היי. האמת שאני פעם ראשונה כותבת פה, יצא לי לקרוא פה בשיטוטים באינטרנט אבל לא ככ מעבר..
אני יודעת שזה א-ר-ו-ך אבל ממש כבר מיואשת והחלטתי לפרוק פה הכל למי שיהיה כח לקרוא ולהגיב.
אז ככה, מאז שאני זוכרת את עצמי גדלתי (התחיל בהורים ופשוט המשכתי לדרוש זאת מעצמי כל החיים) על להצליח להצליח ולהצליח.
האמת, בלי להשוויץ, מבחינה אישית, לימודית וחברתית תמיד הצלחתי. יש לי רקע מאד(!) לא פשוט מהבית, וכשאני נפתחת לאנשים ומספרת הם די בהלם. (עבריינות, אלימות, סמים בעיות נפשיות שהשפיעו על המשפחה וכו').
לפני 3 שנים החלטתי להתחיל לצאת, כמהתי לזוגיות, הייתי בלחית במלוא מובן המילה, רציתי גבר לאהוב ושאוהב בחזרה, שאעריץ אותו, שיהיה הרב שלי. אבל לא הרגשתי שזה זה עם שום בחור(יצאתי עם 17) , הייתי נכנסת לאתרי הכרויות ובוכה לה'. בזמן הזה חברות שלי החלו להתחתן בזו אחר זו ודי נשארתי בודדה עם עצמי, חיה בשגרה של עבודה בית עבודה בית ובעיות בבית.
עוד בעיה במציאת זוגיות שהיתה לי היא שהבחור שאני רוצה לא תואם את הרקע שאני באה ממנו ככ, לכן ההיצע דל, וגם אלה שמציעים לי לפעמים נרתעים מזה שלא גדלתי כמוהם, מה שגם תיסכל אותי.
לפני כשנה הכרתי אותו, בחור מדהים, לב זהב, רגיש רגיש ותורני שהכיל אותי עם כל ה* שלי, אבל הוא נלחץ מהבלחיות שלי ופשוט עזב אחרי כמה חודשים.
ובנקודה הזאת האמון שלי אבד. לא הבנתי בשכל איך יום אחד בחור יכול להיות מאוהב בי ויום למחרת פשוט עוזב.
בכיתי לילה לילה הרגשתי שאיבדתי הכל ואת הזיווג שלי.
החלטתי לא להיתקע ולהמשיך הלאה, יצאתי עם בחורים נוספים אבל הרגשתי שאין, "זה לא זה". אז החלטתי להשקיע בקריירה ובעצמי כדי לא ליפול לייאוש.
בשלב כלשהו הבחור חזר, מודרך יותר, רוצה יותר, הודה בפני שהלחץ פשוט הרג אותו, הרגיש חנוק ממני אבל אף פעם לא הפסיק לאהוב אותי ואולי ננסה להמשיך. שמחתי מאד, זכרתי כמה אהבתי והערצתי אותו, אבל משום מה באתי באגרופים, פחות מכילה, אבל התחברתי אליו לאט לאט בחזרה, והוא התחיל לדבר איתי על חתונה, הייתי בעננים, הדבר המדהים הזה שחלמתי עליו ככ הרבה עומד להתגשם, ואיתו!!
אמא שלי שראתה אותי ככה בעננים קראה לי לשיחה וביקשה ממני להיזכר איך הרגשתי כשהוא נפרד ממני ושאשקול איתו את הצעדים שלי טוב טוב. התעצבנתי עליה. הסברתי לה שאני מודרכת והוא באמת מדהים ואכפת לו ממני.
אבל בסתר הלב כנראה משהו התחיל לזוז, התחלתי לסבול מחרדות פעם ראשונה בחיי, מקיאה, משלשלת כאבי בטן. וזה רק הלך והחמיר, שיתפתי אותו והוא הכי תמך בי בעולם. אמר שזה לא מדאיג אותו וזה הכי טבעי שיש ואם שקט יעזור לי אז הוא מוכן קצת להרפות. אבל התחילו לעלות בי ספקות שאנחנו בכלל לא מתאימים, אני יותר חכמה, יותר יפה(וכן כן אני יודעת שזו גאווה, אבל תמיד חלמתי על מישהו חכם כזה, אבל מצאתי איתו יותר חיבור רגשי. ולא הוא ממש לא טיפש, אלא אחד שפחות יש לו קוצים לשבת ללמוד פחות מכיר את העולם ופחות מכיר מילים מסובכות, אני בדיוק הפוך, רצינית, עם מאגר חברים קטן, חורשת לימודים, חולה על מדע. )
רצוי לציין שבכל פעם שהרגשתי ברצפה והוא הרים אותי היתה לי אליו הערצה מטורפת, לא האמנתי שקיימים אנשים כאלה, אבל הפחד מנע ממני לאהוב אותו ולהימשך אליו אז בהמלצת קרובה הלכתי לטיפול. הטיפול עזר והחרדות נעלמו. (נשאר פחד, אבל לא חרדות)
באותה תקופה היה לי ריב ראשון איתו שקשור למצב שלי, ובזמן הריב הוא הלך להתייעץ לגבי עם בחורה שהכיר ואיכשהו הם התנשקו. כשנפגשנו אחר כך הוא סיפר לי זאת מעצמו בוכה כי הרגיש ממש רע עם עצמו, רצה ללכת למקווה להתפלל, והיה מרוסק עד עמקי נשמתו, לא האמין שיש תקווה למה שעשה. ישבתי איתו לילה שלם והסברתי לו שאני לא כועסת עליו, ושכנראה לא הייתי בשבילו מספיק בגלל הפחד ולכן הגענו למצב הזה, החלטנו לקום מזה ביחד, לסלוח אחד לשני ולבדוק מה קורה איתנו הלאה. (אני רציתי לפחות באותו זמן כדי שיקום מזה) ובאמת זה היה מדהים המשכנו ביחד עם תמיכה משותפת.
אבל אז הכתה בי עוד תובנה: אני לא נמשכת אליו. זה הלחיץ אותי מאד. התחלתי לחשוב שאני א מינית. פתאום היכתה בי ההכרה שאני לא יודעת אם בכלל נמשכתי בעבר. שיטוטים אחרי בעיות שונות באינטרנט רק הלחיצו אותי יותר.
ופשוט יום אחד שהיינו ממש קרובים, החלטתי לחבק אותו, גם כדי לקבל קצת תמיכה וגם כדי לבדוק אותי, (כל החיים שמרתי נגיעה!) התחלתי להרגיש בתוכי משהו קטן כזה שמבקש יותר ומצד שני קצת דחייה(היה לו ריח לא נעים מהפה). זה גרם לי להתחיל לחשוב שבסה"כ יש לי רצון מיני מסוים שאני רוצה שהוא ימלא לי, אבל אני לא ככ נמשכת א-ל-י-ו, אז נפלנו עוד כמה פעמים והתחלתי להיות ממש מתוסכלת. לא הבנתי מה נהיה ממני,
בחורה דוסית שמצליחה כמעט בכל תחום, פשוט נופלת בזוגיות ובנגיעה, לא מבינה מה נסגר איתי. הבחור הזה ככ טוב,אבל איך אני יכולה לאמלל אותו אחרי החתונה אם אני לא בטוחה לגבי המשיכה.
כמובן שבנושא הזה כבר לא יכלתי לשתף אותו, והייתי מבולבלת עם עצמי, אז פשוט המשכתי ליפול איתו בנגיעה יותר כדי לחזק את הביטחון שלי בעניין הזה.
ופתאום הבנתי עוד משהו שאין בי את הרצון החזק הזה של להתחתן בכלל, (לאו דווקא איתו), שאני כבר לא מעריכה אותו כמו בעבר. (אני יודעת שחוסר ההערכה התחילה מהבגידה).
אבל הבחור לא הפסיק לתת את נשמתו והמשכנו יחד עד שהשלב מסוים נמאס לי שכל הפגישות סובבות סביב הפחד שלי מלהתחתן איתו אז החלטתי לחתוך כדי לברר עם עצמי מה קרה לי ומה אני רוצה מעצמי. הבחור בכה בפני ואמר שהוא מפחד לאבד אותי ושלא אחזור אבל לא היתה ברירה.
ועכשיו אני בוכה בוכה, אני יודעת בוודאות שהייתי חייבת לחתוך, אם המצב היה ממשיך כך אני לא יודעת מתי הייתי מוכנה לחתונה אם בכלל והיינו נופלים יותר בנגיעה.
מבחינה רגשית אני יודעת שהוא יכול להכיל בי הכל כולל הכל, גם אני אותו.
אבל בתקופה האחרונה עלו בי כמה תובנות מהקשר שאני רוצה לבדוק:
1. אני לא רוצה להתחתן מאז שנפרדנו בפעם ה1. פשוט אפס רצון. ולכן זה מסביר לי את הפחד האיום שהייתי נתונה בו. אני שיא העצמאית, מרוויחה טוב אנשים בעבודה ממש מעריכים אותי. (אבל אין זוגיות בגלל חוסר הרצון הזה): )
2. אני לא שמחה איתו בימים רגילים כי כנראה הפסקתי להעריך אותו. פעם פעם הייתי ממש מעריצה שלו. הרגשתי שהוא האדם הכי מושלם שקיים. (בימים שאני ברצפה/ יושבים יחד בים עם שירים וכו' אני פשוט רוצה אותו כבעל אבל למחרת בבוקר הכל נעלם.)
3. זהות מינית- אין לי מושג איך אני יכולה ככ לבדוק את זה, אף פעם לא הייתי בקשר עם מישהו, אני בחורה שכלתנית כזאת, בחורים חכמים יותר מעניינים אותי, (מצד שני נשמע לי דפוק ולא מושך להיכנס עם פילוסוף למיטה).
ועכשיו יש לי עוד כל מיני בעיות בבית /= אני פשוט שוכבת במיטה מתוסכלת, חברות שלי לא גרות קרוב אלי, אין לי ככ עם מי לדבר.
אני לא רוצה תגובות של מזל שעזבת אותו הוא בגד בך והוא ימשיך לבגוד, דברנו על זה שנינו שברור שזה היה גרוע ביותר וצמחנו מזה. אין לי איך לבטא בכתב את המסירות שהוכיח כלפי כל הקשר.
אבל אני ממש מבולבלת ומתוסכלת. חושבת לעצמי בטח כמה הוא פגוע ובוכה עכשיו ומה גרמתי לו, ובכלל למה נגענו אחד בשני כשהוא לא בעלי, ועוד יותר מזה מה קרה למודעות העצמית שלי, איך זה שאני לא אני מאז שהכרתי אותו לטוב ולרע.
(אני בתהליך של טיפול עם מאמנת אישית), אבל חייבת קצת תמיכה ואולי כמה מילים מהניסיון שלכם.
תודה ענקית!!!! וסליחה על החפירה!
מתוסכלת בת 23 ): חייבת תמיכה ועיצה!!Niki
אין לי תשובה..אבל מקפיץמבקש אמונה
שיהיה לך המון בהצלחה..הלואי שהכל יסתדר לטובה
וואו.. יש לי דמעות בעינייםהילושש
זה ממש קשה כל הסיפור.. מקווה שכל הבלאגן יגמר בקרוב ותתחילי לראות אור אמיתי..
לפי דעתי, הצעד הזה לחתוך את הקשר הוא צעד נכון מאוד לדעתי כדי להיות יותר סגורה על עצמך.. סליחה שאני אומרת אבל כמו שכתבת- זה קצת לא פייר כלפיו כל ה'ניסויים' האלה שעברתם..
אני חושבת שאת צריכה לתת זמן לעצמך ברוגע, בלי לחץ לחתונה, בלי לחשוב על זה, בלי לחשוב עליו (כמה שרק אפשר), לאהוב את עצמך כמו שאת..
אל תפחדי להרפות מהרצון להתחתן (גם לי יש הרגשה כזו לפעמים, פוחדת לא לרצות את זה), את רק בת 23 זה נראה לפעמים שזה כאילו מאוחר, אבל את באמת צעירה.. עדיף להתחתן מתוך רצון בריא ואמיתי מאשר פזיזות כי מצאת מישהו שמכיל את הצרות שלך, ואני מבינה שזה לא רק זה.. אבל בגדול..
והכי חשוב.. תפילות!
ה' ממש רוצה את התפילות שלך.. אני באמת נוכחת לראות את זה כל פעם מחדש, ככל שהצרות יותר גדולות ה' באמת מתאווה לתפילות של אותו אדם..
תתפללי שאם הוא שלך שה' יראה לך את הדרך הנכונה ביותר, שיחבר ביניכם.. ואם לא, שתשתחררו אחד מהשניה הן בשכל והן ברגש ותמשיכו כל אחד לדרכו..
זה הפתרון האמיתי, לדבר עם ה'. הרי לו כל הפתרונות והעצות..
תשמחי את עצמך, תאהבי את עצמך.. גם לי יש בעיה עם זה.. ואני יודעת על עצמי, שזה השורש להרבה בעיות שלי..
הרבה הרבה הצלחה ומלאא בשורות טובות בקרוב!! 
תודה רבה! חיזקת אותי! אבל חשוב לי לתקןNiki
כי אולי לא ניסחתי את עצמי מספיק טוב למעלה.
עניין הנגיעה היה משהו שכבר לו היה מאד קשה, הוא ניסה להתקרב כמה פעמים אבל תמיד עצרתי אותו ש"לא נופלים עד החתונה". הוא שאל אותי כמה פעמים אם אני נמשכת אליו, והקשר הארוך הזה שעברנו פשוט גרם לי ליפול בזה גם מרצון אמיתי של חיבוק ,גם ממקום של בדיקה וגם מרצון של להוכיח "שהכל בסדר".
בין נפילה לנפילה כשהרגשתי רע עם עצמי על זה שנפלנו ניחמתי את עצמי שזה בשביל שאני אצליח לענות לעצמי את התשובה , וזה באמת לא היה בסדר ):
אני לא התכוונתי לשפוט, כל אחד נופל במקומות שבהם הוא חלשהילושש
וזה בסדר..
אני פשוט באמת חושבת שזה היה מאוד בוגר ואמיץ מצידך לסיים את הקשר,
לא יודעת אם לתמיד, זה את צריכה לבדוק עם עצמך אבל אל תמהרי לשום מקום.. קחי את הזמן..
בהצלחה!
ואווו ואווו ואווולב אוהב
יש לי הרבה מה לומר לך, אני לא בטוחה שאצליח לומר כאן הכל...
זה נשמע שהכרת את עצמך בצורה המוצלחת שלך, חברתית, לימודית,
ואז הגעת לתקופת השידוכים, ומשהו שם התערער.
סגנון תורני שקשה למצוא
ברור ששבר את הלב וחזר
המיניות לא ברורה,
הרצון להתחתן לא ברור (למרות שבתחילה הוא כן היה ברור)
היה לך בחור שמילא את המקום הרגשי, והוא אפילו חזר אחרי שהוא בעצמו רצה להיפרד. ואז שכל החלומות עומדים להתגשם, דברים מתחילים להיתקע, וחששות מגיעים ממקומות אחרים בכלל..
ואז מגיעה החרדה, שאפילו שהוא חזר, ואפילו שזה ממלא מקום רגשי, ואפילו שהוא עכשיו ממש רוצה,
זה לא יהיה זה.
וזה מפחיד. וזה מבלבל. כי רגע , רציתי אותו, בכיתי עליו, ופתאום אולי זה לא הוא?
אז קודם כל נשימה ארוכה,
את עכשיו נכנסת למקום שהוא פחות מוכר לך לגבי עצמך. זה בסדר להכיר את עצמינו בגיל כזה.
זה בסדר לגלות דברים חדשים, מפתיעים.
נכון, זה אומר אולי שאת תיהיי פחות בשליטה, אבל זה חלק מהתהליך.
אבל תבואי במקום של אני הולכת להבין מי אני. מבחינת חתונה, מבחינת מיניות (ואפשר לבדוק את זה), מבחינת אופי שאת באה איתו לפגישות, אופי של הבחור וכו'...
ורציתי לומר לך שזה שאת מוצאת את עצמך הפכפכה לגבי דברים שהיית בטוחה לגבם, או שחשבת שהיית בטוחה:
זה הכי נורמאלי שבעולם!
הרצון להתחתן הרבה פעמים תלוי בכל כך הרבה גורמים רגשיים. יום אחד באלך, יום אחד אתה אומר מה לי ולזה.
וזה בסדר!!!
וגם עם בחור שאת מאוד אוהבת, יכול להיות שיום אחד את תגידי אני והוא- בדוק חתונה. ויום אחרי תגידי "אין מצב"
הרגשות שלנו לפעמים גורמים לנו לשינויי בדעות, ברצונות, בחשיבה שלנו וכו'.
את צריכה להבין ולהכיל את המקום הרגשי שלך, את הצרכים הרגשיים שלך ומתוך זה להבין מה השכל אומר באמת, ומה הרגש אומר.
ורגש זה משהו שחולף, לכן אין ממה להיבהל ממנו... זה נכון שהוא יכול לתפוס אותך לא מוכנה, אבל בסופו של דבר יש לנו ב"ה מוח. ואנחנו צריכים לקחת החלטות בשילוב שני הדברים.
פה נראה שיש באמת שכל מאוד גדול, את נשמעת בחור חכמה ואינטליגנטית, ופתאום את מכירה את הרגש שלך במקומות פחות נחמדים, ופשוט לא ידעת איך להכיל את זה. פתאום את רואה שהרגש משפיע על השכל הכל כך גדול שלך.. זה מפחיד. אבל זה באמת משהו חדש, לומדים להכיר אותו...
זה שהבחור הלך איתך באש ובמים זה ראוי מאוד להערצה!!!
זה שבדקת את המיניות שלך על חשבון היראת שמיים של שניכם זה כואב וחבל, אבל אני יכולה מאוד להבין אותך.. זה מפחיד. ובאמת נחשפת לזה בצורה מפתיעה וקריטית להמשך הזוגיות שלכם. משיכה זה דבר חשוב בקשר. אבל הנה גילית עכשיו משהו ואת יכולה לעבוד עליו...
אני כותבת את הדברים נטו ממה שהרגשתי אחרי קריאה ראשונה.. אבל זה נשמע אכן נושא מורכב.
אני שמחה שאת בטיפול! נקודת אור!
פה בפרטי אם את רוצה..
הרבה בהצלחה!
אוהבת לקרוא את התגובות שלך!שוגי
תודה רבה!! פשוט דייקת עם מה שהרגשתי!Niki
פשוט תיארת בול את מה שעברתי ועוברת!!
אבל חשוב לי לתקן לפחות פה, כי אולי לא ניסחתי את עצמי מספיק טוב למעלה ואין לי מושג איך עורכים את הפוסט שלי למעלה,
עניין הנגיעה היה משהו שכבר לו היה מאד קשה, הוא ניסה להתקרב כמה פעמים אבל תמיד עצרתי אותו ש"לא נופלים עד החתונה". הוא שאל אותי כמה פעמים אם אני נמשכת אליו, והקשר הארוך הזה שעברנו פשוט גרם לי ליפול בזה גם מרצון אמיתי של חיבוק ,גם ממקום של בדיקה וגם מרצון של להוכיח לו שהכל בסדר.
בין נפילה לנפילה כשהרגשתי רע עם עצמי על זה שנפלנו ניחמתי את עצמי שזה בשביל שאני אצליח לענות לעצמי את התשובה , וזה באמת לא היה בסדר ):
וואי. וואי.מישהי=)
אאוץ', נשמע שאת עוברת התמודדות לא פשוטה בכללשוגי
קודם כל, כל הכבוד לך שאת לוקחת אחריות על החיים שלך, את לא חיה בעבר ולא שוקעת, את הולכת לטיפול, מחפשת פתרונות, את לא שורדת את חיה!
אני אנסה ברשותך למקד את הקושי ואת השאלות שלך,
1. את מרגישה בודדה, אין לך כרגע עם מי לדבר/ להתייעץ, את מחפשת תמיכה וירטואלית.
2. את לא יודעת האם את רוצה להתחתן עכשיו או בכלל.
3. את בקשר עם בחור שבעבר בגד באימון שלך, שבעבר הערצת והיום פחות, שבעבר היה הכל בשבילך והיום כנראה פחות, את מנסה להחליט מה דעתך כלפיו, את לא בטוחה שאת נמשכת אליו. הוא רוצה להתחתן איתך ואת לא בטוחה.
4. את לא בטוחה איזה סוג של בחור מתאים לך. את מתקשה להחליט איזה תכונות אופי את מחפשת בבעלך.
5. קשה לך עם הנפילה בשמירת נגיעה.
אנסה להתייחס לנק' הללו, מקווה שאיכשהו כיסיתי את העיקריות.
1. קשה, קשה להיות בודדה, אין לי אלא להזדהות ולומר לך שגם לי קשה הבדידות, אני מוקפת בכל כך הרבה אנשים ועדיין רוצה את החצי שלי. אז קודם כל חיבוק גדול.
תנסי כן למצוא מישהי אמיתית ולא וירטואלית להתייעץ- רב/ מטפלת/ דודה/ חברה... ממש לא חייב חברה שגרה קרוב. תנסי לחשוב על מישהי שתדע להכיל אותך ולא לשפוט ולתת עיצות רק כשתתבקש, שיש לה יכולת להקשיב ולהיות שם בשבילך, וכן אני יודעת שקשה למצוא.
אולי תנסי לכתוב לעצמך.
2. זו נקודה חשובה מאוד.
זיהית בעצמך שבפעם הראשונה שהייתם בקשר רצית להתחתן בכדי לברוח מבעיות, חיפשת יציבות, משפחה, נורמליות, רצית מישהו שאיננו ממשי איזשהו סוג של קשר שבו הוא יכיל ויבין אותך ואת תעריצי אותך לנצח.
כיום את בוגרת יותר ובעלת ניסיון. עצם המחשבה והפוקס של האם אני רוצה להתחתן ולמה היא כבר צעד חכם ואחראי.
מאמינה שנגעתן בזה בטיפול, תמיד אפשר לחזור ולגעת
מעבר לזה, תנסי לחשוב עם עצמך, ברוגע, בניקיות, מה את מצפה לקבל מזוגיות? מה את מצפה לתת בזוגיות? האם את מרגישה בשלה לזה עכשיו? האם את מרגישה שתקופה נוספת תעזור לך?
אני אחזור ואגע בנק' הזו בנקודות הבאות.
3. אם להתחתן האם להתחתן איתו? אם להתחתן עוד תקופה האם לתת לו לחכות? בקיצור, האם הוא הבחור של חייך?
זו שאלה מרכזית מאוד, מצד אחד את מתארת בחור שנמצא כאן בשבילך, קשר של מסירות, קשר ששרד קשיים ותהפוכות, לבטים, יש כאן בחור טוב שעמד בכמה מבחנים אבל בכמה לא.
מה גורם לך לחשוב ולהאמין שהוא לא יבגוד בך שוב?
מה גרם לך להעריץ אותו בעבר? אני מבינה שיותר דברים חיצוניים, וכן חכמה זה גם משהו קצת חיצוני, מה את כן מעריכה בו היום? איך הוא גורם לך להרגיש? את סומכת על שיקול הדעת שלו? את מתגעגעת אליו כשאתם לא ביחד? את רואה אותו כאבא של ילדיך?
בעיקרון, הכי טוב לדעתי לקחת פסק זמן לחשוב ולהחליט ולראות איך ירגיש לך.
הייתי ממליצה לך לנסות לבקש ממנו ללכת יחד לפגישה אצל המטפלת שלך, את סומכת עליה וזה יתן לך ביטחון להחליט.
4. אין בחור מושלם. יש בחור משלים. יכול להיות שחייך יהיו טובים יותר עם בחור חכם ממך שתעריכי אותו, ויכול להיות שלא. אין הכל בחיים. את ורק את יכולה להחליט על מה את מוותרת ומתפשרת ועל מה לא.
אף אחד לא יכול להחליט בשבילך, רק את מכירה אותו ואת סוג הקשר שלכם יחד.
מה שכן, אם עוד לפני החתונה את מרגישה פער שמפריע לך, זה עלול להחריף לאחר החתונה. ולכן, את חייבת להיות שלימה עם עצמך לפני.
לי נשמע שרגשית הוא מספק לך את שאת לא מקבלת ממנו שכלית. נשמע שבגלל הרקע שלך הקשר לא כל כך בריא. אבל כך זה נשמע לי ולא בטוח שאני צודקת.
אני מכירה בחורה שמגיעה מרקע דומה לשלך ויצרה קשר עם בחור, בקיצור סיפור די דומה, הבחור היה פחות חכם ממנה אבל רגשית נתן לה הרבה וכו', בגד בה והתחרט, בסוף היא נפרדה ממנו, במבט לאחור היא אומרת שהיא הייתה תלויה בו, שהוא סיפק לה חורים בנפש, שהוא החזיק אותה בתקופה אפילה של חייה אבל שהוא לא התאים לה בכלל בתור בן זוג.
יכול להיות שאני טועה, אבל זה נשמע דומה.
5. בתור בחורה דתיה ברור שיהיה לך קשה עם נפילה כזו. אם אתם מחליטים להמשיך בקשר, כמובן שצריך לדבר על זה ולקבוע סייגים ברורים כמו לא להיות לבד במקום חשוך או צדדי או מאוחר בלילה.
ממליצה לך ללכת לשמוע שיחות או באינטרנט בהידברות ולקרוא על חשיבות שמירת הנגיעה.
שה' יכוון אותך, שתרגישי שהוא איתך בכל צעד וצעד. שתזכי להרגיש אותו במוחש.
הייחלל הפנוי
אשמח לעזור בפרטי.. את יכולה לראות את השרשור הראשון שפתחתי ולראות שאולי אני יכול לעזור....
*סליחה*רקפת לבנה
לדעתי
הוא
רשע מרושע
לא ככ בטוחה, אומנם זה נורא מה שהוא עשהNiki
אין לי מושג אם אני מכילה או תמימה מטומטמת ("תסמונת האישה המוכה שחוזרת לבעלה")
בכל פעם שהנושא הזה עלה בינינו הבחור פשוט ישב מולי ובכה והסביר לי שאין לזה שום משמעות מבחינתו, זו לא מישהי שהוא אוהב, וזה רגע שהיה מוחק מחייו אם רק היתה לו את האפשרות .
לא חושבת שאפשר לקרוא לו רשע מרושע אם חזר בתשובה על מעשיו. וזה בלי קשר לאם נחזור.
אולי יצא לו פרופיל של בחור רע, אבל מבטיחה שאם היית מכירה אותו אישית זה הדבר האחרון שהיית שמה עליו.
שאלהרקפת לבנה
הוא נישק אותה , זו בחורה שאת והוא מכירים..
אז כל פעם שלא ילך בינכם הוא ילך למישהי אחרת בגלל שלא נתת לו את הסיפוק שלו הרגשי , ותבכו על זה ביחד..
באמת לא הבנתי (?<!)
זורקפת לבנה
בעיטה אדירה לגירושין מצב כזה לדעתי
אולי מישהו/י חושב אחרת
אל תשפוט אדם אל שתגיע למקומודוד=)
אם הוא נתן לה באמת להיכנס למקום שלו באותה הנפילה, אולי היא תוכל להכיל את זה. לדעתי זה לא עניננו
לדעתי כןרקפת לבנה
כן מה?דוד=)
כן לשפוט?
את יודעת לאיזה מצבים נפשיים יכולים להגיע בגלל מישהי?
שאלהרקפת לבנה
הוא בחר לעזוב,וללכת
ואז הוא בוחר להתנשק עם מישהי?
לא מבינה כ"כ באמת
ואוליאסטרו
לדעתירקפת לבנה
תגובהדוד=)
קודם כל כל הכבוד.
נשמע שאת מסובכת, וכשאת מסובכת את הולכת וחושבת, בודקת, לא נופלת. וזה מאוד חשוב. לעשות סדר, להבין כל הכבוד!
והרצון שלך באדם חכם, ביפה, אפשר לראות בזה גאווה, ואפשר להגיד, כל אחד מה שמתאים לו. אין הבדל מהותי בין השניים פשוט לי זה מתאים!
וזה בסדר גמור.
קודם כל תחשבי בשכל האם הבחור מתאים לך.
מנסיון שלי, באהבה יש קסם. והחיות שלו משפיעה עליך וכן ההיפך, ואם אתם בשכל לא מתאימים, החיות שלך מתבלבלת עם נשמה ממש לא מתאימה, וזה מוביל להרבה בלבולים (אגב, כשאני יוצא עם מישהי, זה הדבר המרכזי שאני בודק, את החיות שלי כשאני איתה, מה אני מביע, האם אני שמח במה שאני מביע.)
זה הנקודה המרכזית שעלתה לי.
עוד נקודה שלא בטוח נכונה, הרבה פעמים אנשים שבאים ממצבים קשים, מכאפות, מבתים קשים, ילדות קשה, העולם שלהם חייב להיות יותר מסודר והגיוני ומודע לעצמו כדי שהם ישרדו. דברים שאנחנו עוברים משנים אותנו. וכשלמשל יש למישהו ילדות קשה, היא השפיעה עליו. ואם הוא לא יהיה מודע להשפעה ויסדר אותה בראש שלו, כל החיים הוא יהיה מסכן עד שכנראה יתאבד.
וכאלה אנשים שהעולם שלם מסודר, חושבים, מתבוננים, יהיה להם מאוד קשה להסתדר עם מישהו אחר שיכול לזרום עם החיים.
אצלי זה ממש ככה. אולי גם אצלך?
בהצלחה גדולה!! ותתחזקי באמונה, כולהו מין אלה.
תודה רבה!Niki
לגבי הנקודה הראשונה שהעלית, אני יכולה להגיד בוודאות שהייתי איתו שמחה עד שלב הבלבולים, הוא גרם לי להוציא צד נשי יותר, רגיש יותר ואישי יותר לידו. (משהו שממש ברכתי עליו).
בשלב הבלבולים שלי(שהיה ארוך מאד כאורך הסבלנות שלו) לא יכלתי לשמוח משום פגישה כמעט כי כל הזמן הייתי עסוקה בלחשוב אם אנחנו מתאימים, וכל דבר קטן מאד הוריד לי.
עוד תובנה שהגעתי אליה רק בימים האחרונים, אני לא מסוגלת לשמוח עם בן אדם כשחסרה לי הערכה עליו (יש בי הערכה אליו אבל כמו מכר, וקצת יותר כמישהו קרוב מאד, אבל פחות כבעל לחיים) אומנם יצאנו והיה לי כיף לצאת אבל אני שואלת את עצמי כל הזמן אם אני מעריצה אותו או סבבה וכיף לי אותו, אני חושבת שהוא בן אדם מדהים וטוב. אבל שוב,הייתי מבולבלת מאד ולכן זה משהו שקצת קשה לי להבין אותו בעצמי.
לגבי הנקודה השניה של הסדר, פחות הבנתי..
תגובהדוד=)
לגבי הנקודה הראשונה, אני לא יודע. לא מספיק מבין את הקשר וזה מושפע מגורמים רבים, קיצור אני לא מספיק מבין.
לגבי הנקודה השניה, אם לא הבנת כנראה זה לא שייך אליך
המילים מה איתן?? זה פורום דתי בבקשההפי
גם אני חושבת ככהעונה חדשה
אני דיווחתי להנהלה... השיקול היה להשאיר ככה ת'פוסטנפש חיה.
איזה מילים?קוד אבל פתוח
זה כבר בעיה שלך שלא שמת לבהפי
לפעמים המירכוז והעניין שמעוררים בגלל המילים גורמות יותר נזקשקט טבעיאחרונה
את בלבלת לעצמך את השכל.ד.
תסתכלי במה שכתבת, ותראי איך מאז שהיתה ה"נגיעה" שלך (מלבד שזו עבירה חמורה), דרדרת את ההרגשה אליו.
ולפני כן, כי פתאום חשבת ש"אין לך משיכה", ואחרי כן, שאת "א-מינית".... פשוט שטויות לגמרי.
זה בא מ"שכל" - אבל מיַיצר טיפשות...
ראשית, אם את באמת הרגשת אוהבת אותו מהלב, כפי שכתבת, אז "משיכה" זה הבל הבלים. דמיונות. שבאים לך בגלל דברים שקראת ושמעת.
עוד יותר, החשד האווילי הזה בעצמך. לא שייך טוטאלית. בכלל מה פתאום.. קל וחומר בחור שהערצת אותו. זה לא היה קורה אם היו לך בעיות כאלה. את פשוט מייצרת לעצמך בעיות. חבל..
כעת, אל תחשבי שסתם כך "נגיעה" לפני כן זה מזיק. הענין הנפשי של זה, קשור לחלוטין עם האיסור ההלכתי.
"נגיעה", זה מתוך שאיש ואשתו, שייכות אמיתית, משפחה, מתחיל מהקישור שבראש, הבנין המשותף, המחוייבות הטוטאלית כנשואים, שכבר לא "שני אנשים" זרים בעצם.
כשעושים ל"ע "נסיונות" כאלה, זה עצמו ממאיס. חוסם את הרגש האמיתי הפנימי. הופך להיות "בדיקה" בלתי-שייכת לחלוטין, של אם "ארגיש", ועושה הפוך. במקום לבנות מבפנים - מרוקן את הבפנים על בחוץ שמתסכל. משקה את הצמאים חומץ.
לכן, כעת, קודם כל בלי חוכמות - תשובה עמוקה פנימית מכל ה"נגיעות" הללו, ממש מעומק הלב. להתבונן כמה זה לא שייך, בן שאינו נשוי לך, "להקיא" את זה.
אח"כ, בישוב הדעת, להבין שלרצות להתחתן עם מישהו, זה לא להעריץ אותו 24 שעות ביממה ולהרגיש כל הזמן בעננים. צריך להכיר במתינות, לראות אם מתפתח יחס פנימי אמיתי, אוהב. בנחת.
אח"כ, לשחזר לעצמך מה שהיה. לראות איך הפרידה הראושנה היתה בגלל הלחץ שלך להתחתן, שהבהיל אותו. ממש לראות א זה. זה יוכל לשחרר לך אולי "חסימה" שיש בגלל הפרידה ההיא.
במקביל, טוב מאד טיפול נגד חרדות יתרות. להירגע.
את יכולה לומר לבחור, שאת קצת בטיפול עצמי, ולקבוע שתוך שבועות מעטים תתני תשובה. ושתחליט בינתיים ביניכם, שאתם לגמרי חוזרים בתשובה על הנגיעות, האסורות, ומחליטים שבכל מקרה אתם נזהרים מאד שאין יותר דברים כאלה.
כך תהיה לך תקופת התמתנות. תירגעי. ואז תחשבי בנחת, בישוב הדעת, אם יש מקום להכיר "מחדש". בלי הבהלות - לא של עצמך ולא של אחרים; בלי חשדות בעצמך (מטופשות לגמרי. שלא יהיה ספק) על ה"מיניות" שלך; ובלי יותר מידי "התחשבנויות" על מי יותר חכם ויפה. לא זו הנדוקה. הנקודה היא, האם טוב לשוחח זה עם זה. האם מרגישים נעים ביחד. האם יש התאמה בשאיפות. האם את רוצה לראות אתכם נשואים. לא "אש" של רגע. מתון...
הצלחה רבה.
חשוב לי תקן לפחות בתגובות, כי לא הבהרתי את עצמי בפוסט למעלהNiki
עניין הנגיעה לא היה משהו ניסיוני, זה היה משהו שכבר לו היה מאד קשה, הוא ניסה להתקרב כמה פעמים אבל תמיד עצרתי אותו ש"לא נופלים עד החתונה". הוא שאל אותי כמה פעמים אם אני נמשכת אליו, והקשר הארוך הזה שעברנו פשוט גרם לי ליפול בזה גם מרצון אמיתי של חיבוק ,גם ממקום של בדיקה וגם מרצון של להוכיח "שהכל בסדר".
בין נפילה לנפילה כשהרגשתי רע עם עצמי על זה שנפלנו ניחמתי את עצמי (יותר נכון תירצתי) שזה בשביל שאני אצליח לענות לעצמי את התשובה , וזה באמת לא היה בסדר ):
לגבי הנגיעה, בכיתי עם עצמי מספיק, לא אכלתי ולא שתיתי מעצב, אני חושבת שלשפוט זה תמיד קל מהצד.
אבל בלי קשר יכול להיות שאתה צודק כי היו לי ככ הרבה פחדים בקשר (גם כאלה דמיוניים שעברו מתישהו) , וזה היה סתם עוד משהו.
כמו שקראת, חתכנו, הוא מודע לזה שאני בתהליך, מקווה למצוא את הכוח במהרה להבין את עצמי יותר.
לא כ"כ הבנת..ד.
זה בכלל לא במקום של "לשפוט". את מבינה בעצמך מה לא בסדר.
מה שכתבתי לך, זה היה הסברת מציאות, איך דברים כאלה גורמים גם להתגברות דווקא של ספיקות מהסוג שהזכרת.
ובנוסף, ההסברה כמה זה לא נכון - גם מציאותית באופן פשוט מעבר להלכה - לחשוב ששייך בזה "לבדוק"; זה גורם בדיוק להיפך.
וכמו כן, אמרתי גם ללא קשר להיכשלות הזו, שה"ספק" על עצמך במהות, הוא ממש לא שייך. בטוח במאה אחוז.
לכן, ההצעה היתה סוג של "תהליך", כדי לחזור אל עצמך - ולהיות יכולה לבחון מחדש את הקשר בצורה יותר מיושבת.
ואכן, קשרים ארוכים מידי, זה באמת לא כדאי. אם כי לפעמים לוקח זמן להגיע למסקנה, ואז צריך יותר זהירות..
הצלחה רבה.
מה שכתבת על הנגיעהחיהל'ה
רק שהדרך שבה הבעת את זה בכתב - נשמעת קצת שופטת מנקודת מבט נשית..
אני מאמינה שלא התכוונת לזה.
אני מכירה משפט מאד חכם שהרב שלנו שלנו אומר בקשר לזה שמגע ללא נישואין בעצם גורם לבלבולים:
''קירוב בזמן ריחוק, יוצר ריחוק בזמן קירוב"..
מכירה סיפורים על זוגות מאורסים שלא הקפידו על די מי צניעות מספיק - לא מגע, דברים יותר ''קלים'' מזה - ואח''כ ביטלו את האירוסין..
רקבסדר גמור
לכי אחרי הרצון של הקב"ה ותתיחסי למצב ברצינות הראויה- זה החיים שלך..
לדעתי את צריכה לנוח מהעסק הזהעונה חדשה
עם הטיפול תוכלי להגיע למסקנות מעולות אחרי שתתני לעצמך מרווח נשימה
את עוד צעירה לא חייב למהר להתחתן!!!
גיבורה - תקשיבישקט טבעי
הם נכנסים לקשר ולעולם הזוגיות, וכמו בעולם המכירות והעסקים, השאלה הראשונה שהם שואלים את עצמם מה אני מקבל?! חסר לי כך וכך - אני רוצה אותו, אני תלותית אליו, אם הוא עזב אני לא אקבל.
תחליפי חשיבה - חוסר וקבלה של צרכים איננו המניע לחתונה. זה לחיות במנטליות של לקבל. של מגיע לי. (יש קבוצות ביהדות זמנינו שחיות את המנטליות הזו ביתר שאת)
המניע לחתונה זה לא תלותיות מילוי צרכים רגשיים. כשזה ככה - כשאומרים לי לא ועוזבים אותי אני מתרסק ללא בקרה.
המניע לחתונה היא מנטליות של ביטחון עצמי של עצמאות של בניה אבל יותר מכל דבר אחר זה מנטליות של לתת. כשאת בחייך נכנסת לזוגיות עד עכשיו כדי לקבל, וכך גם את תופסת את הנישואין את לא מרגישה למה להתחתן כשאת עצמאית, בנויה, ובוגרת יותר מאותה ילדה תלותית, אין לך למה לקבל. אם תחליפי מחשבה למנטליות אחרת, של נתינה - את תרגישי אחרת. תכנסי למחשבה שאת עצמאית ולא תלותית ומוסד הנישואין הוא מוסד של נתינה ולא תלותיות.
2. הפסקת להעריך אותו - זה קצת בעייתי - תבררי עם עצמך למה. אם תגלי שהסיבה משמעותית מדאי אני בטוח (לפי איך שקראתי) שאת חכמה ושתביני לבד מה לעשות.
3. משיכה שכלית (תחומי עניין משותפים, הערכה, זה דבר חשוב), כמו שמשיכה רגשית (אופי מנוגד נמשך) זה חשוב. וגם משיכה פיזית (רצון למגע אוהב) זה חשוב. המשפט האחרון לגבי הפילוסוף ממש לא חשוב (ואני אסביר).
השלב הראשון (לנשים) הוא המשיכה השכלית, אחר כך הרגשית ואז הפיזית. (אצל גברים זה הפוך).
את עברת את המשיכה השכלית כמו שתיארת. וגם את הריגשית. כשהגעת לפיזית ראית שזה לא זה. אבל יכולות להיות אלף ואחת סיבות לכך שאת לא נמשכת למגע שלו בך. יכול מאוד להיות, שאותו מקרה עם הנשיקה עירער אותך והוריד לך עמוק בפנים את המשיכה אליו, ואולי, רק אולי, אם תבדקי עמוק עמוק בתוך עצמך, ללא מחסומים רגשיים, תגלי שזה עירער משהו והחזיר אותך להתחלה.. למשיכה השכלית. (לפחות זה מה שנראה לי) - אבל זה גם לא סותר שגילית שאת לא נמשכת אליו פיזית מאלף סיבות אחרות.
לגבי המשפט עם הפלוסוף - איינשטין גילה את תורת היחסות ואת כח הכבידה כמרחב, והוא גם תבע את הבסיס שסלל את הדרך לתורת הקוונטים, אבל הוא היה אדם ש"השתולל" בחייו האישיים. אין קשר בין כמות הידע של האדם לכמות האקסטרים והדרמה שלו בחייו הזוגיים והרומנטים.
עברת תהליך בכלל לא פשוט..חיהל'ה
ועברת תהליך שלווה בקשר עם בחור - שיכול להיות שרק בלבל את התהליך הפנימי שחווית באותו זמן..
חשוב לי רק לומר לך שלא תתייאשי, שתמשיכי לחשוב לעומק, אבל לא לגבי דברים שראש של אדם ירא שמים לא אמור לעסוק בהם..
''אין חכם כבעל הניסיון'' - ולך יהיה את הניסיון הזה. את תוכלי ממש עוד מעט להסתכל קדימה בראש מורם, ולראות את העבר מנקודת מבט של ''הייתי שם, וזה בנה אותי להעצים אותי להיות מה שאני היום''..
אין לי עוד הרבה מה להוסיף -
מאחר שאנשים פה כבר כיסו לפניי את כל מה שחשוב בעיני -
אין לי מילים, אבל ממש ממקווה שיהיה לכם טוב.אורח כלשהו
ומנסה לחזק במה שאני יכול.
באמת הלוואי ויהי לכם טוב.
אתם נשמעים ממש אנשים ראויים ולא קטנים.
חזקי ואמצי! טפלי קודם כל בעצמך!קוראי שמו
אבל, חשוב לדעת, שהנישואין מצד עצמן לא פותרים קשיים. להפך, כאשר מגיעים לנישואין עם טראומות לא פתורות, תמיד מגיעים במקום לא בריא ויוצרים השלכות מהטראומה - על המציאות הבריאה בבית. אם כבר היית נשואה, הדיון היה אחר והיה צריך למצוא את הדרך, לעבור את התהליך בתמיכה של הבעל, למרות שהיה לז מחיר כבד.
כעת, שאת עדיין בחוץ, קחי הפסקה של כמה חודשים טובים, לטובתך ולטובת בחור זה או אחר שעתיד להיות בעלך. תלכי לטיפול משמעותי, שיעבד את המקום שלך. נכון, איני יכול לדעת כמעט כלום מהודעת אינטרנט אחת, אבל מספיק הרקע המשפחתי שתארת.
עוד הערה קטנה - המאמנת שלך היא אשת מקצוע? כמה שנים היא למדה ובאיזה מוסד?
עושה רושם שלך יש יותר מלהתגבר על איזה מחסום וכדאי ברצינות לחשוב על טיפול אצל פסיכולוגית (ירא"ש בלבד) מקצועית.
בהצלחה רבה
אמממתן תורה
מחרפן אותי הקטע הזה של הבניםאורי ציון
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
מה יקרה אם תתחתן עם מישהיshindov
ורחמנא ליצלן היא פתאום תרצה לטוס לחוץ לארץ, תתן לה גט? דברים שיכולים לקרות. יש מצבים שאחד מבני הזוג טס. או רחמנא ליצלן שבן שלך יטוס, תגרש אותו מהבית? וגם אל תתחתן עם חוצניקית שיש לה קרובים בחו"ל, גזירה שמא תרצה לנסוע אליהם לבקר. אני רוצה להבין. משוגעים רדו מהגג. יגאל הורביץ ז"ל.
בדידות ו-AIבחור עצוב
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
לפחות הן לא מתחתנות איתו..intuscrepidam
תופעה נפוצהoo
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
חופשי אחי גם בנות 18 19 ככה.. כל היום על זה.בנות רבות עלי
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
>>ברוקולי
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
שלי ממש חמודהפי
פסדר מאמינים לךבנות מרכלות עלי
חחחהפי
זה אכן טבעי כשאנשים במצב של בדידות כמו שכתבתמתוך סקרנות
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
נתקלתי בזה לא מעטמשה
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
מעניין, כולם ככה? גם גרוק?מתוך סקרנות
לא מדוייקמשה
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
אבל יש גם צד שנימשה
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
העניין עם GPTבנות מרכלות עלי
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
במקרה של גבריםמשה
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
בינה מלאכותית לא יכולה להוות קשר אמיתיאביעד מילוא
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
גם אני שמתי לב לזהמתוך סקרנות
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
תנסה, תספר פה על התוצאותמשה
נסה גם את ג'מיני.
רעיוןמתוך סקרנות
זה לא מפחיד להשתמש בסיניים?נקדימון
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
נתקלתי בהרבה כאלו,וגם אני לפעמיםעַלְמָה
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
יש דברים כאלהshindovאחרונה
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
אומרים שיש עוד תקווהפורחת מבפנים
מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.
יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.
לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.
ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.
הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?
או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.
על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.
ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?
אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?
אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?
ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.
אין מושלם.
אז מה כן יש?
אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.
אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.
ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.
קודם כל, עם כל הקושינוגע, לא נוגע
האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -
לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.
דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.
לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?
אם נניח-
בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.
ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.
אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.
כל הכבודזיויק
על המודעות העצמית.
פחד זה רגש לגיטימי.
לא מצופה שתבטלי אותו.
השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?
וואו איזה יופי את (אזהרת תגובה ארוכה לפנייך )נגמרו לי השמות
איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.
את נשמעת אישה פשוט מקסימה!
ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊
כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.
כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".
אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.
לכתוב ולפרט – מה מפחיד?
ומה עוד?
מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?
מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?
באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?
באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?
ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.
ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.
קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...
וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!
ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.
ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!
המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.
ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!
ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.
ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.
כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.
ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊
ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.
וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?
ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊
ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',
אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.
רק רק הקב"ה לבדו מושלם.
אנחנו כולנו בני אדם.
ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.
כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.
וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.
האם את המכלול הזה אני רוצה?
האם במכלול הזה אני בוחרת?
(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)
עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.
ולגבי החששות והספקות:
קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*
או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.
אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.
ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך
(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).
כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,
תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:
האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?
האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?
האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?
איך התקשורת ביניכם?
איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?
האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?
האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?
האם הוא מכבד אותך?
האם יש לך חיבה אליו?
האם יש לך משיכה אליו?
אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,
אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.
פחד עמוק וגדול מאוד.
פחד לטעות.
פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית
פחד להיכשל בבחירת בן הזוג
זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.
תביני מה בדיוק מפחיד אותך?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?
מה יקרה?
ומה עוד יכול לקרות?
ואיך את תהיי?
ומה יקרה לך?
ואיך את תרגישי?
ומה זה אומר עלייך לדעתך?
ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.
האם יש כיווץ בגוף?
איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?
האם הגרון נחנק? יש דמעות?
אולי אין בכלל כלום?
תני לעצמך להרגיש.
תהיי שם.
אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,
תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.
תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.
וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.
אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.
חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.
זה באמת מפחיד.
זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח
ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.
ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע
כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?
גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב
וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.
זה באמת מאוד מאוד מפחיד.
עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.
עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה
עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול
אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.
את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?
או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?
זו בחירה רק שלך. ❤
דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -
קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.
לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,
ורק אותך כפי שאת,
בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות -
זה יכול לעשות הרבה טוב.
אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.
ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?
במה הוא טוב?
מה את אוהבת בו?
מה את מעריכה בו?
וכן הלאה.
---
ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-
ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:
1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.
ממה הוא מפחד בעצם?
האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?
מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?
מה קורה בתרחיש הזה?
מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?
האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?
האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?
מה כן עשית או לא עשית בגללו?
מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?
ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?
תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.
מה את רואה שם?
מה היה שם באירוע הזה?
איך הרגשת שם?
איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?
נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.
מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?
מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?
מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?
2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,
שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.
במקרה שלך,
אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.
ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -
מה תרגישי אז?
שהרווחת?
או שהפסדת?
את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.
3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.
4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,
ולא רק לשכל.
שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.
אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.
אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,
הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,
אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,
*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.
שאלי את עצמך
מה אני מרגישה כשאני לידו?
איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?
ועלינו יחד?
ועלינו מגדלים ילדים?
ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?
מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?
איזו תחושה הוא מעלה בי?
תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.
גם הגופניות וגם הרגשיות.
ותני להן רגע למלא את כל כולך.
את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,
שיהיו שם לעשות סדר בדברים.
תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.
בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,
ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.
5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"
אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.
ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,
ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.
ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.
ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -
כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.
וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.
אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.
זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
ויש בידינו המון המון איך!
כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.
6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?
אז את עונה לו -
מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירי מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?
למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?
קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -
הוא בני הזוג עצמם.
והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.
הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.
האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,
או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.
איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.
כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.
ואתן מספר דוגמאות -
קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:
- לדוגמא "עול הפרנסה":
עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,
גם על רווקה,
גם על זוג ללא נישואין
וגם על זוג במסגרת הנישואין.
אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,
ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,
אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.
-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":
גם כאן
אם אדם רוצה ילדים,
ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.
אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.
- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.
- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" -
גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.
כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.
אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,
מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.
אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...
וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.
- "שינויים ומעברים בחיים" -
- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,
בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,
גם חזרה בשאלה של בעלי,
גם דיכאון אחרי לידה,
גם משברים אחרי הלידות
גם מחלות של הורים
ועוד הרבה דברים -
ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.
מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.
לא חלילה המפריע לכל זה.
אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.
והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.
ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,
ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.
לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,
ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.
- "קושי לשמר תשוקה" -
לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו - גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.
גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.
לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -
1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.
2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,
ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,
הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין
המודעות שלנו לכך
וההשקעה שלנו בפועל לכך.
- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין
מהי המהות של הנישואין,
תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.
ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:
אהבה -
היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם
לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,
זו החלטה.
זו בחירה.
והבטחה.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.
וואו יצא ממש ארוך,
המון המון ברכה והצלחה יקרה
ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש 
תחשבי על אימוןshindovאחרונה
מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.
שאלה על מיזםאביעד מילוא
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
מה מחזק אתכם בשמירת נגיעה?פצלשלי2
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
לזכור שמחוייבים ואם זה זה, אז נזכה לכך בהמשךארץ השוקולד
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
יישר כוח גדול!נחלת
לאחרונה אני מאמץ את המשפטנקדימון
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
לדמיין סיטואציות של שמירת שבתפ.א.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
זה לא כל כך יעילPaslash
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
האמת שאהבתי!! יפה!!נתקה
לכבד את עצמיהפי
זה לא קשה
תודה על כל התגובותפצלשלי2
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
יש לרב ערן טמירשלומית.
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
אם אינך חושש.....נחלת
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
פעם היתה חוברת ישנהאריק מהדרום
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אצל המחברת בהר נוףפתית שלגאחרונה
מעולה שיש לכם קושי לשמורPaslash
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לא תמיד אם לא קשה, זה אומר משהו ("נקודה אדומה")יעל מהדרום
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
שמע - לא יזיק לנסותנתקה
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
החלטה חד משמעיתshindov
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
קודם כל, דרך ארץ קדמה לתורהנוגע, לא נוגע
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נפלא ממש, נוגע לא נוגע.נחלת
תודה נוגע, לא נוגע
וואוו "נוגע לא נוגע" 😉 - זה הפטרוןנתקה
אם קשה, תוותריהודי שואף לטוב
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
יפה מאוד.נחלת
אני מגדירה לעצמי את התקופה של הדייטיםעַלְמָה
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
לזכור רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגענחלת
כל כך יפה ונכון! תודה!
❤️עַלְמָה
הקפדה על הלכות ייחודadvfb
לזכור שזה איסור יהרג ואל יעבור, כפשוטודורש טוב לעמי
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
עצה של מאמנת - טובה או לא?איזו
נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.
דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.
אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.
מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?
עונה משתי נקודות המבטרק רגע קט
פעם יצאתי עם מישהו שאני רציתי מאוד, ולו היה קשה להעמיק. באיזשהו שלב הוא ביקש ממני שאאריך את השיער כי זה יכול לעזור לו להתחבר יותר.
ואני לגמרי בחורה של קצר. בדיוק בתקופה ההיא עברתי לקארה, גם כי פיזית שיער ארוך קשה לאסוף וזה עשה לי כאבי ראש, וגם כי השיער שלי נהיה דק וקצר הרבה יותר יפה לי.
הייתי די מופתעת מהבקשה שלו, ואמרתי שאני מוכנה לנסות. לא אמרתי לו "אבל תדע שזה ייקח זמן..." . מפה לשם, במהלך הזמן הזה התברר שהוא היה תקוע מעוד הרבה סיבות, והשיער היה משהו טכני שהתקיעות הזאת התיישבה עליו. ב"ה נפרדנו. למה ב"ה? כי אחרי חצי שנה פגשתי את בעלי ואני אוהבת אותו עד השמיים וטוב לנו יחד והכי כיף בעולם.
ועכשיו גם מנקודת המבט שלך: יש איזשהו מאפיין פיזי אצל גברים, ש"עושה לי את זה", ולבעלי אין אותו. זה לא מוריד מהאהבה שלי לבעלי ומזה שאני נמשכת אליו ואוהבת אותו בטירוף. זה גרם לזה שלא הסתנוורתי בדייטים ראשונים, והאהבה והמשיכה נבנו בהמשך. אגב, גם היום אני יכולה לראות גברים עם המאפיין הזה ולרגע אחד להתפעל, אבל אני יודעת שזה רגעי ולא משתווה לאהבה ולקשר שלי עם בעלי.
בקיצור, מה שאני אומרת: ממש לא מתאים לבקש ממנה להחליק את השיער. תוציא את האפשרות הזאת ובאמת המאמנת נשמעת לא מקצועית.
תמשיך להעמיק ולחזק את החיבור ומאוד יכול להיות שהמשיכה תתפתח עם הזמן, גם אם מראש זה פחות "עשה לך את זה".
ושוב מגיעים החגיםאולי1
ומה עושים? איפה נמצאים בחג? עם המשפחה? בישיבה שבא למדתי? עוד פעם להתארח אצל חברים?
מה עושים?!!
באמת קשוח!ארץזיתשמןודבש
באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.
תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..
ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.
וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.
איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!
להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!
מזדההפתית שלג
חיזוקברוקוליאחרונה
לצאת עם בחורה שחזרה בתשובהארץ חדשה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
זו שאלה מורכבתאביעד מילוא
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
יש די והותר נושאים המחייבים התאמה - ואם קיימתפ.א.
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
אתה יודעאריק מהדרום
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
כולה אמר בתולה אפשר לחשובintuscrepidam
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
מסכימה עם ההערהאורין
תלוי איזו חוזרת בתשובהPaslash
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
רחב החליפה כל ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישיטובע בפוף
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
וואללה לאPaslash
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
היא הייתה מוכרת מזונות, כידועshaulreznik
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
וכי אלו שנוהרים אחרי פולחן צדיקים נשארים רווקים?פ.א.
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אכן כןPaslash
אך אני לא הייתי לוקח אותן
כן, יצאתי בעברארץ השוקולד
יש כאן אתגר גדולאביעד מילוא
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
תכלית החיים!Nachman Wilhelm
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
לא נמאס לך לעשות העתק הדבק?shaulreznik
מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?
אין סיבה שלא.shindov
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אדם שבוחר מעצמו לעבוד את ה' הוא במעלה גדולהמקריוס
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
ההתנסות המינית לא תהיה שיקול ממשיadvfb
המנטליות כן
שאלה מורכבתמבולבלת מאדדדד
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
אחרי שאלה כזאתאשר ברא
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
יש הרבה שאלות מעבר להיותה בתולה או לאshaulreznik
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
מה שחשוב לךנחלת
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
לא שחור לבןבננה צהובה
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
זה עלול לקרות גם אצל דתיים מביתנחלתאחרונה
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!