ג. רוצה, לא רוצה... 
אחרי כל ההקדמות, הגיע הזמן 'להוריד את הכפפות' ולהסיר את הלוט מעל בעיית הרווקות החמורה ממנה סובל הציבור הדתי-לאומי. לדעתי, הבעיה העיקרית של מי שלא מתחתן – היא משום שאינו באמת רוצה להתחתן! נקודה. 
אמנם, אנו נוטים לתלות את בעייתנו בבת-קול - אנו שואלים את עצמנו מדוע היא עברה בעולם לפני שנולדתי ועכשיו היא אינה מגלה לי היכן נמצא בן הזוג המיועד... אנו מאשימים את כל הבחורים בעולם שאינם קשובים מספיק, ואת כל הבחורות על שתמיד צריכות עוד מעט זמן למחשבה, אנו מאשימים את הרבנים שאינם מדברים בנושא, ואפילו את הדודות שאינן מציעות מספיק הצעות. 
רק אשם אחד אנו שוכחים. את עצמנו. 
הבעיה שלנו היא שאיננו מוכנים לשלם את המחיר הנפשי הכבד של החתונה, את עזיבת חיי הרווקות עם כל החופש שהם נותנים לנו, אל חיי הנישואין. איננו מוכנים לעשות את ההחלטה ולכן אנו תולים את עצמנו בבת-קול... 
לא בשמים היא! הדבר תלוי בנו בלבד! עלינו לחפש את בן או בת הזוג המתאים ביותר, להתמודד עם כל החומות הנפשיות, ולומר 'כן'. רק כך נצליח לגרום ליותר ויותר מאיתנו לצאת ממעגל הרווקים אל מעגל הנשואים. 

לפני שננסה לתת מספר עצות כיצד להתמודד עם כל הקשיים העומדים בפנינו, נחדד את חומרת הבעיה. 
מוסד הנישואין עומד על סף קריסה. הנתונים מלמדים כי כל זוג שלישי בארץ מתגרש. בגוש-דן הנתונים קשים עוד יותר. ולבל נשלה את עצמנו, נציין, כי גם בציבור הדתי והחרדי הנתונים קשים מאד. גירושין כבר אינה מילה גסה. 
מתירנות התרבות המערבית, היא שגרמה לשבירת קשרי המשפחה התקינים, ופגעה קשות גם בנוער הדתי החשוף לתרבות זאת. 
יותר ויותר אני נתקל בבחורים ובחורות המספרים כי במשך שנים (!!) הם מחפשים את שותפם לחיים, ללא הצלחה. חלקם מספרים כי כבר נפגשו עם עשרות, ובמקרים מסוימים, אף מאות 'מועמדים', אך הצלחות - אין. 
אל לנו להתפתות ולהאשים את השגחה הא-לוהית במצבנו העגום. אין דרכה של היהדות בציפייה חסרת מעש לפתרונות מן השמים. כשם שאיננו מצפים כי נקבל מן השמים לחם לאכול ובגד ללבוש, כך אסור לנו לחכות שמן השמים יגיע האביר על הסוס הלבן, ועלינו להשתדל בכל מאודנו לאתר אותו בכוחות עצמנו. 
ונחזור שוב - האשמים היחידים הם אנחנו. המציאות היא שככל שנפגשים יותר, מצליחים בקלות רבה יותר למצוא את הסיבות למה לא להתחתן. מדוע? נניח שבפגישה הראשונה הכרתי בחור שהיה רועש מדי לטעמי, הרי מובן מאליו שבפגישה השניה יהיה הדבר הראשון שאבדוק – האם אין מדובר שוב בבחור עם בעיות דומות לראשון איתו נפגשתי, וכן הלאה וכן הלאה. יוצא אם-כן שבמידה ועכשיו אנו עומדים בפגישה עם המועמד מספר 20 – הרי יש לנו כבר 19 מבחנים שונים שעל כל אחד מהם ראוי לפסול את הקשר – עוד לפני שנתנו לו צ'אנס אמיתי להתקיים – כי הרי כבר פסלתי קשרים קודמים מהסיבות הללו... 
כך יוצא שככל שנפגשים עם יותר מועמדים – כך כמות ה'מבחנים' גוברת, וממילא כמות הסיכויים למציאת בן או בת הזוג הולכת ויורדת. 

ד. לפרוק את המזוודות 
נראה כי הבעיה המרכזית שלנו היא הגישה והעמדה הנפשית איתה אנו ניגשים לפגישות. פעם היו קורים לזה 'חסימות'. אצלנו במשפחה היו קוראים לזה 'מזוודות'. 
אני זוכר כיצד בילדותי כאשר היה נכנס אבי מורי הביתה, תמיד היה מרעיף חיוכים לכל עבר, שואל בנועם בשלום כולם ורק לאחר כמה דקות, במידה והיה עייף, היה ניגש לחדרו והולך לנוח. פעם אחת שאלתי אותו איך יתכן ואף פעם אינו נכנס הביתה וסימני עייפות ולחץ ניכרים על פניו, כיצד נשמרת ארשת הנינוחות על פניו בכל יום ויום? הוא ענה לי שאין הדבר פשוט כלל. 'בכל יום לפני כניסתי הביתה', אמר, 'אני עומד לפני הדלת ופורק את כל ה'מזוודות' שהבאתי איתי מבחוץ - את כל הלחצים, המתחים, הרגישויות וכו'. רק לאחר שהשארתי מאחורי גבי את כל ה'מזוודות' הללו - אני נכנס הביתה ומחייך לכולם'. 
זו העבודה הראשונה אותה עלינו לעשות לפני כל פגישה ופגישה. הרבה פעמים אנו סוחבים איתנו 'מזוודה' כבדה מאד של 'אני צריך להתחתן'. במקרים קשים מקבלת המזוודה תווית נוספת - 'אני חייב להתחתן'. כשיוצאים מהבית לקראת פגישה ומזוודה כבדה שכזו מלווה אותנו לכל אורך הדרך - אנו עייפים כל-כך מסחיבת ה'מזוודה', עד שכבר לא נותר לנו כח לפגישה עצמה, וממילא היא נידונה לכישלון. 
כאשר ההלך הנפשי שלנו רואה בפגישות הללו נטל מכביד שחייבים לעשות, בגלל שכולם כבר מתחתנים, או כי אמא/סבתא/דודה נורא לוחצת, או כי החברה הטובה ביותר התארסה השבוע, ועוד אי אלו סיבות הגורמות לנו להילחץ ממצבנו, אזי הסיכויים שנבוא לפגישה נינוחים ורגועים ונצליח להוציא מן הפגישה את המיטב - הולכים וקטנים. 
עלינו לעצור לפני כל פגישה, לרוקן את כל ה'מזוודות', ורק אז לצאת מן הבית. 


ה. עין טובה 
באים אלי רבים ומתארים את ה'חסימות' שיש להם מלומר את ה'כן' המיוחל. 'חסימות' היא אולי מלה יפה, אך היא אינה מחייבת, היא אינה גורמת לפעילות על-מנת לשנות את המצב הקיים. 
היום אני טוען שפעמים רבות מדובר במידות רעות. 
על מה מסתכל אדם כאשר הוא יוצא לפגוש את בת זוגו המיועדת, על יתרונותיה או על חסרונותיה? הרי אין אדם בעולם שאין לו מידות טובות ובכל זאת אנו מוצאים תמיד את התכונות הרעות. מדוע? 
כל אחד ואחד מאיתנו מבין כי עם היתרונות והמידות הטובות של בן או בת הזוג בוודאי נסתדר, ואם-כן מה יש לנו לבדוק? את מגרעותיו של בן הזוג, על מנת לבדוק האם אנו יכולים להסתדר גם איתם... 
זוהי עין רעה שהיא מידתו של בלעם הרשע . אך אנו תלמידי אברהם אבינו, ואנו משתדלים תמיד להסתכל תמיד על המציאות ב'עין טובה', ולמצוא את הטוב שבכל דבר בו אנו נפגשים. 
עלינו ללכת לפגישה על-מנת לחפש את תכונותיו הטובות של בן או בת הזוג. צריך להיות ברור לנו תמיד שעכשיו אנו הולכים לפגוש בחור מלא מעלות טובות ומידות מתוקנות. 
אנו צריכים ללמוד לחפש מעלות, ועלינו לזכור כי בכל אחד ואחת ישנן מעלות רבות. מעלות גדולות ומעלות קטנות. 
מעלות קטנות הן כל אותן מעלות שידענו עוד לפני הפגישה שהן מעלות טובות, ועתה מצאנו אותן אצל העומד/ת מולנו. אך המעלות הגדולות הן אותן מעלות המיוחדות דוקא לבן הזוג איתו נפגשים עכשיו. מעלות שלא היו רשומות בפנקס הקטן עד עכשיו. את המעלות המיוחדות האלו שיש בכל אחד ואחת עלינו להשתדל למצוא. זאת העבודה העיקרית המוטלת עלינו בזמן הפגישה. על-ידי העבודה של מציאת הנקודות הטובות הללו בבן הזוג, גם נרגיש קשורים אל אותם מעלות וממילא לעומד מולנו. 
האם יש להתעלם מהחסרונות? כן, לעת עתה. עד שנתחיל ביצירת קשר אמיתי. אין צורך בפיתוח חוש הביקורת שלנו בדור הזה, הוא מפותח דיו. אנחנו דור ששופט את שופטיו. לא בצד הזה ניכשל, מלבד יחידים מתוכנו. תפקידנו הוא לחפש מעלות. 
ננסה לתת דוגמה כיצד יש לחפש ולמצוא 'מעלות גדולות', מעלות חדשות, שלא חשבנו עליהן, בבן הזוג. 
לבנים ולבנות ישנן מעלות שונות, ונדגים זאת בדוגמה המבטאת היטב את הפער. בנים מדברים בדרך-כלל באופן ענייני. בנות מדברות מסביב לנושא המדובר, כאשר עיקר השיח מבחינתן הוא הקשבה האחת לרעותה. 
את העובדה שבנים ובנות לא מדברים באותה שפה גילו בלשנים ולא פסיכולוגים. זו ממש שפה שונה. בנות נוהגות לומר – 'בואו ונעשה כך וכך'. בנים לעומתן יאמרו: תעשו כך! בלשנית אחת כתבה ספר בשם "קצב". היא גילתה תהום פעורה בין השפה הנשית לשפה הגברית. בנים מעוניינים לעסוק בעצם הנושא עליו הם מדברים. הם מחפשים קצב ועניין בשיחה. יכול להיווצר מצב שבחור יבוא לפגישה ויספרבהתלהבות ובצבעים עזים מאורע שקרה לו. היושבת מולו מאזינה בקשב ועונה לו כי גם לה קרה אותו הדבר. וזהו. הבחור מנסה שנית ומטעים את דבריו, מוסיף עוד טעם לסיפורו, ומגלה צדדים נוספים. והבחורה מהנהנת בראשה לאות הסכמה. זו נקודה בה מתגלה הפער שבין השפות השונות. הבחורה מצידה עשתה את שלה. היא האזינה בקשב ואף גילתה הזדהות. אך לבחור זה לא מספיק. הוא מחכה שהיושבת מולו תוסיף לשיחה, תתרום חוויות משל עצמה, תדבר לגופו של הנושא. 
בנות נוטות לספר סיפורים על עצמן, ומסביב לנושא המדובר, בנים לעומתם תמיד יעדיפו להרחיב את הנושא המדובר עצמו, ופעמים רבות יעדיפו אי הסכמה של השותפה לשיחה על-מנת להרחיב את הדיון ו'להוסיף שמן למדורה'. 
בנקודה זו בה אנו מוצאים את השוני שבין בנים לבנות - עלינו להתחיל לחפש את ה'מעלות הגדולות'. מי שיגיע לפגישה עם 'עין רעה' - עלול 'להתפוצץ' ברגע שהשפה הלא-משותפת שבין גברים לנשים תתגלה ותופיע במהלך שיחתם. החכמה היא ללמוד ולחפש את הטוב שיש באופן השיחה שמנהל בן הזוג. לגלות את הרגישות וההקשבה שבאופן השיחה הנשית, וללמוד את הענייניות והחתירה למיצוי הנושאיםהמדוברים שבסגנון השיחה הגברי. זוהי דוגמה אחת מיני רבות למעלה גדולה הטמונה בבן הזוג, ובמעלות הללו עלינו להתרכז בחפשנו שותף לחיים. 
עלינו להגיע לכל פגישה משוחררים ורגועים, מוכנים לעבודה נפשית של חיפוש נקודות טובות, מתוך אמון וידיעה ברורה שאכן בכל אחד ואחת ישנן מעלות רבות. אם זאת תהיה הגישה שלנו אין ספק שיגדלו לאין ערוך סיכויינו למצוא את בן או בת הזוג המיוחל. 
אחרי שמאמצים את עבודת ה'עין הטובה', צריך ללמוד גם איך להשתמש בכך לחיזוק הקשר. עלינו ללמוד לומר הרבה מילות חיבה לבן או בת הזוג, וזו עבודה שחייבים להתחיל בה כבר מהפגישה הראשונה. 
אמנם, יש להסתייג ולומר שעלינו לדעת מה לומר ומה לא. לי נראה שאסור להחמיא מחמאות אישיות לבן הזוג איתו נפגשים. לא יתכן שבחור יחמיא ביום אחד לבחורה אחת, ולמחרת לבחורה אחרת. 
התחליף למחמאות אישיות הוא פירגון הדדי. ניתן לדבר, והרבה, על מעשים טובים ונאים שעושה בן הזוג. לדבר על הנקודות שמוצאות חן בעינינו לגופו של ענין, ולא על האדם באופן אישי. צריך עדינות רבה, גילוי לב ויכולת לדעת למצוא את הנקודות הטובות שבזולת ולציין אותן בבהירות, בחן וללא הגזמה. 
גדול מאד הוא כוחה של כל מילה, ועלינו לדעת לנצל כח זה על-מנת לבנות בחכמה וביעילות, בזהירות ובצניעות את הקשר החל משלביו הראשונים. 

ו. לא לפחד כלל! 
עוד אחד מהגורמים המקשים מאד על רווקים רבים בחיפושיהם, הוא הפחד להיפגע מהקשר. אנו מפחדים לחשוף את עצמנו, להיפתח, לומר 'כן' – ובסופו של דבר להיפגע, 'להיזרק'. קשרים רבים שהיו יכולים להתפתח ולהיגמר בחתונה נקטעו בעודם באיבם בגלל שבני הזוג לא נתנו לעצמם את החופש להיפתח בפני השני, בגלל הפחד הזה. "הפחד הנפרז... מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם... הוא יאיים על האדם, שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקוף אצבע להצלתו, שמא ינזק... עד שהוא עושהו לחלש מלא רפיון, עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל בכל רע" . 
אל לנו להיכנע לפחד. עלינו להתכונן נפשית לקראת כל קשר באמונה שאכן הוא הקשר האחרון. עלינו להתמסר לבניית הקשר, ולא לפחד מהפגיעה העלולה להגיע. מי שאומר את ה'כן' המיוחל – לא יפגע. גם אם יקבל תשובה שלילית מבן זוגו, הוא יוכל להמשיך בקלות רבה יותר אל הקשר הבא. הוא לא בונה לעצמו 'מבחנים' נוספים, חומות חדשות, כאלה שימנעו ממנו ליצור ולהתמסר לקשרים הבאים. עלינו להתמסר ולקחת סיכון עד קצה היכולת. לחפש את הטוב, לראות את המעלות, ולא לפחד מההרגשה שאצא 'פראייר', ש'אזרק'. אסור לנו לחכות ל'כן' של בן הזוג ורק אז להתחיל לחשוב. זה עלול להיות מאוחר מדי. 

ז. מחמש יוצא אחד 
לאחר כל העצות – אין ספק שהעצה הטובה ביותר היא פשוט לומר הרבה יותר פעמים 'כן'. לרצות לסיים את הקשר בחיוב. 
סיפר לי אחד הבחורים ששוחח איתי שהוא ראה בספר אחד שצריך לומר 'כן' בערך בכל 20 פגישות. אני חושב שצריך לומר 'כן' לעיתים קרובות הרבה יותר. 
אדם שנפגש עם בנות מקהל היעד הנכון, כאלה השייכות לאותו מגזר, וברמה תורנית דומה (למעט שידוכים הנעשים על-ידי הדודה מלאת הרצון הטוב, שאינה מכירה אף לא את אחד הצדדים), אמור לומר 'כן', לתת סיכוי לקשר, לפחות לאחת מכל חמש בנות. 
אינני טוען שהאהבה צריכה להתפתח אחרי החתונה. להיפך, אני מתנגד לכך נחרצות. עלינו להיות מלאי ודאות בכך שהעומד מולנו מתאים לנו, ואיתו אנו רוצים לבנות את ביתנו. אין הדבר אומר שיש צורך באהבה בוערת עוד לפני החתונה, אך ודאות אכן נצרכת. איננו צריכים לומר 'כן' כשאנו מסופקים בכך, אך עלינו להתאמן כיצד לומר 'כן' לעיתים קרובות יותר. 
ניגשה אלי פעם בחורה שנפגשה עם 45 בחורים. העמדתי בפניה את הברירה הבאה: עליך להתחתן עם אחד הבחורים שעמם נפגשת או שתישארי רווקה לנצח. האם את מוכנה להתחתן עם מי מהם? היא התפתלה וניסתה להתחמק ובסופו של דבר היא אמרה שהיתה מוכנה להינשא לשנים או שלושה מתוך כל הרשימה. עניתי לה שאולי יש סיכוי שהיא תתחתן. לא יתכן שמתוך כל-כך הרבה אנשים קרובים מבחינת הסביבה האנושית ימצאו רק שנים מתאימים. זה נובע מפני פחד מיותר ועין רעה, ועלינו לעבוד כדי לשפר את המצב. 

ח. סיום 
כמובן, שלאחר כל העצות, החשוב ביותר הוא להשתמש בשכל. אם נתחיל לחשב את היחס שבין אמירות ה'כן' וה'לא' שלנו, אנו עלולים ליפול בקטנות ובקטנוניות במקום להבין את התוכן האמיתי של הדברים. 
עלינו לעזוב את החלומות על אביר על סוס לבן, ולהפסיק לצפות לבת-קול משמים שתפתור את מצוקתנו. עדיף להכיר בחסרונות של הזולת, לדבר איתו בנושא ולקוות שניתן יהיה לתקנן בהמשך ולפתח את האהבה אל כל הטוב שבו, מאשר להכיר במגרעותיו, לעוזבו, ולהישאר לבד... 
אנו מאמינים באמת ובתמים כי ההסתכלות והחיפוש אחר הטוב היא היא שבונה את הקשר מבחינה פנימית, מרוממת אותו והופכת אותו לחם ועמוק. 
נקווה שדברינו יעוררו ויעזרו להרבות אהבה ושמחה בקרב זוגות רבים, ושנזכה לראות בשמחת הרעייה ודודה במהרה בימינו.