נשבע זה קצת מעבר לאפשרי
קצת מעבר לטבע,
זה קצת מעבר להיגיון
וקצת מעבר לקצת יכול.
זה שובר אותי, אני לא יודע אם את יודעת,
זה ממותת,
זה מחריך ליבנות ולהחזיק לבד,
זה מכין אדמתך.
אני יודע, זה קצת ילדותי וקטנוני,
קצת תלותי ורכרוכי,
להיתלות בקשר שחלף מהעולם,
לא נעלם, אבל מחכה לבוא הזמן.
אי לי מוסג מקלום, לא יודע ום דבר
הכול מאת מסובב העולם, הכול מאיתו נגזר,
אז קשר היה טוב מטוב, כווון לטוב ואחריטו טוב
אם רק יכולנו לפזר העננה
לגלות השכינה
דרך החוכמה
אם רק יכולנו
והיה לאיש אחר.
אני, נשמתי, חיי,
גופי וממוני
כולם לאיש אחר
שיבוא שיכח שיתלוש שאנבור, שיתן לי סיבה להיתגעגעה לעצמי,
סיבה לעמוד על שני רגלי ולהילחם מאהבה.
אבא, תודה על כול הנסיונות והמניעות,
העצם תודה על חיי, כי מה הם אם לא נסיון אחד גדול
פעם דיברתי עם איזה דוס דוס, מהאיכותיים, אבל מהשמח
לא מהזן הלחוץ,
הוא עושה לי " אותי לעולם לא תצליח לשכנע במציאות אחרת חוץ מהאמונה"!
אני עושה לו " מה לעולם, כעעעפרע?"
"אין, לעולם, אותי לא תצליח לשכנע, אני מאוהב!"
אני מנסה לפגוע בברווזים שחורים בחושך, הלווי הייתי יכול קצת להיתקרב להבין מה את רוצה.
לא יודע אם החצי השני אבל בטוח, בטוח משהוא מהנשמה, לא יודע כמה גדול וכמה קטן,
אוהב, בעל המניעות.