כן, הגיעה הזמן להפנים את מה שכולנו יודעים טוב בלב,
העולם הוא המקום הטוב ביותר לחיות בוא.
כן ממש ככה.
ולא, זה לא שאני עוצם עיניים ולא מביט למציאות בעיינים,
לא, זה לא שאני נער צולר שרק חי בישיבות,
יש רע, את זה כולנו יודעים, אבל הוא נובע מיטוב, או שזה הרע במיעוטו, משהוא.
והרע הזה הוא נורא, ואכזרי, ומושך ותולש כול חלקה טובה, אסור לזלזל בוא,
אבל חשוב לזכור שמתרת הכול ואחריתו זה טוב,
שכמעת כול דבר ברבדים היותר פנימיים בוא הוא טוב.
ולפעמים שוכחים ומדחיקים כי לזכור זה כואב.
ולא יודעם אם לזכור זה טוב או רע?
נדחף או נחמד?
מציק או מפרגן?
מי יודע
|מבט חולם, עיניים בורקות| כשאני יהיה גדול אגור בדירה סחורה בנחלאות עם מלא מלא עציצים מחוץ לדלת החיצונית,
ובמעבר(שיהיה חצר מקורה), יהיו שני ספות וכלב שחור חום גדול, ובפנים יהיה יפה ונקי והרבה מאוד אור,
ועל הקירות כול מיני חפצים שנאספו עם השנים,
בטבח מלא והרבה בישולים וחברה' שמסתובבים וגם אתם מוזמנים,
גיטרה, תוף רגיל ואחד למרים, סמיכות לאורחים ולכול מאן דהוא, כמובן גם איזה שני שותפים,
בע"ה מהישיבה או מהצבא או מהודו(כבר סיפור אחר).
וככה תעבור לה שנה לפני המנוחה והנחלה, הלווי.