א. לי אישית אין משהו מיוחד שקשה בפנימיה, לי זה דווקא ממש נחמד הקירוב לחברים והגיבוש והביחד.

ב. יכול להיות שיהיה קשה לך במשהו, אבל זה ממש משתנה בין אחד לשני.. זה יכול להיות- הריחוק מההורים, תחושה שאתה כלוא, שנקי מדי, שמלוכלך מדי, ואפילו יכול להיות שהדבר שהכי יפריע לך זה העובי של המזרון, או הצבע של הוילון במקלחת (אני ממש לא צוחק בקשר לזה)...

בקיצור זה משתנה מאודדדד בין כל אדם.

שיהיה לך יום טוב אח שלי!! 

א. לי אישית אין משהו מיוחד שקשה בפנימיה, לי זה דווקא ממש נחמד הקירוב לחברים והגיבוש והביחד.

ב. יכול להיות שיהיה קשה לך במשהו, אבל זה ממש משתנה בין אחד לשני.. זה יכול להיות- הריחוק מההורים, תחושה שאתה כלוא, שנקי מדי, שמלוכלך מדי, ואפילו יכול להיות שהדבר שהכי יפריע לך זה העובי של המזרון, או הצבע של הוילון במקלחת (אני ממש לא צוחק בקשר לזה)...

בקיצור זה משתנה מאודדדד בין כל אדם.

שיהיה לך יום טוב אח שלי!! 

בטעות שמתי את זה מקודם במקום הלא נכון... 

אני השנה בחמישית וקשה לימאוד לישון מחוץ לבית לאורך זמן אני מתגעגע מאוד הביתה אני יוצא באמצע שבוע וחוזר בבוקר ועדיין קשה לי יש למישהוא רעיון מה יכול לעזור לי

קודם כל זה טבעי שזה ככה בהתחלה, אצל הרבה בחורים שמתחילים פנימיה, ולכולם זה עובר מתישהוא אחרי חודש חודשיים. תתעודד

אולי זה גם בגלל שאין לך מספיק הרגשה של "בבית" בישיבה? אולי לא נוח לך עם החברים בחדר?

מוזמן לאישי אם אתה רוצה

יש הרבה שחוזרים הביתה בתדירות מסויימת יש כאלה שפעם בשבוע יש כאלה פעמיים בשבוע תדבר על זה עם הרמ או המדריך והם יעזרו לך .

תתחיל בתדירות גבוהה להשתחרר ולאט לאט תנמיך... ממש בהצלחה!!!

זה קשה להרגיש מנותק מהעולם, זה כאילו השבוע הזה מתקבץ ליום אחד ארוך ומעייף.. זה קשה.. צריך לדעת איך לאכול את זה... ו

וגם, אם אתה רוצה להדריך, ולהתנדב וכל הדברים האלה, אני לא ממליצה על פנימיה.. מניסיון, זה ממש קשה לשלב את הכל ביחד.....

אני חושב שפנימיה זה הבחירה הטובה ביותר בגלל הקשר החברותי שאתה לומד לאט לאט איך מתחשבים באחר איך נעשים אנשים אכפתיים יותר לחברה גם אם זה קצת קשה בהתחלה (אתה תעבור את זה מדובר בסך הכול חצי שנה לכול היותר) מה הדבר הכי קשה? תשובה: שעות השינה! (אבל אתה תתרגל אני בטוח- כמוני) אל תעשה את הטעות לוותר על הפנימיה!!!!!! אולי קצת תיתבעס בהתחלה אבל זאת תהיה בחירה שתעזור לך בחיים המון!- מניסיון!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...