הדין היסודי שאוסר על אשת איש להינשא לאחר הוא ודאי נכון ומוסרי

בשוליים הוא יכול ליצור תופעות בעיות כאלו, כמו כל דבר

השאלה אם כן היא לא על דין התורה, אלא על המציאות העגומה

ואם כך זה לא שונה מהשאלות הידועות והעתיקות על כל שאר תופעות הרוע האחרות בעולם

בס"ד

אפשר, אבל יש לזה כללים. בכל אופן אסור לערב כאן אמוציות כעין אלו.

בס"ד

צריך להפנים שמציאות הלכתית, היא מציאות. ואם הקב"ה החליט שאשה נשואה אסורה לאחרים עד שתקבל גט, אז ככה.

עכשיו, בתוך המציאות הקיימת יכולות להיווצר בעיות וצרות עקב התנהגות טיפשית או מרושעת של אנשים - נכון. ככה זה תמיד. ביחס לכל דבר ודבר במציאות.

מה עושים? משתדלים להיזהר ולנהוג בתבונה, מתפללים לה' שיצילנו מאדם רע ומחבר רע, ואם להוותנו נקלענו למצב שכזה - חבל. משתדלים לעשות מה שאפשר, וזוכרים שסך הכל העולם עדיין יפה ולא כל כולו חרב, ואת העיקר- הדבקות בה', אי אפשר לקחת מאיתנו.

(מזכיר לי מאוד את דברי הרמב"ם על הרע בכלל ואיוב בפרט - תחילת ח"ג במורה)

בס"ד

הייתי חוסך לעצמי...

מתייחסת רק לכותרת של @קמנו ונתעודד , תוכן ההודעה שלו ושלי עונות גם על זה לדעתי

בס"ד

היא לא נדפקה עם מציאות רעה בגלל רצון ה', היא נדפקה עם מציאות פחות טובה בגלל מעשה רע של בעלה. באותה מידה הוא היה יכול לרצוח אותה, או לפגוע בה כל פגיעה בלתי הפיכה אחרת. מי אשם אז?

היא לא כבלה את עצמה לדבר ה', כולנו מחוייבים לדבר ה' בין אם נרצה ובין אם לאו.

כאמור, כשמגיעים למצב הזה משתדלים לעשות מה שאפשר במסגרת הכלים שיש לנו (שכוללים גם כלים לא שגרתיים, סטייל 'הוא עשה שלא כהוגן, אף אנו נעשה לו שלא כהוגן'), אבל אך ורק בתוך המסגרת.

תפתח תקרא שם, @סתם 1... נתן מראי מקומות מדוייקים.

(ונקודה שנזהרתי מלגעת בה עד כה, אבל בסופו של דבר אין ברירה- אסור לשכוח שמדובר אחרי הכל באדם שהיא נתנה בו אמון)

גם אם האבא הוא אדם רע לב ורע מעללים. וגם אם האבא מת. אי אפשר להחליף אבא. ככה זה. וגם ממזר לא יכול לשנות את היותו ממזר. יש דברים שהם מציאות. התורה באה ללמד אותנו מהם סודות המציאות עצמה. זה שיש אנשים שמנצלים את המציאות לרעה, זו בעיה אחרת.

גם איש אי אפשר להחליף.

אין סוג של בעל חיים שנקרא "אשה". יש "אדם", והאדם נברא זכר ונקבה.

וזה נעשה באופן מסוים מאד- האדם הזכר נברא, ומתוכו נלקח חלק וה' בנה את האשה מאותו החלק כי "לא טוב היות האדם לבדו". וזה לא רק היסטוריה, זה הרבה מעבר לזה. זוהי האשה. לכן אגב, היא נקראת "אשה"- "כי מאיש לקחה זאת".

אז ברגע שהאדם מקדש לו אשה, אותה הברית הנצחית שנוצרה ברגע שבו ה' יצר את האשה הראשונה מתוך האדם הראשון חלה עליהם ומחברת אותם כאילו בהם המדובר, ואי אפשר להפריד את הקשר הזה בלי שמי שקידש יחזור ויגרש.

אני יודע שההסבר הזה עשוי לעצבן אי אלו אנשים, כי הוא מגדיר את האנשים והנשים כלא שוים אלו ואלו. לכן אני מודיע, אין לי שום אינטרס או אידאולוגיה להסביר את העולם ככה, ואני לא חושב שבגלל זה לא צריך לכבד נשים או לדאוג לזכויותיהם. וגם אפשר לעדן את הניסוח, ובמקום לומר שהם "לא שוים אלו לאלו", לומר שהם פשוט שתי יצירות שונות, הם נוצרו בשני שלבים שונים, מאבני בנין שונות, באופן שונה, ועם מבנה נפשי וגופני שונה.

אני לא יודע אם זה מוצא חן, אבל אני חושב שכתיאור של המציאות זה מדויק, ויש לזה השלכות לגבי מבנה התא המשפחתי, ובכלל תפקיד הגבר והאשה בעולם. אם מישהו ימצא שגיאה בדברי-אשמח שיאיר את עיני.

אני חושב שקודם צריך לברר מהי האמת, ואח"כ לנסות לראות איך זה מסתדר עם רגשות הצדק והיושר שלנו, ולא לנסות לחפות על האמת כי זה לא מסתדר לנו.

ואגב, אפילו אם לא מתייחסים לתיאור ההיסטורי שבתורה, יש סיבה לזה שהאדם מורכב משני מינים שונים ולא מין אחד שמתרבה מעצמו, יש כאן מערכת קדומה של ברית בין שני חלקים של האדם, וצריך להבין את הברית הזו ולפעול בהתאם. (כמובן שבמבט לא תורני יתכן שחלק מהחוקים משתנים, כמו אצל בני נח) ואכמ"ל.

ותוך כדי שאני חושב, אולי אני יכול לתת גם טעם מוסרי בדבר- אם הגירושין היו תלוים באשה, לא היה אפשר לעצור את הזנות. כל אשה שהיתה רוצה, היתה יכולה לגרש את עצמה, ללכת לגבר אחר, ואח"כ לחזור וכן הלאה, ולהמשיך לעשות מה שהיא רוצה. זה היה יוצר מציאות שהבגידות הן דבר שבשיגרה.

הבעיה בטעמים מוסריים, היא שהם תמיד חלקיים, כי המערכת הרבה יותר מורכבת, ולכל דבר יש הרבה יותר השלכות. לכן אני מעדיף את הניתוח המציאותי, שהוא אמיתי, ישר ומחייב לא פחות. (ובעצם בתוכו כלולים העניינים המוסריים. תחשוב על זה. זה תמיד עובד ככה, ההבנה הנכונה של המציאות היא זו שמקפלת בתוכה ממילא את המוסר על רובדיו השונים.)

הנקודה היא שלגבר מותר כמה נשים, ולאשה אסור כמה גברים. כמובן שניתן לשאול- למה לגבר מותר כמה נשים ולאשה אסור, אבל זו שאלה בפני עצמה, ותשובתה בצידה. כמדומני שאם מחפשים את ההיבט המוסרי שבזה שלגבר מותר לקחת כמה נשים (גם אם זה לא רצוי) ולאשה לא, אפשר למצוא אותו בהבנה של חיוניות התא המשפחתי. האשה תהיה האם כי היא זו שילדה אותו. אבל איך ידעו מי האב? כלומר- אמא יכולה להיות רק אחת, לא כן אבות. מניעת החופש של האשה מלהיות שייכת לכמה גברים מונעת את האפשרות של כמה אבות ושומרת על התא המשפחתי בצורתו התקינה.

ואמנם זה סיבה טכנית כביכול, אבל בעצם גם בה יש עוד עומק. איש אחד באמת יכול לדבוק בכמה נשים, כי הוא באמת יכול לדאוג לכמה נשים. זה אפשרי שאדם אחד יקח אחריות וישמור על קשר עם כמה אנשים, ובעצם הוא מקיים כמה תאים משפחתיים. אבל האשה לא יכולה לדבוק בכמה אנשים כי כל אשה היא תא משפחה אחד (ולענ"ד זה נכון גם מבחינה נפשית), ואי אפשר לקשור אותו לכמה אנשים שונים.

ועוד נקודה היא שהאיש מצווה בפריה ורביה ולא האשה, ככה שלה אין אחריות להתחתן. זה אולי לא נעים להיות לבד, והיא נבראה כדי להיות מחוברת אל האדם, וזה גם מבנה הנפש שלה, אבל היא לא מחויבת בזה אלא הוא. לכן הגיוני שמי שיקבל את הרשות להתחתן עם נשים, וגם את הכח לגרש אותם- יהיה הגבר. כמובן שאפשר לשאול גם למה דוקא האיש מחויב במצוה הנ"ל ולא האשה. שאלה מעניינת שבה לא השקעתי מחשבה.

לגבי הרישא של הדברים, אני חולק על הניסוח של דבריך. אני לא סומך על נפש האדם, גם לא הישראלי, שהיא תהיה המאמת של התורה, ועיין בחזון איש "אמונה וביטחון", בפרק ג' בפסקאות הראשונות. אני כן מוכן לקבל את זה שיש לאדם הרשות לשאול ולנסות להבין, וזה רצוי, ואף עשוי לפעמים ללמד אותנו זוית חדשה בתורה. ולענייננו, אולי המבט הנכון שצריך להיות לאשה, זה שבניגוד לגבר שצריך את החופש כדי לעבוד את בוראו כיון שלכך הוא נברא, ונברא יחידי, האשה נבראה כדי להיות חלק מהאדם, ואם האדם בגד בה, אז אמנם זה מעשה רשע, אבל היא עדין נבראה להיות חלק ממנו וכרגע היא נמצאת ברשותו. ובהקצנה-כמו שאם אדם מתעלל ביד שלו, אז אי אפשר לשאול למה היא חייבת להיות היד שלו. (וכל דוגמא שאתן תהיה בהקצנה, כיון שאין עוד אף קשר בעולם שדומה ליחסי איש ואשה)

ואגב, אם המניע של אנשים לא לגרש זה ענין כספי, אז לכאורה היה אפשר להציע שמרגע שבית הדין החליט שהם צריכים לגרש את האשה כבר יחייבו אותם בכל התשלומים ולא יחכו לגירושין בפועל. וקל לי להאמין שאילו המצב בזמן חז"ל היה כמו בימינו הם היו מתקנים שכך יהיה.

כשהשוותי לגבר, התכוונתי להוציא מההחלטה הפסקנית שלך שזה זנות דווקא.

מ"מ, בסופו של דבר, הקושי הוא בכך שאין שום פיתרון לאישה עגונה (חוץ מלהמית את בעלה).

ולא הבנתי את המשפט "המבט הנכון שצריך להיות לאישה". היא בן אדם והתכונה האנושית משותפת לכולם, כתוצאה מזה יש לה תביעת חירות פנימית, וקיימת מציאות שבה זה נגזל ממנה.

מה אתה יכול להציע לאדם שהשכל שלו מקבל הכל כראוי, אבל הוא חי בסתירה פנימית תהומית?

לחיות עם זה פשוט? קל לומר. אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו.

הבנתי - אני בעצם מחפש תשובה שתניח את הדעת לא רק מהבחינה השכלית (המסקנה היא אכן בלתי נמנעת כיוון שהיא נובעת באופן לוגי ישר מתוך יסודות האמונה), אלא אני רוצה להגיע לתשובה שתניח את הרגש של האישה לא פחות ממה שהשכל מניח את דעתי.

(הערת שוליים: המניע של אנשים לא לגרש, לרוב, להבנתי ולידיעתי, אינו נובע בכלל מהצד הכלכלי, אלא מהסבל שנגרם אלישה מהעגינות שהבעל מטיל עליה.)

כאשר באו התלמידים הראשונים לישיבה, הם שאלו אותי: מהו ייחודה של הישיבה? סיפרתי להם את הסיפור החסידי על בעל ה'תניא' שישב ולמדג, חדר לפנים מחדר. נכדו, ה'צמח צדק', ישב בחדר האמצעי. בחדר החיצון היה תינוק בעריסה, שניעור לפתע משנתו והחל בוכה. בעל ה'צמח צדק' היה שקוע בלימודו עד כדי כך שלא שמע את בכיו של התינוק, ואילו בעל ה'תניא' שחדרו היה מרוחק יותר שמע., הפסיק את לימודו, ויצא להרגיע את התינוק. משסיים, החזירו למקומו, עבר דרך חדרו של ה'צמח צדק', ואמר לו: כשלומדים תורה ולא שומעים את בכיו של המשווע לעזרה, משהו פגום בלימוד.

כל אימת שאני חש שאוכל לומר דבר שהוא לתועלת התורה, לתועלת עם ישראל או ארץ ישראל, איני נמנע מלהשמיע את קולי. כל אימת שאני חושב שביכולתי להמעיט חילול השם,להרבות כבוד שמים, לקרב יחידים, להציל יהודים משפיכות דמים או להציל משהו מארץ ישראל – לא נמנעתי מלהשמיע את קולי, כי גם אני חונכתי שיש להקשיב לקול בכיו של תינוק. [הרב יהודה עמיטל]

הוא לחנך את הגברים, ולהעמיד בתי דינים שיעשו מה שצריך לעשות. וכן, גם "ואהבת לרעך כמוך"- שהחברות שלה יעודדו אותה ויתמכו בה, וכמו שאתה אומר- ישמעו את צערה ולא יתעלמו ממנה. (ובהחלט ראוי להתחזק בכל אחד מהתחומים האלה, לפחות אלה שבידינו)

יכול להיות שזה לא פתרון קסם, כי זה דורש עבודה. אבל התורה באה לתת אמת, כדי להוריד את האמת לארץ בצורה שלמה- צריך אנשים, צריך השקעה, צריך כח.

זה ככה בכל תחום. זה לא מיוחד לנשים עגונות. זה ככה בעזרה לגר ליתום ולאלמנה. זה ככה בהתמודדות עם הרמאים שמסתובבים בשוק. זה ככה עם נערים עבריינים שמרביצים לאנשים סתם (או לא סתם). זה ככה עם אלימות במשפחה. זה ככה עם לשון הרע.

כל דבר שתרצה לתקן ידרוש ממך עבודה. אז נכון, התורה חסמה "נתיב עוקף" לפיתרון, כמו שהיא אסרה על העניים לגנוב, גם אם הם רעבים ומסכנים, וכמו שהתורה לא מעודדת קומינזם גם אם הוא יעזור לעניים.

כנראה שכאן לא תתקבל תשובה שתניח את דעת האישה. כ"כ קיוויתי. (אני חייב לה עדיין תשובה)

אני מוכרח להתעכב לרגע על ההשוואות.

התורה אסרה על העניים לגנוב אבל לא אסרה עליהם לעבוד.

יש להם מוצא אמיתי לפיתרון מבלי לרדת לשפל מוסרי.

מי שמרביצים לו יכול להחזיר, מי שמרמים אותו יכול להחכים וכן על זה הדרך.

המציאות של אישה עגונה, אולי אתם לא תופסים את זה, היא גרועה מנשוא.

האישה נמצאת בחוסר אונים פשוטו כמשמעו.

היא עגונה. מלשון עוגן.

היא נמצאת טובעת בתוך קרקעית הים מבלי יכולת לצאת משם.

היא פשוט נחנקת. כמעט כפשוטו ממש.

זה מיתה בחנק.

ולא תמיד המותקף יכול להחזיר, ולא תמיד מי שמרמים אותו יכול להחכים. (בין עם הבעיה היא בו, בין עם הבעיה היא בהיקף השחיתות.)

אלא שאצל האשה זה הרבה יותר בולט שהתורה היא זו שחסמה את הנתיב העיקרי, בעוד אצל העני הרעיון לגנוב נראה לנו כ"כ רחוק, וגם אין מישהו מסוים שאשם בזה שהוא עני, וגם זו בעיה טכנית שבד"כ נראה שיותר קל לפתור, ולכן זו באמת דוגמא שאינה שווה מבחינת גודל הטרגדיה לזו של העגונה, אבל סוכ"ס- העיקרון הוא אותו עיקרון. יש דרך שאסור ללכת בה גם אם היא יכולה לעזור לאנשים להתגבר על הצרות.

ואגב, הפיתרון של התורה הוא דוקא די הוגן לרוב המוחלט של המקרים-מכים אותו עד שיאמר רוצה אני או עד שימות, כלומר שאם יד בית דין תקיפה-אין נשים עגונות.

לכאורה זה כמו כל שאר מצות עשה שמכין אותו עד שיאמר רוצה אני או עד שימות.

אני יודע שיש כלל כזה, נאמר לגבי החזרת ריבית (ריבית קצוצה), לגבי אכילת מצה, לגבי נטילת לולב.  ששם נאמר שכופין אותו ע"י שמכין אותו עד שיקבל עליו או עד שימות. וכמדומני שזה אותו הדבר בכפיה של גט, ככה לפחות הבנתי את זה. אולי אני טועה.

ואגב, שים לב שבזמן חז"ל המושג "עגונה" מתיחס לנשים שמקום בעליהן לא נודע, ולא למסורבות גט.

יש עוד. לא יודע למצוא לך את הכל.

ומה שבאתי להגיד זה שכנראה בזמנם לא היה נפוץ המושג של מסורבות גט.

זה סוגיה כבידה והיא מסתעפת מאוד.

בס"ד

כגון להטיל עליו קנסות ממוניים וכדו'. לא יודע אם זה חידוש של ימינו או שגם בזמן הגמ' היו נוהגים כך.

אני מסכים עם עצם השאלה, וחולק על אלו שאמרו שכך רצון ה' וכו'. ודאי שכך רצון ה', וזו צריכה להיות ההבנה הבסיסית, וכל מה שנגיד הוא רק חלק מהאמת (כנראה), אך כמובן שצריך להבין עד כמה שידינו מגעת.

בכל מקרה, הרי מצינו שרבנן הפקיעו את הקידושין מעיקרא, ולכן לכאורה לא כ"כ שייך לומר שככה ההלכה וזהו, הרי מדוע לא הפקיעו את הקידושין למקרה כזה שיבוא מישהו רשע?

שמי שבאמת רוצה להגיע לאנשהו, יכול לעשות את זה.

רווק או נשוי אם יש לך כריזמה וכוחות אפשר להגיע רחוק עד אינסוף.

כמה תלמידי ישיבה רווקים בני 30 יש בעולם שלנו? לפני שמתחילים לשנות סדרי עולם, כמו שהוא רוצה כביכול, בוא נראה בכלל עד כמה הבעיה דורשת את זה.

אולי מה שצריך לפתור קודם זה את הרווקות המאוחרת. לא?

נניח, בסוף ישיבת ההסדר, מה יחס הנשארים בין רווקים לנשואים?

האם זה דומה ליחס בשנתון?

זה טוב או לא?

אבל אני חושב שיש כאלה שבתור אברכים היו נשארים עוד קצת בישיבה, אבל בתור רווקים הם לא מוצאים את מקומם

היא מענה נכון, או באמת ריאלי מבחינת כמות האנשים (במיוחד שכל אחד רוצה דווקא את הסגנון שלו, וזה מובן. גם גושניק לא יבוא לרווקיה הפוטנציאלית של הר המור).

הפיתרון הפשוט ביותר הוא לשנות במעט את מבנה הכולל כך שיקבל גם רווקים מעל גיל מסויים שבו ברור שהם במצב הקשה של רווקות מאוחרת.

או לחילופין, לחשוב על פתרונות בנוגע לרווקות המאוחרת. זה עדיף על פני ריצת רגליים לשנות סדרי עולם.

לסדרי עולם יש סיבה. חז"ל דיברו לא מעט על חשיבות היות האדם נשוי כדי שיתעטף בטלית, כדי שיעלה חזן (לפחות בימים נוראים), "כל השרוי בלא אישה כשרוי בלא תורה", "ויקרא את שמם אדם", וכיוצא בזה מדבריהם.

שמי שמגיע לרווקות מאוחרת חווה מספיק מצוקה בשביל שנקל מעליו מעט, ולא נקדש את המצוקה שלו..

לא מדובר בביצת רווקים. מדובר על לדעת לתת להם את מקומם בתוך המוסדות הקיימים. אגב, יש מקומות שעושים את זה יופי. כמדומני.

וברור שכל זה לא סותר את פתירת הרווקות מהשורש. אבל עד אז יש נפשות שלא פשוט להן..

לפעמים הופכים נמלה לפיל, ולפעמים יוצרים בעיה יש מאין.

לאיזה משרות בדיוק לא מתקבלים רווקים? ולאיזה כן? כמה רווקים מבוגרים בכלל יש בסוגיה הזו? בהנחה שנמצא כאלה מקומות, מה הנימוקים שלהם?

כמו כן, האם יש לנו עניין, כחברה דתית שרואה ערך בהקמת משפחה, לייצר פיתרון שיקל על הרווקים לא לפתור את רווקותם או לייצר פיתרון שיפתור את רווקותם. אני אישית מאמין שרווקות מאוחרת (כמובן תלוי בגיל, ולא ביחס לחבר'ה שמתאברכים דווקא) מעידה שאכן הרווק או הרווקה צריכים לפתור משהו בתוך עצמם, לא משנה אם מוסרית, מידותית, נפשית, או משהו אחר.

מי שבא לתת מוסר לציבור שלם (אלא אם הוא מדבר דווקא על מעגלי הר עציון) ולדבר על "שינוי סדרי בראשית" ראוי לו לכל הפחות לבוא עם שיעורי בית מוכנים. הלא כן?

זה לא מעיקר הדיון, אבל רואה לנכון להוסיף.

יש בעולם 8.3 מיליארד בני אדם. הסיכוי שמתוך כולם אדם יפגוש דווקא במעגלים שלו, בגאוגרפיה שלו, בסביבה שלו, את הרסיס הנשמתי המשלים שלו הוא 1 ל8.3 מיליארד. ובכל זאת אנשים מתחתנים ומוצאים אושר והתאמה.

אנחנו גם יודעים, מהמציאות (אבלאפילו מחז"ל!) שלאיש או לאישה יכולים להיות כמה זיווגים.

כלומר, לכל נשמה יש מגוון של נשמות שיכולות להתאים לה. והקב"ה מזווג זיווגים וכו', בדיוק מהסיבה שאין שום סבירות שהחצי הבדיוק בדיוק שלך יפול לידך מכל האנשים על הגלובוס.

גם אדם שיצא עם 200 בנות לא משפר בהרבה את סיכוייו, אם נקבל את ההנחה שלכל אחד יש את החצי הבדיוק חצי שלו. 200 מתוך 8,300,000,000 זה עדיין טיפה בים.

לכן, אם מישהו הגיע או הגיעה לרווקות מאוחרת, אני אישית סבור שכנראה מדובר בעניין פנימי של האדם שהוא צריך למצוא. כמובן גם יכול להיות סתם מזל רע, אבל זה מבחינתי האפשרות האחרונה.

את הרעיון הזה שמעתי לפני כמה שנים מפסיכולוג קנדי, אבל השתכנעתי.

ואם מצמצמים למגזר, אז האחוז גבוה הרבה יותר וההפרש בין 1 ל200 הוא עצום.

ממילא, כל הטענה שלו שגויה

אתה מניח שבהכרח הנשמה התאומה ממש זהה ומתאימה שלך נולדה כבר יהודיה. אין סיבה לעשות את זה.

אם המספרים זה דווקא מה שמפריע לך אז תרחיב את זה להיסטוריה כולה ולשנות דור. אתה מניח שמכל היהודים בהיסטוריה דווקא אתה והנשמה הבדיוק-בדיוק חצי שלך התגלגלתם לאותה תקופה ובפרק זמן שמאפשר נישואים, וכו וכן הלאה.

ממילא, היא קיימת.

והם מתחתנים עם יהודים מלידה, מה שאומר שייתכן והנשמה התאומה שלך עוד צריכה להתגייר כדי להתחתן איתך.

יחד עם זאת, זה בהחלט מקל עליך כי כמה כבר מתגיירות. יהיה לך יותר קל לחפש ביניהן... אלא אם כח כמובן הגברת עוד לא התגיירה ואז תצטרך לחפש בין הרבה גויות בין הרבה עמים

בישיבות החרדיות הכוללים בדרך כלל לא שייכים לישיבות וגם אם כן, הם מסגרת נפרדת. ממילא לבחור בן 25 כבר אין חברים בגילו.

בישיבות הציוניות, אברכים על פי רוב נשארים בישיבה, גם תכניות הלימוד הלכה - הם על פי רוב בתוך הישיבות כך שהחברים נשארים, גם אם הם הולכים בערב. גם בכוללים מובחנים, כמו 'ארץ חמדה', מקבלים רווקים מתאימים.

ומלגות טכניות.

אני דוקא חושב שהבעיה מתחילה כבר קודם, בהשתייכות חברתית. אבל אולי אני טועה.

מבין גם את המורכבות החברתית, גם אם החברים בישיבה, הם הולכים בערב הביתה, הם לא נמצאים בסעודות שבת וכו'. בישיבות גדולות (כמו מרכז הרב בה למדתי) עדיין יהיו מספיק, במקומות קטנים, בחור עלול למצוא את עצמו אחד היחידים בחדר אוכל.

כן מכיר כמה וכמה שהתקבלו להיות מחנכים וכד', אפילו מכיר מנהל ישיבה תיכונית רווק.

ומזדהה לגמרי עם הסיטואציה.

העצה הכי טובה, לדעתי, היא שילך לאן שהולכים החברים. קודם כל כדי לסגור מקום ולא ליפול בין הכיסאות.

לאחר מכן, שיזכור שתמיד אפשר לעבור בין מקומות, אפילו אם הולכת להיות לו נדידה של זמן חורף עד שימצא את מקומו.

השיר הוא יותר מעין סטיארה פחות ממש תיאור המציאות 

אבל תגובה מעניית תודה רבה

איפה אפשר לשמוע את השיר?

החוק של הישיבות הסדר וגבוהות עדיין קיים, בגץ פסל רק את החוק שפוטר לגמרי מגיוס

מה ההבדל בין ישיבה גבוהה לישיבה חרדית מבחינת חוקי הגיוס הצבא?

בגיל 18, אלא בגיל מאוחר יותר.

וגם בישיבות גבוהות אם מישהו ימשיך עד אותו הגיל - הוא יהיה פטור. הלא כן?!

האם יש הבדל חוקי ביניהן?

מי שידחה כל שנה

בסוף יגיע לגיל 26 ויהיה חייב להתגייס, אין פטור.

אני לא באמת מבין בחוקים...

יש מקומות שכן נותנים פטור אחרי גיל 26?

בחור "חרדי" בן 17-18 שיבוא עם אישור מהישיבה כמו לפני 20 שנה - הצבא ידחה לו את השירות?!

מומלץ להתחבר למציאות, ויפה שעה אחת קודם.

הצבא דוחה את השירות למי שמגיש דח"ש ועומד בקריטריונים. ככה זה במדינת חוק. נעים להכיר.

כשהיה צורך

לפחות במכינות הקדם צבאיות (גם החילוניות. גברים עם פרופיל קרבי)

ושום ניסיון כפייה לא הצליח.

ובתחילת המלחמה ממילא כולם הסכימו כי אף אחש לא רצה שיטבחו בו בישיבה אלא העדיף לצאת להילחם בחזית.

אמרו לכל מכינה כמה בחורים עם פרופיל קרבי הם צריכים להביא לגיוס מוקדם יותר

המכינות לא התנגדו כי באמת היה צורך גדול

כאמור דובר גם על מכינות דתיות וגם מעורבות וחילוניות

אבל זה לא שהמכינות התנדבו

הצבא הוריד הוראה והן עשו מה שצריך…

יש לציין אבל שזה באמת היה נקודתי, ולא המשיך מאז באופן קבוע. לדעתי היה רק גל אחד כזה שהקדימו לו את הגיוס. 

אלא הוראה

אני מכירה רק מבעלי תפקידים במכינות לא תורניות

הם לא התנגדו ברמה המשפטית כי באמת היה צורך גדול במדינה, ולמרות הקושי הגדול התייצבו.

אבל זה לא שהתייעצו איתם או ביקשו מהם. אלא אמרו.

נתנו להם להחליט אם הם בוחרים מי התלמידים שיגיעו או שהצבא יבחר בעצמו.

אבל זהו.

כאמור, לא הגישו ערעורים, כן ניסו להידבר. קיבלו על עצמם את המרות ואת המשימה.

רק ציינתי כי כן לקחו בחורים שבדח"ש (ומכינות זה דחש רק של שנה, גג שנה וחצי)

כל בחורי הישיבות החרדים היו ניצבים באופן קבוע בלשכת הגיוס

ודוחים את השירות

ועכשיו זה לא אפשרי

כל הסערה היא סביב הטיפשים והרשעים שהחליטו לייצר מאבק בכוח, ולהפסיק לבוא לצו ראשון ולביצוע הדח"ש.

אבל גם הרשעים האלה הם מסממני הגאולה, כי רק העובדה שאנחנו במדינת ישראל תחת שלטון יהודי בארץ ישראל היא מה שמאפשר לרשעים להרים ראש. אילו היו תחת המגף הגלותי בין הגויים היו מלקקים ונכנעים את הפריץ שלהם.

ההתנהגות שלהם מלמדת על נפלאות ראשית צמיחת גאולתנו. בעל כרחם, אפילו מלאך חרדי רע עונה אמן.

אבל אין מה להתווכח עם הדיבור המגעיל שלך

מי שחוסם אמבולנס בכביש 4,

מי שמזיק לאחרים וגורם להפסדי ענק,

מי שמשקר ביודעין לגבי העובדות,

מי שהוא כפוי טובה שאין הקב"ה והוא יכולים לדור בעולם אחד,

מי שמעקם את התורה ומעוות ועושה אותה קרדום לחפור בה.

זה מגעיל. זה באמת מגעיל.

אבל גם זה חלק מסימני הגאולה ב"ה.

וגם הם יחזרו בתשובה, ונקווה שמוקדם ולא מאוחר.

עד אז כל בחור היה מגיש דיחוי, למעט פלג קטן יחסית שנקרא "הפלג הירושלמי".

בשנה האחרונה בשל פקיעת החוק (בהוראת הבג"צ), בוטלו כל הסדרי הדיחוי, וכעת כל בחור ישיבה שלא מתגייס נחשב לעריק.

לא זו בלבד, היה זמן שבחורים מישיבת הסדר חרדית חדשה שכן בחרו להתגייס, נעצרו קודם כל כעונש על עריקתם עד עכשיו.

בעיניים חרדיות, זה מראה כמה ה"פלג" צדק...

דעתי האישית היא שכמו בהרבה תחומים 2 הצדדים צודקים.

צודק הציבור בישראל שכבר לא יכול להכיל מצב בו ציבור שלם בהגדרה מקבל פטור מחובה בסיסית הקיימת לכל צעיר בישראל, ולא רק שמקבל פטור גם נוטה לנהוג באטימות וכמעט ניכור ב"שלוות עולמים" כשיש הרוגים רבים ל"ע, אנשים שנפגעה פרנסתם/שלום ביתם וכיוצא בזה.

צודק במידה מסוימת גם הציבור החרדי שרגיש לנסיון לשנות אותו, ולכן נוטה להסתגר בחשדנות, במיוחד מול גופים כמו הצבא, שלפחות כלפי חוץ לא נראה שמכבד את הדתלי"ם בלשון המעטה.

וכשאחרי כל זה עוצרים באישון ליל בחורי ישיבה תמימים שבסך הכול הקשיבו לרבותיהם, זה מעורר קונוטציות לרעיון של "גזירת שמד" שאז צריך למסור את הנפש אפילו על "ערקתא דמסאנא".

צודקים מי שעונה להם כנגד, שקודם כל- בפיקוח נפש הרבה דברים נדחים, בנוסף, לא שמענו אמירה ברורה ממנהיגי הציבור החרדי באלו תנאים כן ירצו להתגייס.

בנוסף, אם באמת החרדים חושבים שחוק בסיסי במדינה בעייתי כל כך מבחינה הלכתית, הייתי ממליץ שיתמכו ברעיון הרדיקלי שהגיע דווקא מהקפלניסטים של "תנועת ההיפרדות".

מעניין אותי מה דעתכם על התכנית של "מרן" משה פייגלין? ישימה? ריאלית?
כאן הוא מסביר אותה בפרוטרוט

וב3 שנים האחרונות הסתובבתי הרבה בתל השומר.

אני לא רוצה להיכנס לויכוח הרעיוני כי הוא כבר נעשה ונחפר, ולא תהיה בזה תועלת נוספת. מעשית, הישיבות הגבוהות הסרוגות ממשיכות להתנהל כרגיל. מעשית, הליטאים ממשיכים כרגיל.

איפה יש בעיות? רק בפלג, ובכמה ספרדים.

אין לי מושג אלו קבוצות אתה רואה, והאם הם בחודשים האחרונים, אבל חסר לך מידע.

הנה, מגוגל ראשוני(בעזרת ai גם כן)
⚖️ בג"ץ 5819/24 אכיפת חובת הגיוס על תלמידי הישיבות – צו מוחלט!

אין פה ביטול של פונקצית הדח"ש עצמה. זה ממשיך, ומי שעושה את זה אין עילה לעצור אותו.

כל הישיבות הליטאיות הרגילות (שלא קשורות לפלג)

היו מתייצבות בלשכת הגיוס עד לפני שנה בערך

מלפני שנה פלוס, אין אפשרות לדחות שוב את הגיוס

בפסק דין

אני רק יודעת שלא נותנים להם להמשיך לדחות שירות

מאז שפג תוקף החוק הקודם

הם למשל לא יוצאים לחו"ל כי הם יודעים שהם יעצרו בנתבג

הסיבה שאתה חושב שהבעיות אצל הפלג וספרדים כי הם בעיקר נעצרים בגלל מעצר אחר שלא קשור לגיוס

(בגלל הפגנה לא חוקית/ עברת תנועה/ נסיון יציאה מהארץ ועוד)

ואז מעבירים אותם למשטרה צבאית

לבחור רגיל ומודע למצבו אין הרבה סיבות להיעצר וממילא לא מועבר לצבא

אלא אם כן ישנו פסק דין אחר שאני מפספס. אם כן, אשמח להפניה.

אל המשבר החוקתי ומעבר לו: גיוס בני הישיבות לצה"ל

והנה הסבר על דחית שירות למוסדות בהסדר

מתגייסים | דחיית גיוס לטובת מסלולים תורניים

קצת כמו שהיה לפני

נניח בני ישיבות הסדר שסיימו את החלק הצבאי, ועכשיו שוב בישיבה- נחשבים עדיין מחויילים, ולכן בעת הצורך יוכלו לקחת אותם לתפקיד שוב (והם אפילו לא ייחשבו מילואים)

ישיבות גבוהות זה באמת מעניין איך עושים.

יכול להיות שבגלל שביינישים סרוגים בישיבות גבוהות עפ רוב התחילו הליכים צבאיים (צו ראשון בכיתה י"א וכו)- הצבא קל יותר איתם.

חרדים שלא מתכננים להתגייס, באים ללשכת הגיוס אך עושים הליך מקוצר רק בשביל להיכנס למעמד בן ישיבה, אך לא עושים דפ"ר, ריאיון, בדיקות רפואיות וכו.

מדברת כמובן על מה שהיה כשתורתו אומנותו עוד היה בתוקף.

כלומר בחור בן 19 חרדי שהלך לישיבה גבוהה - עוד לא עשה את הליכי הצו הראשון המלאים.

בחור בן 19 דת"ל - כנראה הגיע בתיכון לעשות צו ראשון, ואולי גם התחיל במיונים כלשהם.

מבחינת הצבא זה נראה שונה מאוד. 

בסביבה שלי מעלות לא נחשבים חנונים

אני לא יודע מה הטווח שלך שאליו אתה משווה

אבל בוא נגיד ביחס למרכז הר המור והגוש, אז לא

הם ממש לא חנונים

אם אתה משווה למצפה רמון שדרות ויפו למשל אז כן הם יכולים להיחשב חנונים

בכללי על סטיגמות, יש כאלה שיותר נכונות וכאלה שפחות...

בסוף כל אחד יכול להמציא סטיגמה מהחוייה שלו על מקום מסוים, זה לא הופך את זה אוטומטית לנכון

שנית - עקרונית אי אפשר, אולי דרך קשרים באיגוד?

לק"י

וממליצה לך להזהר עם הודעות באישי.

לא לגלוש להתכתבויות אישיות מידי או לתת פרטים אישיים.

רק דבר אחד לא מובן לי - אתה רוצה לרשום את האחיין שלך? אתה האפטרופוס החוקי שלו?