אותן אתה מכיל?
כמה רחוק עליך ללכת כל לילה
כדי להגיע בבוקר
לצד השני?
מי קבע לך טוב ורע מהו,
מי צייר בך יופי לצד חשיכה
בתוך קווי מתאר לבנים
הסוגרים את גופך ואת חלומותיי
בתוך אותו הבית?
מתי הכתה בך ההבנה ההיא
שכל אבן שתשליך עליי
לא תפגע בי כמו מילה אחת
שתימנע מלהגיד,
אבל העיניים של שנינו יצרחו
ויהיה קשה לא להקשיב,
לא לגעת
לא לבקש מרפא.
אולי המרחק הוא הכואב,
הניתוק העמוק
בין אותם שברירים זוהרים
של נשמתך הבוערת בך.
מי יכול עליך?
מי יכולה?
אני מבטיחה שניסיתי להיות גשר,
אבל אתה שברת ובנית אותי
בלילות ארוכים וימים מעטים
אתה הגדרת אותי
כשניסית להיות שלם
ואני בעצמי, מה אני?
מי אני?
אל תלך הלילה.
לא לפני שתספר לי,
מי הפכת אותי
ואיזה חלק בך רצה
שאהיה שלך.
