שיהיה לך המון בהצלחה..הלואי שהכל יסתדר לטובה

זה ממש קשה כל הסיפור.. מקווה שכל הבלאגן יגמר בקרוב ותתחילי לראות אור אמיתי..

לפי דעתי, הצעד הזה לחתוך את הקשר הוא צעד נכון מאוד לדעתי כדי להיות יותר סגורה על עצמך.. סליחה שאני אומרת אבל כמו שכתבת- זה קצת לא פייר כלפיו כל ה'ניסויים' האלה שעברתם.. 

אני חושבת שאת צריכה לתת זמן לעצמך ברוגע, בלי לחץ לחתונה, בלי לחשוב על זה, בלי לחשוב עליו (כמה שרק אפשר), לאהוב את עצמך כמו שאת..

אל תפחדי להרפות מהרצון להתחתן (גם לי יש הרגשה כזו לפעמים, פוחדת לא לרצות את זה), את רק בת 23 זה נראה לפעמים שזה כאילו מאוחר, אבל את באמת צעירה.. עדיף להתחתן מתוך רצון בריא ואמיתי מאשר פזיזות כי מצאת מישהו שמכיל את הצרות שלך, ואני מבינה שזה לא רק זה.. אבל בגדול..

והכי חשוב.. תפילות!

ה' ממש רוצה את התפילות שלך.. אני באמת נוכחת לראות את זה כל פעם מחדש, ככל שהצרות יותר גדולות ה' באמת מתאווה לתפילות של אותו אדם..

תתפללי שאם הוא שלך שה' יראה לך את הדרך הנכונה ביותר, שיחבר ביניכם.. ואם לא, שתשתחררו אחד מהשניה הן בשכל והן ברגש ותמשיכו כל אחד לדרכו..

זה הפתרון האמיתי, לדבר עם ה'. הרי לו כל הפתרונות והעצות..

תשמחי את עצמך, תאהבי את עצמך.. גם לי יש בעיה עם זה.. ואני יודעת על עצמי, שזה השורש להרבה בעיות שלי.. 

הרבה הרבה הצלחה ומלאא בשורות טובות בקרוב!!

כי אולי לא ניסחתי את עצמי מספיק טוב למעלה.
עניין הנגיעה היה משהו שכבר לו היה מאד קשה, הוא ניסה להתקרב כמה פעמים אבל תמיד עצרתי אותו ש"לא נופלים עד החתונה".  הוא שאל אותי כמה פעמים אם אני נמשכת אליו, והקשר הארוך הזה שעברנו פשוט גרם לי ליפול בזה גם מרצון אמיתי של חיבוק ,גם ממקום של בדיקה וגם מרצון של להוכיח "שהכל בסדר". 
בין נפילה לנפילה כשהרגשתי רע עם עצמי על זה שנפלנו ניחמתי את עצמי שזה בשביל שאני אצליח לענות לעצמי את התשובה , וזה באמת לא היה בסדר ):

וזה בסדר.. 

אני פשוט באמת חושבת שזה היה מאוד בוגר ואמיץ מצידך לסיים את הקשר, 

לא יודעת אם לתמיד, זה את צריכה לבדוק עם עצמך אבל אל תמהרי לשום מקום.. קחי את הזמן..

בהצלחה!

יש לי הרבה מה לומר לך, אני לא בטוחה שאצליח לומר כאן הכל...

זה נשמע שהכרת את עצמך בצורה המוצלחת שלך, חברתית, לימודית,

ואז הגעת לתקופת השידוכים, ומשהו שם התערער. 

סגנון תורני שקשה למצוא

ברור ששבר את הלב וחזר 

המיניות לא ברורה,

הרצון להתחתן לא ברור (למרות שבתחילה הוא כן היה ברור)

היה לך בחור שמילא את המקום הרגשי, והוא אפילו חזר אחרי שהוא בעצמו רצה להיפרד. ואז שכל החלומות עומדים להתגשם, דברים מתחילים להיתקע, וחששות מגיעים ממקומות אחרים בכלל..

ואז מגיעה החרדה, שאפילו שהוא חזר, ואפילו שזה ממלא מקום רגשי, ואפילו שהוא עכשיו ממש רוצה,

זה לא יהיה זה.

וזה מפחיד. וזה מבלבל. כי רגע , רציתי אותו, בכיתי עליו, ופתאום אולי זה לא הוא?

אז קודם כל נשימה ארוכה,

את עכשיו נכנסת למקום שהוא פחות מוכר לך לגבי עצמך. זה בסדר להכיר את עצמינו בגיל כזה.

זה בסדר לגלות דברים חדשים, מפתיעים. 

נכון, זה אומר אולי שאת תיהיי פחות בשליטה, אבל זה חלק מהתהליך.

אבל תבואי במקום של אני הולכת להבין מי אני. מבחינת חתונה, מבחינת מיניות (ואפשר לבדוק את זה), מבחינת אופי שאת באה איתו לפגישות, אופי של הבחור וכו'...

ורציתי לומר לך שזה שאת מוצאת את עצמך הפכפכה לגבי דברים שהיית בטוחה לגבם, או שחשבת שהיית בטוחה:

זה הכי נורמאלי שבעולם!

הרצון להתחתן הרבה פעמים תלוי בכל כך הרבה גורמים רגשיים. יום אחד באלך, יום אחד אתה אומר מה לי ולזה.

וזה בסדר!!! 

וגם עם בחור שאת מאוד אוהבת, יכול להיות שיום אחד את תגידי אני והוא- בדוק חתונה. ויום אחרי תגידי "אין מצב"

הרגשות שלנו לפעמים גורמים לנו לשינויי בדעות, ברצונות, בחשיבה שלנו וכו'.

את צריכה להבין ולהכיל את המקום הרגשי שלך, את הצרכים הרגשיים שלך ומתוך זה להבין מה השכל אומר באמת, ומה הרגש אומר. 

ורגש זה משהו שחולף, לכן אין ממה להיבהל ממנו... זה נכון שהוא יכול לתפוס אותך לא מוכנה, אבל בסופו של דבר יש לנו ב"ה מוח. ואנחנו צריכים לקחת החלטות בשילוב שני הדברים. 

פה נראה שיש באמת שכל מאוד גדול, את נשמעת בחור חכמה ואינטליגנטית, ופתאום את מכירה את הרגש שלך במקומות פחות נחמדים, ופשוט לא ידעת איך להכיל את זה. פתאום את רואה שהרגש משפיע על השכל הכל כך גדול שלך.. זה מפחיד. אבל זה באמת משהו חדש, לומדים להכיר אותו...

זה שהבחור הלך איתך באש ובמים זה ראוי מאוד להערצה!!! 

זה שבדקת את המיניות שלך על חשבון היראת שמיים של שניכם זה כואב וחבל, אבל אני יכולה מאוד להבין אותך.. זה מפחיד. ובאמת נחשפת לזה בצורה מפתיעה וקריטית להמשך הזוגיות שלכם. משיכה זה דבר חשוב בקשר. אבל הנה גילית עכשיו משהו ואת יכולה לעבוד עליו...

אני כותבת את הדברים נטו ממה שהרגשתי אחרי קריאה ראשונה.. אבל זה נשמע אכן נושא מורכב.

אני שמחה שאת בטיפול! נקודת אור!

פה בפרטי אם את רוצה..

הרבה בהצלחה! 

פשוט תיארת בול את מה שעברתי ועוברת!!

אבל חשוב לי לתקן לפחות פה, כי אולי לא ניסחתי את עצמי מספיק טוב למעלה ואין לי מושג איך עורכים את הפוסט שלי למעלה,
עניין הנגיעה היה משהו שכבר לו היה מאד קשה, הוא ניסה להתקרב כמה פעמים אבל תמיד עצרתי אותו ש"לא נופלים עד החתונה".  הוא שאל אותי כמה פעמים אם אני נמשכת אליו, והקשר הארוך הזה שעברנו פשוט גרם לי ליפול בזה גם מרצון אמיתי של חיבוק ,גם ממקום של בדיקה וגם מרצון של להוכיח לו שהכל בסדר. 
בין נפילה לנפילה כשהרגשתי רע עם עצמי על זה שנפלנו ניחמתי את עצמי שזה בשביל שאני אצליח לענות לעצמי את התשובה , וזה באמת לא היה בסדר ):

קודם כל, כל הכבוד לך שאת לוקחת אחריות על החיים שלך, את לא חיה בעבר ולא שוקעת, את הולכת לטיפול, מחפשת פתרונות, את לא שורדת את חיה!

אני אנסה ברשותך למקד את הקושי ואת השאלות שלך,

1. את מרגישה בודדה, אין לך כרגע עם מי לדבר/ להתייעץ, את מחפשת תמיכה וירטואלית.

2. את לא יודעת האם את רוצה להתחתן עכשיו או בכלל.

3. את בקשר עם בחור שבעבר בגד באימון שלך, שבעבר הערצת והיום פחות, שבעבר היה הכל בשבילך והיום כנראה פחות, את מנסה להחליט מה דעתך כלפיו, את לא בטוחה שאת נמשכת אליו. הוא רוצה להתחתן איתך ואת לא בטוחה.

4. את לא בטוחה איזה סוג של בחור מתאים לך. את מתקשה להחליט איזה תכונות אופי את מחפשת בבעלך.

5. קשה לך עם הנפילה בשמירת נגיעה.

אנסה להתייחס לנק' הללו, מקווה שאיכשהו כיסיתי את העיקריות.

1. קשה, קשה להיות בודדה, אין לי אלא להזדהות ולומר לך שגם לי קשה הבדידות, אני מוקפת בכל כך הרבה אנשים ועדיין רוצה את החצי שלי. אז קודם כל חיבוק גדול.

תנסי כן למצוא מישהי אמיתית ולא וירטואלית להתייעץ- רב/ מטפלת/ דודה/ חברה... ממש לא חייב חברה שגרה קרוב. תנסי לחשוב על מישהי שתדע להכיל אותך ולא לשפוט ולתת עיצות רק כשתתבקש, שיש לה יכולת להקשיב ולהיות שם בשבילך, וכן אני יודעת שקשה למצוא.

אולי תנסי לכתוב לעצמך.

2. זו נקודה חשובה מאוד.

זיהית בעצמך שבפעם הראשונה שהייתם בקשר רצית להתחתן בכדי לברוח מבעיות, חיפשת יציבות, משפחה, נורמליות, רצית מישהו שאיננו ממשי איזשהו סוג של קשר שבו הוא יכיל ויבין אותך ואת תעריצי אותך לנצח.

כיום את בוגרת יותר ובעלת ניסיון. עצם המחשבה והפוקס של האם אני רוצה להתחתן ולמה היא כבר צעד חכם ואחראי.

מאמינה שנגעתן בזה בטיפול, תמיד אפשר לחזור ולגעת

מעבר לזה, תנסי לחשוב עם עצמך, ברוגע, בניקיות, מה את מצפה לקבל מזוגיות? מה את מצפה לתת בזוגיות? האם את מרגישה בשלה לזה עכשיו? האם את מרגישה שתקופה נוספת תעזור לך?

אני אחזור ואגע בנק' הזו בנקודות הבאות.

3. אם להתחתן האם להתחתן איתו? אם להתחתן עוד תקופה האם לתת לו לחכות? בקיצור, האם הוא הבחור של חייך?

זו שאלה מרכזית מאוד, מצד אחד את מתארת בחור שנמצא כאן בשבילך, קשר של מסירות, קשר ששרד קשיים ותהפוכות, לבטים, יש כאן בחור טוב שעמד בכמה מבחנים אבל בכמה לא.

מה גורם לך לחשוב ולהאמין שהוא לא יבגוד בך שוב?

מה גרם לך להעריץ אותו בעבר? אני מבינה שיותר דברים חיצוניים, וכן חכמה זה גם משהו קצת חיצוני, מה את כן מעריכה בו היום? איך הוא גורם לך להרגיש? את סומכת על שיקול הדעת שלו? את מתגעגעת אליו כשאתם לא ביחד? את רואה אותו כאבא של ילדיך?

בעיקרון, הכי טוב לדעתי לקחת פסק זמן לחשוב ולהחליט ולראות איך ירגיש לך.

הייתי ממליצה לך לנסות לבקש ממנו ללכת יחד לפגישה אצל המטפלת שלך, את סומכת עליה וזה יתן לך ביטחון להחליט.

4. אין בחור מושלם. יש בחור משלים. יכול להיות שחייך יהיו טובים יותר עם בחור חכם ממך שתעריכי אותו, ויכול להיות שלא. אין הכל בחיים. את ורק את יכולה להחליט על מה את מוותרת ומתפשרת ועל מה לא.

אף אחד לא יכול להחליט בשבילך, רק את מכירה אותו ואת סוג הקשר שלכם יחד.

מה שכן, אם עוד לפני החתונה את מרגישה פער שמפריע לך, זה עלול להחריף לאחר החתונה. ולכן, את חייבת להיות שלימה עם עצמך לפני.

לי נשמע שרגשית הוא מספק לך את שאת לא מקבלת ממנו שכלית. נשמע שבגלל הרקע שלך הקשר לא כל כך בריא. אבל כך זה נשמע לי ולא בטוח שאני צודקת.

אני מכירה בחורה שמגיעה מרקע דומה לשלך ויצרה קשר עם בחור, בקיצור סיפור די דומה, הבחור היה פחות חכם ממנה אבל רגשית נתן לה הרבה וכו', בגד בה והתחרט, בסוף היא נפרדה ממנו, במבט לאחור היא אומרת שהיא הייתה תלויה בו, שהוא סיפק לה חורים בנפש, שהוא החזיק אותה בתקופה אפילה של חייה אבל שהוא לא התאים לה בכלל בתור בן זוג.

יכול להיות שאני טועה, אבל זה נשמע דומה.

5. בתור בחורה דתיה ברור שיהיה לך קשה עם נפילה כזו. אם אתם מחליטים להמשיך בקשר, כמובן שצריך לדבר על זה ולקבוע סייגים ברורים כמו לא להיות לבד במקום חשוך או צדדי או מאוחר בלילה.

ממליצה לך ללכת לשמוע שיחות או באינטרנט בהידברות ולקרוא על חשיבות שמירת הנגיעה.

שה' יכוון אותך, שתרגישי שהוא איתך בכל צעד וצעד. שתזכי להרגיש אותו במוחש.

לדעתי 

הוא 

רשע מרושע

אין לי מושג אם אני מכילה או תמימה מטומטמת ("תסמונת האישה המוכה שחוזרת לבעלה")
בכל פעם שהנושא הזה עלה בינינו הבחור פשוט ישב מולי ובכה והסביר לי שאין לזה שום משמעות מבחינתו, זו לא מישהי שהוא אוהב, וזה רגע שהיה מוחק מחייו אם רק היתה לו את האפשרות .

לא חושבת שאפשר לקרוא לו רשע מרושע אם חזר בתשובה על מעשיו. וזה בלי קשר לאם נחזור. 
אולי יצא לו פרופיל של בחור רע, אבל מבטיחה שאם היית מכירה אותו אישית זה הדבר האחרון שהיית שמה עליו. 
 

הוא נישק אותה , זו בחורה שאת והוא מכירים..

אז כל פעם שלא ילך בינכם הוא ילך למישהי אחרת בגלל שלא נתת לו את הסיפוק שלו הרגשי , ותבכו על זה ביחד..

באמת לא הבנתי (?<!)

בעיטה אדירה לגירושין מצב כזה לדעתי

אולי מישהו/י חושב אחרת

אם הוא נתן לה באמת להיכנס למקום שלו באותה הנפילה, אולי היא תוכל להכיל את זה. לדעתי זה לא עניננו

כן לשפוט?

את יודעת לאיזה מצבים נפשיים יכולים להגיע בגלל מישהי?

הוא בחר לעזוב,וללכת

ואז הוא בוחר להתנשק עם מישהי?

לא מבינה כ"כ באמת

עם כל הכאב יקירה..

תשכחי ממנו ומהר

לפתוח דף חדש

יהיה בסדר בעז"ה

קודם כל כל הכבוד.

נשמע שאת מסובכת, וכשאת מסובכת את הולכת וחושבת, בודקת, לא נופלת. וזה מאוד חשוב. לעשות סדר, להבין כל הכבוד!

והרצון שלך באדם חכם, ביפה, אפשר לראות בזה גאווה, ואפשר להגיד, כל אחד מה שמתאים לו. אין הבדל מהותי בין השניים פשוט לי זה מתאים!

וזה בסדר גמור.

קודם כל תחשבי בשכל האם הבחור מתאים לך.

מנסיון שלי, באהבה יש קסם. והחיות שלו משפיעה עליך וכן ההיפך, ואם אתם בשכל לא מתאימים, החיות שלך מתבלבלת עם נשמה ממש לא מתאימה, וזה מוביל להרבה בלבולים (אגב, כשאני יוצא עם מישהי, זה הדבר המרכזי שאני בודק, את החיות שלי כשאני איתה, מה אני מביע, האם אני שמח במה שאני מביע.)

זה הנקודה המרכזית שעלתה לי.

עוד נקודה שלא בטוח נכונה, הרבה פעמים אנשים שבאים ממצבים קשים, מכאפות, מבתים קשים, ילדות קשה, העולם שלהם חייב להיות יותר מסודר והגיוני ומודע לעצמו כדי שהם ישרדו. דברים שאנחנו עוברים משנים אותנו. וכשלמשל יש למישהו ילדות קשה, היא השפיעה עליו. ואם הוא לא יהיה מודע להשפעה ויסדר אותה בראש שלו, כל החיים הוא יהיה מסכן עד שכנראה יתאבד.

וכאלה אנשים שהעולם שלם מסודר, חושבים, מתבוננים, יהיה להם מאוד קשה להסתדר עם מישהו אחר שיכול לזרום עם החיים.

אצלי זה ממש ככה. אולי גם אצלך?

בהצלחה גדולה!! ותתחזקי באמונה, כולהו מין אלה.

לגבי הנקודה הראשונה שהעלית, אני יכולה להגיד בוודאות שהייתי איתו שמחה עד שלב הבלבולים, הוא גרם לי להוציא צד נשי יותר, רגיש יותר ואישי יותר לידו. (משהו שממש ברכתי עליו). 
בשלב הבלבולים שלי(שהיה ארוך מאד כאורך הסבלנות שלו) לא יכלתי לשמוח משום פגישה כמעט כי כל הזמן הייתי עסוקה בלחשוב אם אנחנו מתאימים, וכל דבר קטן מאד הוריד לי.

עוד תובנה שהגעתי אליה רק בימים האחרונים, אני לא מסוגלת לשמוח עם בן אדם כשחסרה לי הערכה עליו (יש בי הערכה אליו אבל כמו מכר, וקצת יותר כמישהו קרוב מאד, אבל פחות כבעל לחיים) אומנם יצאנו והיה לי כיף לצאת אבל אני שואלת את עצמי כל הזמן אם אני מעריצה אותו או סבבה וכיף לי אותו, אני חושבת שהוא בן אדם מדהים וטוב. אבל שוב,הייתי מבולבלת מאד ולכן זה משהו שקצת קשה לי להבין אותו בעצמי.

לגבי הנקודה השניה של הסדר, פחות הבנתי.. 

לגבי הנקודה הראשונה, אני לא יודע. לא מספיק מבין את הקשר וזה מושפע מגורמים רבים, קיצור אני לא מספיק מבין.

לגבי הנקודה השניה, אם לא הבנת כנראה זה לא שייך אליך

תסתכלי במה שכתבת, ותראי איך מאז שהיתה ה"נגיעה" שלך (מלבד שזו עבירה חמורה), דרדרת את ההרגשה אליו.

ולפני כן, כי פתאום חשבת ש"אין לך משיכה", ואחרי כן, שאת "א-מינית".... פשוט שטויות לגמרי.

זה בא מ"שכל" - אבל מיַיצר טיפשות...

ראשית, אם את באמת הרגשת אוהבת אותו מהלב, כפי שכתבת, אז "משיכה"  זה הבל הבלים. דמיונות. שבאים לך בגלל דברים שקראת ושמעת.

עוד יותר, החשד האווילי הזה בעצמך. לא שייך טוטאלית. בכלל מה פתאום.. קל וחומר בחור שהערצת אותו. זה לא היה קורה אם היו לך בעיות כאלה. את פשוט מייצרת לעצמך בעיות. חבל..

כעת, אל תחשבי שסתם כך "נגיעה" לפני כן זה מזיק. הענין הנפשי של זה, קשור לחלוטין עם האיסור ההלכתי.

"נגיעה", זה מתוך שאיש ואשתו, שייכות אמיתית, משפחה, מתחיל מהקישור שבראש, הבנין המשותף, המחוייבות הטוטאלית כנשואים, שכבר לא "שני אנשים" זרים בעצם.

כשעושים ל"ע "נסיונות" כאלה, זה עצמו ממאיס. חוסם את הרגש האמיתי הפנימי. הופך להיות "בדיקה" בלתי-שייכת לחלוטין, של אם "ארגיש", ועושה הפוך. במקום לבנות מבפנים - מרוקן את הבפנים על בחוץ שמתסכל. משקה את הצמאים חומץ.

לכן, כעת, קודם כל בלי חוכמות - תשובה עמוקה פנימית מכל ה"נגיעות" הללו, ממש מעומק הלב. להתבונן כמה זה לא שייך, בן שאינו נשוי לך, "להקיא" את זה.

אח"כ, בישוב הדעת, להבין שלרצות להתחתן עם מישהו, זה לא להעריץ אותו  24 שעות ביממה ולהרגיש כל הזמן בעננים. צריך להכיר במתינות, לראות אם מתפתח יחס פנימי אמיתי, אוהב. בנחת.

אח"כ, לשחזר לעצמך מה שהיה. לראות איך הפרידה הראושנה היתה בגלל הלחץ שלך להתחתן, שהבהיל אותו. ממש לראות א זה. זה יוכל לשחרר לך אולי "חסימה" שיש בגלל הפרידה ההיא.

במקביל, טוב מאד טיפול נגד חרדות יתרות. להירגע.

את יכולה לומר לבחור, שאת קצת בטיפול עצמי, ולקבוע שתוך שבועות מעטים תתני תשובה. ושתחליט בינתיים ביניכם, שאתם לגמרי חוזרים בתשובה על הנגיעות, האסורות, ומחליטים שבכל מקרה אתם נזהרים מאד שאין יותר דברים כאלה.

כך תהיה לך תקופת התמתנות. תירגעי. ואז תחשבי בנחת, בישוב הדעת, אם יש מקום להכיר "מחדש". בלי הבהלות - לא של עצמך ולא של  אחרים; בלי חשדות בעצמך (מטופשות לגמרי. שלא יהיה ספק) על ה"מיניות" שלך; ובלי יותר מידי "התחשבנויות" על  מי יותר חכם ויפה. לא זו הנדוקה. הנקודה היא, האם טוב לשוחח זה עם זה. האם מרגישים נעים ביחד. האם יש התאמה בשאיפות. האם את רוצה לראות אתכם נשואים. לא "אש" של רגע. מתון...

הצלחה רבה.

עניין הנגיעה לא היה משהו ניסיוני, זה היה משהו שכבר לו היה מאד קשה, הוא ניסה להתקרב כמה פעמים אבל תמיד עצרתי אותו ש"לא נופלים עד החתונה".  הוא שאל אותי כמה פעמים אם אני נמשכת אליו, והקשר הארוך הזה שעברנו פשוט גרם לי ליפול בזה גם מרצון אמיתי של חיבוק ,גם ממקום של בדיקה וגם מרצון של להוכיח  "שהכל בסדר". 

בין נפילה לנפילה כשהרגשתי רע עם עצמי על זה שנפלנו ניחמתי את עצמי (יותר נכון תירצתי) שזה בשביל שאני אצליח לענות לעצמי את התשובה , וזה באמת לא היה בסדר ):

לגבי הנגיעה, בכיתי עם עצמי מספיק, לא אכלתי ולא שתיתי מעצב, אני חושבת שלשפוט זה תמיד קל מהצד. 

אבל בלי קשר יכול להיות שאתה צודק כי היו לי ככ הרבה פחדים בקשר (גם כאלה דמיוניים שעברו מתישהו) , וזה היה סתם עוד משהו.


כמו שקראת, חתכנו, הוא מודע לזה שאני בתהליך, מקווה למצוא את הכוח במהרה להבין את עצמי יותר.

זה בכלל לא במקום של "לשפוט". את מבינה בעצמך מה לא בסדר.

מה שכתבתי לך, זה היה הסברת מציאות, איך דברים כאלה גורמים גם להתגברות דווקא של ספיקות מהסוג שהזכרת.

ובנוסף, ההסברה כמה זה לא נכון - גם מציאותית באופן פשוט מעבר להלכה - לחשוב ששייך בזה "לבדוק"; זה גורם בדיוק להיפך.

וכמו כן, אמרתי גם ללא קשר להיכשלות הזו, שה"ספק" על עצמך במהות, הוא ממש לא שייך. בטוח במאה אחוז.

לכן, ההצעה היתה סוג של "תהליך", כדי לחזור אל עצמך - ולהיות יכולה לבחון מחדש את הקשר בצורה יותר מיושבת.

ואכן, קשרים ארוכים מידי, זה באמת לא כדאי. אם כי לפעמים לוקח זמן להגיע למסקנה, ואז צריך יותר זהירות..

הצלחה רבה.

ומנסה לחזק במה שאני יכול.
באמת הלוואי ויהי לכם טוב.
אתם נשמעים ממש אנשים ראויים ולא קטנים.

קודם אני חייב לומר- גם בהמשך לתגובות שלפניי, שמאוד בולט ממה שאת כותבת שיש לך מודעות עצמית מאוד גבוהה ורגישות כלפי הסביבה...

ונראה לי שהכלים האלה ממש לא מצויים בד"כ, ואתם אפשר לצלוח הרבה מהמשוכות בחיים-

בכל מקרה אני חושב שלגבי זהות מינית באופן כללי  צריך שהבחור/ה יהיו מושכים לפחות אחד כלפי השנייה, אחרת באמת אין מה לדבר... לפעמים בעולם של דייטים הנקודה הזאת יכולה קצת להתפספס מרוב רצון למידות טובות ואופי נוח וכו'... ככה שבוודאי שכשהבחור/ה מושכים אז בנקודה תהיה פתורה, פשוט קשה נראה לי למצוא את השילוב הזה כמו בכל תהליך של היכרות ופגישות לחתונה.... וכדאי אולי לחשוב על דרך שיכולה לשפר את המשיכה- ספורט-חיטוב, טיפוח מראה, בושם וכו' כי לפעמים יש אנשים שלא כ"כ משקיעים בנראות שלהם ויש הרבה מה להשתפר בנושא... גם סתם בצורת ההליכה והעמידה, צורת הדיבור- אסרטיביות מסויימת... היום יש כלים מאוד טובים לדברים האלה ב"ה

לגבי הנקודה הראשונה של הרצון להתחתן, באמת אחרי שיש משבר אמון/קשר עם בחור/ה מסויים אז קשה ממש לשקם את הקשר ולחזור למצב הראשוני... כי הרושם שנוצר בנפש הוא מאוד חזק- אז אני חושב שצריך עד כמה שאפשר לנסות לעבור תהליך של בירור עמוק וחד(אני מאמין שאת הולכת בכיוון הזה עם המאמנת האישית) כדי לדקור את הנקודה שעליה חוסר ההערכה עכשיו נמצא ומכאן לנסות לרומם את החיבור וההערכה 

נראה לי שפעמים גם כדאי לעשות "פוס" עם הקשר כדי להרגיש איך אנחנו בלי, ולראות עד כמה אני זקוק לזה או שזה עוד משהו נחמד ולא קריטי כ"כ בחיים שלי....- אם זה באמת צורך של אוויר לנשימה עם הבחור הספציפי אז הלב לא ייתן לקשר להסתיים משני הצדדים כי בכל מקרה כשצועדים לחופה חייב שהקשר יהיה בריא בכל המישורים שלו: גם הערכה ברמה היותר שכלית- נתונים טכניים מידות, אופי וכו', ומבחינת החיבור הרגשי שיש אהבה ורגש שקשור גם למראה חיצוני ולתחושת נעימות וטוב מהבחור/ה ובסופו של דבר מגיע שלב החיבור הפיזי ג"כ- ככה שאם קשר לא מגיע למצב ששלושת הנקודות האלה פתורות אז באמת צריך לעבור תהליך של בירור ולראות מה אפשר לפתור ולקדם...

אז שיהיה הרבה הצלחה בע"ה, וכל הכבוד על ההתמסרות לקשר שלכם 

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת