על פי תורת החסידות, ארץ ישראל היא התגשמות וקיום חכמתו ורצונו של הקב"ה עלי אדמות, ומצות ישוב ארץ ישראל פרושה - כינון החיים בעולם הזה באופן שהם רצונו וחכמתו של ה' יתברך שבתורה. ובלא חיי תורה ומצוות, הרי יתכן הדבר שאדם נמצא בגופו בארץ ישראל, ומכל מקום הוא חי בחוצה לארץ.

מצות יישוב א" היא דבר גשמי אבל יש פנימיות המצוה.

זה שהמצוות הם עניים מוסרי פנימי [כאן אפתח סוגריים מרובעות: שבא מרצון האל. ורצונו הוא אחד וכו'. אם הבאת את הקישור כדי לפתוח את המושג אלהים אז אני פנאנטאיסט לא פחות ממך (כפי שרשום לי בכ"א. אולי אקוסמיסט פחות ממך...)- אלץ איז דער אויבערשטער.]

אין זה מנתק אותם מעולם המעשה. ע"כ עולם המושגים האמוני שלי.

בחסידות המובן הזה שבין המעשה הגשמי לפן הרוחני- קצת מתערער, במחילה.

אבל בין כך ובין כך- זה אותו הדבר לכא' מצות סוכה ומצות יישוב א"י-

הירושלמי (סוכה, פ"ב ה"ח) לומד את גדר מצות סוכה, שעצם המציאות בו היא מצוה (וזו מצוה של אור המקיף) ממצות יישוב הארץ:" מתני'- כל שבעה ימים עושה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו עראי וכו':

גמרא  כתיב (ויקרא, כג) בסכת תשבו ואין תשבו אלא תדורו.  כמה דאת אמר (דברים, יז) וירשתם אותה וישבתם בה.  שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה:"

א"כ ההשואה בעצם מציאות המצוה ככוללת היא ברורה.

האם מזה בעצם ניתן להשוות את מצות סוכה לגבי ההשפעה שלה כאור מקיף ואותו הדבר יהיה כלפי מצות יישוב א"י?

(לי נראה פשוט שכן. אבל אני רוצה לשמוע את דעתך)

הבנת מה התכונתי עכשיו?

קראי שוב.

אור המקיף זה ביטוי פנימי של מצות הישיבה בסוכה כמצוה "עוטפת" את הווי החיים בשבעה ימים הללו.

הציטוט מסביר את גדר מצות הישיבה בסוכה

כלומר- הישיבה היא המצוה שהיא בחי' אור המקיף. שכן הישבה זה לאכול לשתות לישון ובכללי להיות, רק בסוכה. אבל עצם גדר זה ב"ישיבה" בסוכה (שזו המצוה!!!!) נלמד מהישיבה בא"י. הגמ' לא עושה "גזירה שוה" (למרות שגם אם כן הלימוד היה נכון אבל אין לי כח) אלא מסבירה בגדר עניין ה"ישיבה"- זה שוה סוכה וא"י. שבשניהם המצוה היא להיות במצוה. לחיות את החיים בתוך המצוה- אור המקיף.

משום, וחבל שלא אחזת את עניין אור המקיף, שבחי' אור המקיף נובעת מעצם דין המצה בישיבה כא"י.

קול התור, א, ז- "ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק ״ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון״ 

זה לא כתוב בביאורו על השו"ע או במעשה רב, כן?

(אתם לא סוקלים מתנגדים, כן?)

ע"כ דבריי. סליחה.

לכבוד סוכות-

בחי' בינה....

אבל הסיבה היא שתורף בחי' אור המקיף המתגלה בפן המעשי מושק לא"י. - וזה נראה  לי מובן.

ובזוהר אחר לימוד הירושלמי.

יותר  מדי בינה בשבילי אני צריך א געצייג... פשוט.

אולי אתייחס לזה באריכות בהמשך

אבל ההשוואה בהחלט אין לה מקום

ע"כ דבר קדשי.

ולא דברתי על הרב'ה דברתי על החסידים, או על האוירה בחסידות.

התכונתי על התנועה הנגדית.

או אולי יותר נכון על הקשר שבין החלק הרוחני שבמצוה לצד המעשי.

הדגשה- לא את ה"סתירה" שיש בין הפן המעשי לפן החומרי.

אניל וקח את אבן הבוחן בצד נגדי של  להסביר את המהות מהמעשה.

בשיחות של הרב'ה זה קל. אבל בדברים קדומים יותר מהרש"ב ומעלה- משום מה לוקחים את זה כנוסחה מתמטית הרבה פעמים.

השאלה היא בקשר שבין הפן הרוחני לפן הגשמי.

האם המעשי זה מעשה סמלי לרעיון רוחני גבוהה והאם בעצם. מעשה המצוה הוא תבנית וקוים לתוכן המצוה.

כלומר האם זו מפה מעשית של המהות.

עד כמה אני רואה את הקשר בין הפן המעשי למהות המצוה?

בנוגע לסוכה- בסוכה המצוה היא אור המקיף לא בגלל שככה כתוב בתניא.

המצוה היא אור המקיף כי כך המצוה.

המצוה היא לא אור פנימי כי המצוה היא לא לעשות פעולה מסויימת או עם עצם מסויים. אלא לחיות בתוך המצוה.

 המצוה היא בעצם חיים. אכילה שתיה לינה טיול בתוך סוכה. חיים בתוך מצוה. אור מקיף.

לא נוסחה מתמטית, סוכה= אור מקיף. לא כך לומדים חסידות.

המצוה בסוכה- זה לא שתהיה לך סוכה. גם לא לבנות סוכה אלא ישיבה בסוכה. מצות ישיבה בסוכה היא אור המקיף. ולכן ביאור העניין הוא שהישיבה בסוכה היא חיים בסוכה שזה חיים בתוך מצוה כמבואר.

ולכן עצם העניין של מצוה בישיבה באופן שהוא כישיבה בסוכה- זה אור המקיף.

זו ההבנה של המצוה כקשורה לפנימיותה ולא כחבילה מנותקת שקיימת רק כי התניא אמר.

או לקחת נקודה ופיתחת אותה תיאורטית

כי במחילה, אם לא פתחת ולדת את נודא בעיון זה קישקוש גמור ההשוואה הזו

איזו שיחה?

אני מכיר כמה....

יש שיחה אחת מפורסמת על שינה בסוכה.

שלומדים אותה אפשר להקיש ממנה על דברים אחרים

אי אפשר להקיש ממושג או שנים ששומעים על דברים אחרים

אם הבנתי נכון. זה ההסבר על פתגם הריי"צ?

כי הוא לא נראה לי מרחיב שם על אור המקיף מצד עצמו יותר מדי.

דף הבית

בבקשה..

אי אפשר להסביר אותו בקצרה

תפתח ספר הערכים (האנציקלופדיה תלמודית החסידית )למשל לראות איך מנסים לתמצת את ההסבר על זה.

ובכל אופן את תורת חסידות חב"ד אי אפשר להבין ממשפט פה ושם אלא צריך להשקיע בה ולא רק באופן של השכלה

זה לא שולל את אלו שמקיימים את זה בפן הגשמי והרבי אף התבטא בחיוב עליהם

רפשר להקים ישובים ולהאיחז בארץ

הרבי מאוד העריך את מי שעשה את זה עם ביטויים מיוחדים ותמיכה עצומה

אבל שיטת חב"ד היא אחרת ביחס לעניני ארץ  ישראל, ששמים את הדגש במצוות ישוב ארץ ישראל על הפן הרוחני שבלעדיו אין שום תוכן במצוה הגשמית (כך מובן מתוכן התשובה של הרבי לגנדי ז"ל)

אפשר לראות את היחס בארוכה בשערי ארץ ישראל הוצאת היכל מנחם

יש מצוות שיש דגש יותר על הצד המעשי והגשמי שלהם

יש מצוות שהצד המעשי כמעט ולא נחשב ללא הפן הרוחני שעליו עיקר הדגש.

אכן זה מצווה גשמית אבל עיקר עשייתה היא בפן הרוחני

וזו היתה כוונתי

ובפועל שיטת אדמור"י חב"ד שהמצוה הזו ישנה ומקויימת בפן הרוחני "עשה כאן ארץ ישראל"

הוכחה שבחבד יש ישוב הארץ-

חכמה בינה דעת = ישוב הארץ

(בגימטריה כמובן)

אתה רומז משהו על חבד?

או משטר ישראל

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.