יש לי הרגשה שאחת הסיבות הכי גדולות זה שכאב נותן לנו להכיל את עצמנו.
הוא כאילו נותן דרך להכיל בעצמי גם את הדברים שבלעדיו הייתי כועסת עליהם.
מין הרגשה כזאת של "כואב לי, אז מאד לגיטימי ש.."
הוא נותן הרגשה שאין סיבה לכעוס על עצמי, כי.. כואב לי. אז זכותי.
וכשהכאב נגמר פתאום קולטים שבעצם יש דרך וצריך להתמודד.
ואם לא נתמודד כלום לא יקרה.
אז חוזרים לכאב שמכיל ומאפשר.
הוא כאילו נותן דרך להכיל בעצמי גם את הדברים שבלעדיו הייתי כועסת עליהם.
מין הרגשה כזאת של "כואב לי, אז מאד לגיטימי ש.."
הוא נותן הרגשה שאין סיבה לכעוס על עצמי, כי.. כואב לי. אז זכותי.
וכשהכאב נגמר פתאום קולטים שבעצם יש דרך וצריך להתמודד.
ואם לא נתמודד כלום לא יקרה.
אז חוזרים לכאב שמכיל ומאפשר.