קָרוֹב מְאֹד לְכָל אֶחָד
כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לֵידַע עֹצֶם הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ - וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יֵדַע וְיַאֲמִין שֶׁמִּצַּד רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ הוּא קָרוֹב מְאֹד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מֵחֲמַת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר, כִּי עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר אָנוּ יְכוֹלִים לִקְרוֹת אוֹתוֹ מֵרָחוֹק מְאֹד וְהוּא מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ עַל-יְדֵי-זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶּאֱמֶת", וּכְתִיב "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו".
(ליקוטי הלכות, שילוח הקן ה', אות י"ט)
