לפני הבחורה, כואב לי כ"כ עליך.

דבר שני, אני חושב שאתה צדיק גדול, באמת!

אדם שנמצא 4 שנים (!!) בישיבה, ולא נהנה מלימוד תורה,

הוא לא פחות מגיבור. הכי אמיתי בעולם.

כבחור ישיבה שאוהב תורה ונהנה ממנה ממש,

היו לי מלא משברים בישיבה,

ואין לי ספק שאצלך זה הרבה יותר קשה...

אם תרצה עצות בפרטי, אשמח לנסות לתת לך קצת מניסיוני.

באמת שהרצון שלך והמאבק שלך מעוררים השתאות. אשריך!!

אתה לומד תורה, אתה רוצה לרצות להנות מזה ולאהוב את זה,

ולענ"ד, פשוט לא מצאת את המקום שלבך חפץ,

שזה תנאי בסיסי והכרחי בלימוד תורה ואהבת תורה.

אם אתה מספר לה, תעשה את זה בהמשך. ממש לא בהתחלה.

ואשריך אחי! באמת חיזקת אותי...

מקווה שתמצא את חלקך בתורה,

ואת 'אשה אשר אהבת... כי היא חלקך בחיים',

ותבשר בשורות טובות מהרה!!

מוזמן לאישי

זה לא חיב "ליהנות מזה". קביעות יום יום, גם "בכח", מתוך ידיעת החשיבות.

ולפום צערא אגרא.

וזה באמת חשוב מאד לבנין הבית, ולשמירה על רמתו.

וגם אל תתייאש. גם "כמעט 4 שנים בישיבה" זה לא סוף הדרך. תבדוק מה הכי מדבר אליך, אולי "תמהיל", קצת לימוד הלכה, בהתמדה, קצת לימוד אמונה, מספרים שמדברים אליך. חצי עמוד גמרא....

לפני הלימוד - כמו שאומר נפש החיים - תהרהר בתשובה ותתכוין להתדבר בדבר ה'. ותהיה בטוח שבעז"ה אחרי כמה זמן, יותר או פחות, אתה כבר ממש תשמח בזה.

הצלחה רבה. כל הכבוד על הרצון לבית תורני, וגם על מאמץ.

מסכת אחת שסיימת, למרות שלא היה לך חשק, זה עושה "רעש" בשמיים, כמו הרבה שלומד מי שזה בא לו בקלות.

הערך של הלימוד, מבחינת מה שזה חורט בנפש, מבחינת הקרן קיימת לעולם הבא - ששם מתגלה מה שנחקק בפנים - מבחינת התרומה לכלל ישראל, הוא גדול מאד מאד, גם אם לא "מרגישים".

אבל גם קביעויות קטנות יותר, זה ענין גדול.

תנסה לראות מה מדבר אליך, ולגוון את נושאי הלימוד. לפעמים קל יותר להתמיד בכמות קטנה יותר כל יום. לפעמים שמיעת שיעורים וכד'.

אשר על כן, בהיות שעיקר שאלתך היתה מבחינת "קובע עיתים לתורה", זה לא סותר כלל את הרגשתך כעת.

אתה תמצא תחום בחיים שמתאים לך, לשם שמיים, ותלמד כמיטב יכולתך. לפעמים כשאדם מרגיש מרוצה במהלך של חייו ועיסוקיו, יותר קל לו גם לקבוע זמנים ראויים לתורה.

העובדה שזה כל כך חשוב בעיניך, שלקחת את זה על עצמך כפרויקט ושאתה מחפש מישהי שתרצה שבעלה יקבע עיתים רק מוכיחה שאתה הרבה יותר דוס ממה שאתה חושב את עצמך.

לפני הכל, תעריך את המקום שאתה נמצא בו היום! כן, אומנם יש מקום לשיפור, אבל זו לא סיבה לצלול לייאוש. עבודת ה' כשמה כן היא - עבודה, ולעיתים עבודה קשה מאוד. לא תמיד זה קל, לעיתים גובה מחיר ולפעמים מאתגר.

אני בכל מקרה מוקירה את הנקודה של הרצון - אתה רוצה להשתפר ולעלות למעלה, כלומר אתה לא שוקט על השמרים ומבין שהמצב עכשיו הוא לא אידיאלי. זה מעורר הערכה!

טו מייק לונג סטורי שורט, אני באופן אישי בוודאי שלא הייתי פוסלת. כן, הייתי מבררת לעומק מה זה אומר מבחינתך ואיך זה מתבטא בחיי היום-יום, כי בסופו של דבר אני רוצה להקים בית תורני. אבל לפסול בגלל שמישהו לא נמצא במדרגה הגבוהה ביותר של הנאה מלימוד תורה, על אף שהוא משתוקק להיות שם? חלילה.

בהצלחה רבה לך!! 

שתגיע האישה שתתחתן איתה ותדרבן אותך

בע"ה מה שטוב בשבילך שיהיה בע"ה

בהצלחה

מה שטוב בשבילו בע"ה שיהיה... מה שכל הכלל עושים לאו' נכון שטוב בשבילו

אני חושבת שהוא רק צריך להבהיר לבחורה את זה בפגישה שלא תצא עם דמיונות

מכאן

רק הצלחה בע"ה

למה חשוב לך באמת. בחורה *דוסית**?

מה אתה חושב לעשות במקום לקבוע עיתים?

לדעתי בפגישה השנייה ראוי לדבר על זה.. ולנמק ;)

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.