נשארתָ בלי. עם חור גדול פתאום.
ועדיין לא הגיע הזמן לנסות למלא אותו.
נשארת עם חלל. עם כאב נוגע ועצב חשוף.
שצריך עוד לקלוט, לעכל ולהבין.
נשארת. והוא כבר לא כאן איתך.
ולפתע החברות שלכם משמעותית יותר.
פתאום מחבר טוב, מחברותא טובה ומעניקה,
זה נהיה משמעותי, ציוו שנשאר.
מלימוד, משחנ"שים, דיברורים וקשר קרוב-
אתה מוצא את עצמך מחפש מילים ומנסה לתאר מי הוא היה בשבילך.
כי הוא, מ'חבר טוב בישיבה',
לפתע הפך לחבר טוב שנהרג...
אח שלי,
זה קשה, זה כואב.
אני רק רוצה שתדע שאני מבינה (או לפחות מנסה להבין) ומכילה את הקושי.
ובע"ה אתה תגדל מסה.
והחבר הטוב שלך, מלמעלה- מסתכל.
ואולי.. אולי אתה יכול לבקש ממנו קצת עזרה להתמודד...
מוקדש באהבה, הערכה וכאב,
לחברים מישיבת אלון מורה וישיבת עתניאל.
לע"נ אבינועם כהן ואבשלום ערמוני.
נקווה שיפורסם..
)
