בס"ד

וכתובת?

שתי האפשריות היחידות הן או להוציא את הכאב החוצה או לשמור אותו בפנים עד פיצוץ ועד בכלל?

הכאב הוא מנוע אדיר, שמעתי מהרב שבתי רפפורט אמירה שזה אפילו בזבוז לקחת אותו כדי לתקן את הצרות הפרטיות שהובילו אליו.

אז אולי כשהוא מצטבר עד רמה כזאת שכבר אי אפשר להכיל,כדאי לנתב אותו כדי ליצור משהו בעולם, לחדש ולתקן.

(לצורך זה כדאי תמיד שתהיה לאדם איזושהי תפיסת עולם מסודרת קצת, כדי שתהיינה לו בראש מטרות שכדאי להשקיע בהן).

בס"ד

חייבים להתנער מזה כמה שיותר מהר

והם לא נותנים לי מרווח נשימה.

בס"ד

וזו אכן הבעיה היחידה שלנו, כשאנחנו שוגים ומדמיינים אחרת.

אם רק ננצח את זה- הכל פתוח.

ולי אפילו זה לא קל.

בס"ד

רק הצלחה, אם נתמודד מול הקושי.

וזה קשה.

לפעמים מעניין אותי להסתכל על הדברים מלמעלה

בטח אני נראית נורא מגוחכת

כמו איזה עכבר שחג במעגלים ומנסה לפרוץ גבול לא קיים (או ציור של גבול שאינו ממשי)

וכשהוא טיפה חורג החוצה מהמסלול הוא מיד חוזר אליו  וממשיך כרגיל

אחרי זמן ארוך הוא עושה את המעשה המתבקש והולך לאן שהיה אמור

כזה מטופש.

רק חבל שאני בתוך הסרט ולא מחוצה לי

נדמה לי שאם הייתי חברה שלי כבר מזמן הייתי מצליחה לנתח הכל בקלות ולומר לי לאן ללכת ומה לעשות

בס"ד

למה לא באמת להסתכל כביכול מבחוץ?

בס"ד

להעמיק את ההכרה שבעצם באיזשהו מקום - לא אכפת לי מה אני אצליח או לא לעשות.

מספרים על הבעש"ט שפעם הודיעו לו משמיים שבשל מעשה מסויים איבד את חלקו לעולם הבא, והוא שמח שכעת יוכל לעבוד לשמה באמת.

אני הרגשתי את זה מאוד בשבחי הר"ן (זה באופן כללי ספר די נפלא. לפחות החלק הראשון, את השני לא קראתי), באותיות ה-ו הוא כותב  "והיה קשה וכבד עליו מאד מאד להתחיל לכנס בעבודת השם לקבל עליו על עבודתו יתברך. והיה רגיל להתחיל איזה ימים לעסק בעבודת השם ואחר כך נפל מזה וחזר להתחיל וחזר ונפל. וכן היה כמה וכמה פעמים ... היה לו תמיד עליות וירידות הרבה מאד מאד רק שאחר כך היה חזק שלא יניח עבודתו יתברך לעולם אף על פי שיש לו ירידה לפעמים אף על פי כן יהיה מתחזק עצמו בעבודת השם יתברך בכל מה שיוכל.

והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש דהינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מייאש עצמו בשביל זה רק אמר שיתחיל מחדש כאלו לא התחיל עדין כלל לכנס בעבודתו יתברך רק עתה הוא מתחיל מחדש ... וכן כמה פעמים ביום אחד." (כדאי לראות שם באורך).

כי בעצם ברגע שבו אני עושה את רצון ה' ועובד אותו- הרי זה בכלל לא חשוב האם אני מצליח ליצור מזה משהו או נעצר.

(זה צריך להצטרף לזה ולהכיל את שניהם יחד)

עמדתי בבוקר חיכיתי למעלית עד כאן הכל רגיל

נכנס לוחץ 8 הדלתות נסגרות ורגע לפני הסגירה יד עדינה עם לק בצבע צעקני מדי עוצרת את הדלת ונכנסת עובדת צעירה שאני לא מכיר.

לוחצת 5 ונעמדת לידי תוך שניה בחוסר שקט מוציאה את הטלפון ומתחילה לגלול בלחץ פוסטים על אנשים שמדברים על מיינדפולנס מדיטציה והצורך לעצור את המירוץ ולנשום.

היא מקשיבה, קוראת עיניים חצי עצומות מעייפות או משהו אחר וכל פעם שנתקעה לרגע האפליקציה לשניה היא מתחילה לדפוק עם הציפורניים על המסך מתוסכלת שהשלווה לא נטענת מספיק מהר.

המעלית עוצרת ב-5 הדלתות נפתחות והיא שועטת החוצה כמעט דורסת עובד מסכן שעומד שם כי הראש שלה עדיין קבור בסרטון על איך להיות נוכחת ברגע.

הדלתות נסגרו

אני לבד לפחות לעוד כמה שניות מהרהר בכמות הידע שנדחף לי לראש בעל כורחי בשניות האחרונות

עובדת חמודה מאוד ונראית גם חרוצה עדיין נוגע ללב

הפרדוקס

לצרוך שקט בדיגיטל

נלחצים להירגע כמה שיותר מהר

מפספסים את החיים האמיתיים שקורים ברווח שבין הקומות

8

ירדתי

לצאת לאיזה שבועיים משוק העבודה הסזיפי לחיק המשפחה האישה והילדים

לנשום קצת

לא לקום לפנות בוקר

לצאת לנסיעות ארוכות לבזבז כסף על גלידות באמצע שום מקום

לנהוג בחלון פתוח

בכלל לעזוב כל הרגל שרכשת לטובת פסק זמן ממי שאתה למי שאתה

כמה כיף ומתיקות וטוהר יש בילדים הקטנים האלה

שאלות תמימות שעוד לא חוו כלום מהעולם

שעוד לא התלכלכו ממנו

אני מזין את התמימות נזהר לא לפגוע בה

אני שומע איזה זמרת גרמניה ששרה אלקטרוני כבד בגרמנית

לא מבין מילה ממה שהיא אומרת אבל יכול לנחש טוב מאוד שלא כדאי שהיא תהיה בפלייליסט בנסיעות בחופש

הם כבר בחופש

אני אצטרף

אומרים שבהופעות שלה אנשים בוכים

אהיה עובר אורח

ממלא מקום בדרך שזנחתי לא לשווא

לפרנס זה אחת מהמהויות הגבריות שלקחתי על עצמי

אז היום עובד וממחר קצת זמן

תלוי בין הקצוות

כמו ציפור

מזכיר את נובאק והשירים הסלובניים שלו

אני מבטיחה לך

עוד יהיו לך מים מתוקים

אני מבטיחה