף בחושך.
לא רואים הכל בבירור, יש דברים שצריך לנחש.
אני אוהבת את הלילה.
יש שקט בחוץ, כאילו מישהו החליש את הווליום של העולם והשאיר רק את הצלילי החלשים, הטבעיים.
אני אוהבת את הלילה כי הוא נותן לי מחסה.
הוא מאפשר לי לברוח אל תוך עצמי, להסתתר, לבכות.
אני אוהבת את הלילה.
ואני אוהבת את הזריחה, שמסמלת את ההתחלה החדשה. את השיקום. את האפשרות להתחיל שוב.
כי אחרי כל חושך תמיד יבוא אור, וכדי שנלמד להעריך את האור צריך שיהיה חושך.