זה נותן לי הרבה ערך לחיים, וסיפוק על זה שאני עושה את מה שאני צריך לעשות.

אני לא יודע כ"כ למה התכוונת כשאמרת להפסיד, אם תפרט יותר אולי אוכל לעזור לך...

אבל אני מתכנן לשבת כנראה כל החיים וללמוד (באמת!! אפילו בגרות אני מאוד מתלבט אם לעשות...), ואני לא כ"כ רואה את זה כהפסד... זה תלוי בהסתכלות שלך.

לסיכום- אני לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך, אבל באופן כללי מה שאתה קורא לו הפסד זה תלוי בהסתכלות שלך על מהי רמת המעורבות של התורה בחייך. וזה נושא ארוך שאין לי כח וזמן לכתוב עליו עכשיו.

יום טוב אח שלי!! 

אבל יכול להיות שדווקא לעשות בגרות יעזור לך להישאר יותר שנים בישיבה

אבל לפעמים כאשר אדם יודע שכאשר הוא ירצה לצאת החוצה יהיה לו פרנסה הוא יכול ללמוד יותר שנים ויותר בשקט נפשי כי אין לו את הדאגה הזו לעומת זאת מי שאין לו בגרות גם כשהוא יושב ולומד יש לו דאגות על הפרנסה מה יקרה אם...

עם כל הכבוד למה שאמרת, זה נשמע ממש שטותי!

להיפך! אדם שיודע שהוא יכול לצאת- לכאורה לא יסתפק במלגה של כולל.

אבל בכל מקרה- אם ארצה להשלים את הבגרויות מתי שהוא- אני יכול ועוד איך, לא כ"כ חסר לי שכל... 

בכל מקרה- שכוייח...

רציתי רק לדעת האם אתה באמת מבין מה גודל האחריות  וגודלה של המשימה שלקחתה? ולא חס וחלילה להחליש אותך אני רוצה אלא רק להבין אך בחרתה כבר בדרך כזואת? 

א. אני יודע טוב מאוד את גודל המשימה שלקחתי.

ב. זה ב"ה החינוך שקיבלתי בבית ובעיקר בישיבה (שבה רוב היוצאים הולכים לדרך כזאת..)

אתה מסכים שלימוד תורה זה דבר שאדם בונה על ידו את עצמו בלי קשר ללדעת מה לעשות? את מסכים שי חובה על כל בן יהודי לבת ללמוד כמה שהוא יכל ויש גם מושג של " ביטול תורה" ?

כן כי אם לא אז כבר מזמן לא הייתי איפה שאני היום...

בתור מגמת חיים האם אתה רואה את התורה כבסיס של חייך ושהכל כפוף לה? גם אם לא תהיה רב- בבית שלך ידעו שהדבר החשוב ביותר הוא תורה? 

שאמרתה שאתה לא רוצה להפסיד? 

האם אתה תהיה מוכן לחיות יותר בצימצום כלכלי, ולחיות על מלגות או הכנסה מועטת( בלי להכנס לנושא של "גדול הנהנה מיגיע כפיו) ובמקום זה לשוות ולעמול בתורה

שיעורים בתשלום

 משהו שמפסידים ממנו ולא מרוויחים... דווקא לימוד תורה אמור לתת הכי הרבה בכל המישורים- פשוט לפעמים צריך לעשות סדר עדיפויות כדי לא להפסיד זמן ואיכות של לימוד

ואם זה הופך להיות חלק מהותי בחיים אז אפשר להצליח וגם להתקדם בלימוד

אוייש.. ד' יעזור.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...