אשימה תקוותי בו ואשימה תקוותי בו.

בית הרב.
לא נושמים.
נמחצים.
שוברים לעצמנו את הצלעות.
היה שם מדהים.

אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה.

לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי.

(היה לי משהו להגיד על זה. אבל לא נגיד כי זה ישמע מוזר).

האוטו נשאר בתחילת הירידה להר חומה.
הלכנו כמה דקות וחיכינו בערך שעה מחוץ לישיבה. סיוט. ראיתי מישהו לוקח אנשים דרך הפנימיות. עשיתי את זה גם עם בן דוד אחד. הצלחנו איכשהו שלא יסגרו עלינו את הדלת.
יש להם בית מדרש עצום. פעם ראשונה שבאתי להר המור. לא הייתי גם במבנה הקודם. הרצפה זוועה. בדיוק הרב טאו התחיל את "ושם ושם ושם נעלה ונראה" (לא זוכר איך זה מתחיל). היה מטורף.
שאר המשפחה נכנסה מאיפה שבאנו.
ריקודים.
"בנה בנה בנה ביתך. בנה ביתך כבתחילה. וכונן מקדשך וכונן מקדשך על מכונו". להיזכר בזה. איזה טוב זה היה.
שירים מהסוג הזה.
"ותבנהו מהרה ותגדל כבודו". בכו שם.

מה למדתי משם?
שאני צריך להשתנות. ומהר.
ב"ה היה מדהים.