ובעיקר אתה צריך לנסות להבין אותם למרות שזה מעצבן כי להורים שלך יש השקפת עולם יותר רחבה ויותר בוגרת..

למרות שזה ממש קשה

קשה באמצע לעצור ולחשוב על זה כשאני עצבנית (ולפעמים גם קצת מתוסכלת...)

אבל מביך אותי לעניי כל

תחלס גם אותי מביך, לכן לא כתבתי את כל הפרטים....

אני חושבת שאני זקנת השבט (נאממן חח)
נו.. טוב..
 זה מועיל אח"כ להדרכה עם חניכים (עלוקות..) לא מברכת אפחד עם כאלה
או בצבא עם מפקד קשה עורף ><
או אם את בכלל בת, אז בשירות זה ממש מעצבן..

נגיד בת שירות בתקן מורכב.

הטיפ מוזכר באיגרת ברמב"ן.
( C הזכויות שמורות לכיבוד בן שהוא עשה לאגרת שלו)

ואח"כ לחשוב --מחשבה טובה--
על מי שאת/ה כועס או עצבני
וכשאתה חושב חיובי, אתה יכול לאכול או לשתות
לברך בקול<=

כאשר הכעס נשאר בכל זאת,
אז שיר לך שיר בחרישי או שרוק בפה מלא

אל תדבר !

בכלל"
לא לקלל לא לברך =)

בהצלחה

שימו לב ! נאדהה. (אפילו לא פרצוף..
זה ממש עוזר לשמור על איפוק
אפילו כשמדברים על האירוע אח"כ לא לשבור את הכל(כלליים))

בפרטי זה יותר מוסבר..

עוזר בכל שלבי ההתבגרות, מניסיון!!!

מנסים להבין אחד את השני

תלוי באנשים

מה שבטוח לרוב זה עובר מתישהו. צריך רק סבלנות וכוחחחח

באמצע התפרצות את באמת עוצרת או שלא זוכרת באותו רגע לעשות את זה?

תודה

כשהייתי בחור בן 17, אבא שלי היה אידיוט גמור...

כשהייתי בן 21 נדהמתי כשגיליתי כמה הרבה הוא הספיק ללמוד תוך 4 שנים בלבד!!!

מעבירין לו על כל פשעיו"

השינויים של הגיל הוא גם ביחס מולם,

לקבל את זה שאתם לא מסכימים על דברים,

ולזכור שאחרי זמן זה יתמתן כיון שהם יהיו יותר בשלים לקבל את השינוי.

אולי יעזור למתן את הכעס...

תשאל את השליח הקרוב לביתך

הוא ישאל את האגרות קודש

לא?

איך זה עובד בישיבות?
עם המשפיע או המשגיח רוחני?

מאשר סיוע לעזור?

ואגב זה בת* היא חבדניקית*

שמע ישראל!!

ה' אלוקינו, ה' אחד

יחיד ומיוחד!

א-אני חבדניקית ב"ה

ב-זה לא קשור לאגרות קודש, אם הייתי רוצה הייתי מפרסמת בפורום של חסידות חבד, אבל כרע אני מחפשת עצות שונות ומוצלחות מכלל הציבור ולא רק חבד....

אהלןן זאת יעליקק><

שמחה לשמוע

אני יחסית גדולה פה וישלי וותק עצוב עם גיל הזה

מכיתה ז'

חשבתי אחרת ודיברתי שונה מכולן והמשפחה הייתה בטוחה שזהו.
ישלי משו נפשי!

זה שריטה קטנה מטראומה שחוויתי אבל זה לא ככ נוראי

ממש עוזר לשנן בשקט בראש משפט קליט כזה שמרגיע אותך, משהוא בסגנון: "כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו" "היא אמא/ הוא אבא שלי ואני חייבת בכבודו" "רק בלי כעס" או כל משפט כזה מצחיק ככל שיהיה

ולהתחיל לשנן אותו כשאתה מתחיל להתעצבן, זה מכניס לשליטה ועוזר להבליג ולשתוק.

אפשר גם לחשוב כמה מהלכים קדימה, נגיד אני אצעק עליהם עכשיו ויגיד להם בדיוק מה אני חושב על החינוך שלהם.. ואז מה? הם הרי לא ישתקו (בד"כ) ואז תתחיל מריבה.. וצעקות.. ויהיה מתח בבית.. וכו' והמסקנה הסופית היא שתכלס עדיף לשתוק וזהו

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....