יצאתי עם מישהי שביקשה שיאמרו לה כשמבררים עליה.

גם לך מותר, רק לדאוג שיספרו על זה לבחור...

ואני גם לא מבינה את הרעיון

למה לבחור זה בסדר לברר ולומר כן ואז לשמוע לא ולי זה לא בסדר?

אני ילדים בוגרים, שנינו מסוגלים להתמודד אז אני בכלל בעד לברר במקביל

אבל לי אין בעיה שבחור מברר עליי 'ויחשוף פרטים שלי', מי ישמע מה חברות שלי מספרות עליי....

וחברות שלי בדכ לא מספרות לי כשמבררים עליי. למה אני צריכה לדעת?!

מבינה למה קודם הבחור צריך לברר ולתת אישור ורק אז הבחורה- כי בחורות לרוב הן יותר רגישות וייקחו קצת יותר קשה את העניין שיגלו שבחור פסל אותן עוד בשלב ההצעה.

לכן לדעתי המצב הקיים זה הדבר הנכון.

אנחנו אנשים בוגרים,

למה בחורה צריכה להיעלב לפני שהיא מכירה את הבחור,

שידוכים זה לא עולם קל,

אבל כן בדרך שומעים הרבה לא.

ושאומרים לא, לא אומרים "שמעי את מכוערת, לא מתאים לי".. בד"כ זה סגנון זה דברים שלא נראים..

אז בסדר, שיהיו רגישות, יום יומיים יעבור...

כשבחורה נותנת תשובה חיובית להצעה היא מצפה, ויש בה תקווה. וכשהיא מקבלת תשובה שלילית מהצד השני זה מכאיב לה. וכשזה קורה ככה כמה פעמים אחד אחרי השני אז היא מפתחת לעצמה דימוי עצמי נמוך למרות שהיא בכלל לא יודעת על מה פסל וכמו שאת אומרת אולי בכלל אין לה מה להיעלב. אבל אין מה לעשות, לבחורה כואב עצם התקווה ואז האכזבה מכך. מה שפחות אצל גברים.

זו דעתי הענייה בכל אופן.

ואי אחות הלכת רחוק חח

אני לדוגמא, בשלב הבירורים לא חושבת יותר מדי.

אין לי ציפיות מיוחדות או התרגשות מיוחדת.

מקבלת לא, סבבה, שלום שלום, נקסט...

שמקבלים הצעה על פרטים יבשים, באותו יום שניהם יכולים להגיד לא, ובאותו יום אחד יכול לפסול.. אין פה יותר מדי זמן להתלהב ולפתח ציפיות. הכן או לא זה רק אור ירוק ראשוני בשביל המשך הבירורים...

זה שיש לה בעיית דימוי עצמי נמוכה, זה משהו שצריך לטפל בלי קשר לשידוכים..

הרי לא בחיים שלה היא עלולה לקבל בלי קשר.. 

כי את מקבלת הצעות בקצב. אבל יש בנות שעד שהן מקבלות הצעה אז זה באמת מפיח אצליהן סוג של תקווה. לא חושבת שהלכתי רחוק.

ועוד אחרי שהם טרחו וביררו?

בשני הצדדים יש בני אדם עם רגשות

אבל לא כמו בחורה. לדעתי

המוח הגברי בנוי קצת אחרת מהמוח הנשי והחשיבה הגברית היא קצת שונה מהחשיבה הנשית. אני רואה את ההבדלים האלה ביני ובין אחים שלי וביני ובין בחורים שיצאתי איתם. ואני לא כתבתי שלבחורים אין רגשות..אמרתי שהם ייקחו את זה בצורה שונה מאישה

במידת הבעסה ומשך הבעסה

פילוסופיה עכשיו?

אני חושבת שזה עניין של ביטחון עצמי , פחות לדעתי בקצב של ההצעות... 

כי את רוב ההצעות אני מקבל מחברים ומכרים,

ולא משדכנים, שלא זכיתי 'להבין את עצמי' להם

(אא"כ אתה מתחרט על הרגע שאמרת כן...)

לכן הדגשתי את המילה "לרוב" ולא באופן גורף. וזה שזה לא "אמור" לקרות זה ברור אבל זה לא אומר שזה לא יכול לקרות בפועל.

אז נישאר עם דעה חלוקה כאן

חברות שלך לא מספרות לך??! חח ואי אצלי זה ישר.. כולם...

אז נכון אולי זה לא החשיפה, אבל סתם הרעיון מעצבן...

פעם אחת הבנתי מחברות שלי שבחור בירר עליי.. עכשיו, אני מכירה את הבחור,

ואם היו מציעים לי אותו בכלל לא הייתי רוצה להיפגש, אז למה סתם הבחור צריך לברר??!... 

אני אוהבת לשמוע איך הבחור שאל עליי,

השאלות מראות מה חשוב לו יותר ומה פחות..

לחברות הקרובות שלי יש גם אינטואציה מאוד טובה..

וסתם חברות שלי שמחות בשבילי שיש לי הצעה,

יותר בקטע הנחמד, אין פה איזה משהו חכם חח.. 

לא הבחור מברר

ואין לי מושג מי, ולא מטריד אותי

האמת, אף פעם לא שאלתי את עצמי מה שאלו עליי.

טוב מסתבר שאנחנו שונות

מתנהגות במקרה הזה שונה,

מעניין לשמוע...

טוב אצלי גם אין הרבה הצעות, אז עד שיש הצעה זה בהחלט מעניין.. 

אבל בתקופה שהיה, רק פעם אחת סיפרו לי שביררו עליי

וזה היה כי התעצבנתי באוזני חברה שלבחור לוקח 50 שנה לברר (ביררנו במקביל), אז היא סיפרה לי שאליה הוא התקשר

והאמת, אפילו לא חשבתי לשאול מה שאלו. ועכשיו זה מסקרן אותי...

באופן מעשי אני כן מבקשת שיציעו קודם לבחור

(למרות שבחברה שאני חיה בה זה סוג של- ככה נהוג אבל אף אחד לא נוהג ככה, בשונה ממה שגיליתי בערוץ זה דבר ממש חזק אצל דת"ל)

אבל הסיבה היא שונה,

לא כי יש לי בעיה לקבל לא,

פשוט גיליתי שאני מבררת הרבה הרבה יותר מהר מבחורים, 

ולחכות לתשובה שבועות ( כן, אמיתי) כשאת מבררת יום-יומיים, זה מתסכל.

@פה לקצת

ומסכימה באמצע לצאת עם בחור אחר

אז שיהנו ויבררו כמה זמן שהם רוצים, וכשיחליטו שיודיעו לי

@פה לקצת,

אני כן מבקשת שיגידו לי שמבררים עלי, כי זה עוזר לי לדעת איפה ההצעה עומדת וכמה הצד השני רציני.

נראה לי אני פשוט אבקש באופן אישי ממי שמציע שאני מעוניינת לשמוע את ההצעה במקביל לבחור.

@כי בשמחה תצאו.

@שפרינצה

שוב העניין של האכזבה והצפייה חוזר על עצמו.. מעניין.. זה כנראה נושא מאוד כאוב.. לא יודעת אני לוקחת את זה שונה...

@שריקה

אני מאמינה שבמגזר החרדי לברר הרבה זמן זה הגיוני חח.. אז אני מבינה למה הוא קודם צריך לעשות את העבודה...

באופן כללי, חוץ מפעם אחת שבחור עשה אצלי את זה, כל הפעמים היו בירורים באופן הדדי.. 

האם זה מה שקורה בפועל?

בהחלט כן.

וזה מעצבן למדי

אבל מתמודדים עם המצב ופועלים בהתאם

מצד אחד, אני ממש מזדהה עם מה שכתבת בסוגריים האחרונות; מעצבן שבחורים שלא קשורים בכלל, בשום רובד שהוא, מצלצלים לחברות שלי שאת המספרים שלהן נתתי לבירורים. במיוחד שמדובר בבחורים שאם הייתי מעיפה מבט לשבריר שנייה בפרטים הטכניים שלהם, הם היו נפסלים מייד. סתם חבל על האנרגיות.

מצד שני, אני באופן אישי תמיד מעדיפה לעשות את הבירורים שלי רק לאחר שהבחור מאשר. ולמה? סתם מחוסר רצון להתאכזב במידה וייראה לי מתאים - והבחור יסרב. לא חושבת שזה אומר שאני רגישה יותר מרוב הבחורים, ככה אני אישית מעדיפה להתנהל. זה ממש לא אומר שיש בחורים שלא יהיו רגישים בדיוק כמוני לסירוב, אם לא יותר... כל אחד ואישיותו... (מתחבר למחלוקת שהתגלעה פה בשרשור בין @מי עדן ו-@-ינון-)

בכל מקרה, חדי העין יזהו פה מן פרדוקס. באמת בעיה, שעוד לא עליתי על דרך לפתור אותה... מוזמנים להציע רעיונות

וואו. לא אצלי..

מצלצלת בדר"כ באותו היום ומחזירה תשובה גג גג עד יום המחרת, בלחץ.

ולענייננו, יש משהו במה שאתה אומר. לא חשבתי על זה, שבעצם מה שאני עושה זה להעביר את חוסר הנעימות לצד השני. יכול להיות שבחלק האחורי של הגולגולת שלי, ממש בתת מודע, אני באמת פועלת מתוך נקודת הנחה שלבחור פחות ייכאב הסירוב... וזו שגיאה.. וואלה, גרמת לי לחשוב.

לא משנה כמה את/ה עסוק/ה, אפשר לפנות עשר דקות לשיחת טלפון קצרה.

לא נעים להיות תלוי באוויר הרבה זמן. למען האמת, במקרה עכשיו אני תלויה באוויר.. (לא בדיוק באותו הקשר,אבל ממש קרוב) וזה מעצבן 

התכוונתי לאלו שמורחים סתם. ולא חסרים כאלה

אז תקימי בית ספר לבירורים מהירים יחד עם @רחפת..

את מסבירה את זה ממש טוב חח 

אני מבינה את הגישה,

אבל שידוכים זה לא משחק..

בחורה לא אמורה לחכות להפתעה,

בחורה אמורה להבין מי הבחור שמברר עליה ואם הבחור הזה מתאים לה, כמו שלבחור העניין הזה מאוד מובן...

וזה שאנחנו אוכלות סרטים, וקצת רגשניות, ועוד תכונות משובחות, זה יבוא לידי ביטוי בעוד הרבה דברים...

לא חושבת שבגלל זה צריך לעטוף אותנו בצמר גפן מתוק... 

אבל מי שזה מתאים לה, אין בעיה. רק מפריע לי שזה ממש ניהיה מנהג... 

וכן לבנות יש אגו חח.. רק לא ידוע אם כמו של גברים.. אבל טוב לא פותחת את זה פה.. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"