אתה תמיד צריך להיות נשוי לחרדית

היא רבקה בעצם, מצד עצמיותה,

גם אם במקרה השם שלה אינה רבקה.

(אחח, ביינישים, כל דבר צריך להסביר להם לאט...)

בכל אופן, אני לא מגדיר ככה גברא וחפצא.

לצורך ההמחשה, חזיר זה איסור גברא, כמו חמץ או כלאי הכרם.

הנושא הוא האדם, שלא יטמטם וכדו' מה'חפצא של איסור', כמו שנוהגים לקרוא לו.

'איסור חפצא' הוא למשל הקדש, כי הנושא אינו האדם,

אלא הרצון לא להזיק להקדש.

כך מובן החילוק בין שבועה, קיום מילתו של האדם,

לבין נדר, שהשימוש בו פוגע בחפץ הנידור.

קח את זה, תערוך אותי לשונית, ותצטט בשמי.

אני כבר אדאג להכחיש

זו מחלוקת בין בית המדרש של ר' חיים לזה של ר' שמעון.

לא חותם על האמירה הזאת ב100%, אבל סוג של..

זה אכן היה ר' שמעון

רבקה= כל חרדית באשר היא שם = שלמות-ומי-שאומר-אחרת-קוקו

כל גבר אמור להבין את זה

או: שני יהודים שלש שפות

מה שכן, הומחשה הסכנה בדיון עם ביינישים,

כדיון על חפצא וגברא כפיילוט

מקורם באריסטו.

תאשימי את @ארץ השוקולד 

חוץ מזה שככה זה ביינישים,

בטח אם הם מלאי געגוע (בגלל בין הזמנים או האקדמיה, או שניהם...)

אבל זה די כבד.

מצד שני זה מקצוע מרתק.

אז בינתיים הכותבים הם

@לך דומיה תהילה  @אור אש ואנוכי

מי עוד רוצה?

@ארץ השוקולד (יהיה לך זמן בזמן?)

@חסדי הים?

@פלוני מפונפן?

@כי בשמחה תצאו.?

@מבקש אמונה?

@ברגוע!

וסליחה ממי ששכחתי

ככל שירבו הכותבים התדירות תוכל להיות גבוהה יותר

אני חוזר לישיבה אז אין לי כ"כ זמן..

כבר אמרתי ל@ארץ השוקולד,

שבתוך הזמן אין לי זמן,

וגם בבין הזמנים -

אין מערבים שמחה בשמחה.

אני כותב (והרבה) דברי תורה כאן כדי לפרוק, לא כדי ללמד.

בשביל ללמד, אלך לבית המדרש ואשא מדברותיי לשומעי לקחי

(ואם לא - כנראה שאין לי דברות, שומעים או כוח).

יש, ב"ה כ"כ הרבה אנשים שיכולים לכתוב,

וכ"כ הרבה ספרים ומאמרים של אנשים שכבר כתבו.

אבל אדרבה,

אם הרמתם כפפה - עופו על זה,

עשו והצליחו, בע"ה

פינה על מושגים בידע כללי -  מוזמן

כאן מדובר על מושגים תורניים שכדאי לכל אחד\אחת לדעת

למשל, באופן כללי מה פירוש המושג המשפטי "מיגו", אם כבר הזכרת

מישהי אמרה לי שהיא שאלה את אבא שלה מה זה מיגו,

והוא אמר לה שאם משהו היה מוקצה בין השמשות - 

הוא נשאר מוקצה כל השבת.

כמה צחקתי, לא נעים...

@ארץ השוקולד

אבל יש דבר כזה 'מיגו דאיתקצאי',

שזה בדיוק מה שהוא אמר לה.

זו תשובה ממש נכונה,

רק לשאלה אחרת...

אבל צריך לזכור שזה לא פורום בית מדרש

אז כדאי לכתוב דברים בקצרה ובלי לפתח דיון ארוך

לידיעתכם,

אתם מדברים על מושגים שכנראה מאד ברורים לכם, ומרוב שזה ברור, אתם לא אוחזים שיש בקהל אנשים, אה נשים, שלא לגמרי מבינות, רק בערך

אז אספתי מהשרשור הזה את כל מה שלא הבנתי או הבנתי בערך, 

ואתם מוזמנים להסביר בשרשורים הבאים.

(אל תריבו, יש מספיק לכולם )

תודה רבה מראש

*חלות

*חפצא

*כולה האי

*גברא

*צווי דינים

*מיגו- רק צחקתם על מישהו שהסביר לא נכון, אבל לא הסברתם מה זה

ותודה למי שכתב עד עכשיו. היה מעולה

בעיקרון התכוונתי לבקש שלכל מושג יפתח שרשור, בו המושג יוסבר בהרחבה עם דוגמאות וכו',

כדי שיהיה אפשר להבין אותו בהקשר שלו.

(כמו שעשו היום ממש יפה)

מקווה שהבקשות שלי לא מוגזמות מדי

לא במובן של "מכאן נובע" 

מיגו דאתקצאי הכוונה: בגלל שבין השמשות לא התכוונו להשתמש בזה (שמו את זה "בקצה" - "היקצו" את זה, לכן זה עכשיו "מוקצה") אז כלומר בגלל שבין השמשות זה היה מוקצה - לכן איתקצאי לכולי יומא - לכן זה נשאר מוקצה כל השבת

ככה באמת הבנתי את זה עד היום

מיגו רגיל אומר שאם נגיד מישהו חשוד במשהו והוא יכול לתרץ תירוץ פשוט כדי לפטור את עצמו מהחשד, והוא לא מתרץ תירוץ פשוט אלא תירוץ שבעצמו חשוד כשקר, אז אומרים "מיגו" =מתוך =בגלל שהיה יכול לשקר ולהציל את עצמו בקלות, והוא לא עושה את זה, כנראה שהוא באמת פשוט אומר את האמת, כי אם היה רוצה לשקר למה הוא כל כך מסבך את עצמו עם עוד חשד של שקר

אדם טען טענה יותר גרועה מהטענה הטובה ביותר שהיה ביכלתו לטעון.

למשל, טענו כלפיו שהוא חייב 1000$,

והוא טען שהוא כבר פרע את החוב.

הוא היה יכול לטעון שהשטר מזויף,

כי השטר לא היה מקוים (כלומר מאומת, עוד סוגיא),

אבל הוא בחר לטעון שהיה חוב והוא נגמר.

לכן יש לו נאמנות ב'מיגו'.

האחרונים נחלקו האם מיגו עובד מדין 'מה לי לשקר',

כלומר יש אומדנא שהאדם דובר אמת כי היה יכול לשקר,

או מושג שנקרא 'כח טענה', אותו כבר יסבירו הביינישים.

בגדול (נחלקו קצת מה הוא אומר, ואם יש בו סברא),

זה אומר שהטענה שהייתי יכול לטעון ולא טענתי,

מחזקת את הטענה הקלושה שטענתי.

רבי יהודה רוזאניס בספרו 'משנה למלך' רוצה להוליד השלכה מעניינת:

ייתכן שגם לחומרא הטענה הטובה תשליך על הטענה הגרועה.

לכן, אם אדם אמר 'יש לי בנים' כדי לפטור את אלמנתו מייבום,

הוא נאמן רק מפני שבידו לגרש אותה, וכך לפטרה מייבום.

לפי זה, למרות שהאשה היא אלמנה, היא תיאסר לכהן,

כי סיבת הפטור שלה מייבום היא שביכלתו לטעון 'גרשתיה'.

- קושיית העילוי ממיצ'יט (מניח מקום להתגדר)

- מיגו להוציא לא אמרינן (או שכן, לדעת הרמב"ן. כנ"ל)

את יכולה לחפש פה: https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99

רק שניים שלא כתובים שם:

*כולי האי- כל זה

צווי דינים- שני דינים (שונים).

@שריקה

שלו באמת יותר מדויק מבחינה מילולית

אבל מבחינת ההקשר של השימושהרווח בביטוי, יותר מובן לפי זה שלי

לכולכם. 

זה מלמד ומעשיר

לכאורה יהיה קשה לשמור על רצף תורנות קבוע ומסודר

לכן הצעתי שכל אחד יכתוב בזרימה פעם פעמיים בשבוע כשיהיה לו נוח

אם היום מישהו פירסם אתה יכול לשמור את שלך למחר, נניח

אלא אם כן כל אחד יקח לעצמו יום\יומיים קבוע בשבוע, שאז זה יהיה יותר מסודר

מה אתם חושבים ?

@ארץ השוקולד 

@לך דומיה תהילה  

@חסדי הים  

שבוע הבא

תכתוב אתה ביום ראשון

ו@לך דומיה תהילה ביום שני

ו@חסדי הים ביום שלישי

מאשרים?

להעמיס מאמרים זה לא אפקטיבי ולא משאיר זמן להתבוננות.

אני מציע לעבוד ככה:

-להחליט במה הפינה תעסוק (הלכה/ עיון/ אמונה/ אחר).

-לערוך את רשימת המושגים שיתבארו (סיעור מוחין).

-לחלק את הערכים בין העורכים.

-לפרסם פעם בשבוע.

זה ייקח יותר זמן להתארגן, אבל זו דרך ארוכה שהיא קצרה.

נ.ב.

"שבוע הבא" כבר מעבר לפינה... זו התראה קצרה מדי.

אפשר לפתוח ניק מיוחד שישמש לפרסום המאמרים.

(ולא לתגובות אליהם).

פעם ביומיים-שלושה. לא נראה לי עמוס מידי

נראה שבינתיים הנושא המועדף הוא גמרא והלכה

לכאורה עדיף שכל אחד יכתוב על מה שירצה ולא לחלק רשימה של מושגים קבועים מראש

ולא חושב שיש עניין לפתוח ניק מיוחד

ואני אוחז בשיטת הזרימה 

שכל אחד יפרסם כשיצא לו, בערך פעם בשבוע

אם ננסה לקבוע מסמרות של תורנות וזמנים ונושאים זה לא ילך וגם לא רואה בזה עניין

@אור אש@חסדי הים

@חיהל'ה@רחפת..@פסידונית@שמן פשתן @זוהרת בטורקיז @נפש חיה.@שריקה@צריך עיון

וכל מי שמתעניין

אפשר לעשות משאל עם, פעם בכמה זמן רוצים לקרוא "מאמר" חדש - צעירים מעל עשרים ??

בעיקרון אני יכולה להתמודד עם יותר מפעם בשבוע, וגם להנות מזה...

אבל נראה לי שאלה שהתנדבו לכתוב צריכים להכריע בענין...:

אני מהצד הקורא שאומר יפה תודה, אבל לא יכול לבוא בדרישות לגבי תדירות וכו'

אם רוצים שזה יהיה רציני, אני לא חושב שזה ילך בשיטת הזרימה (שזה אוקסימורון).

ביאור רציני של מושג הלכתי לציבור לא יהיה ערוך כראוי ביומיים-שלושה. צריך לעיין, שלא נכשל בדבר הלכה...

אני לא חושב שאקח בזה חלק ככה. יש לי מחוייבויות אחרות בשגרה.

@לך דומיה תהילה

אף אחד לא מגביל את הזמן שלך להכין... אפשר גם שבוע מראש ויותר

לא הבנתי מה בדיוק מפריע לך

ובינתיים רוב הדעות כאן מסכימות עם הדרך שהצעתי

מה מפריע לך בדרך שהצעתי? מה בדיוק אתה רוצה שיהיה שונה? לאור דבריי בהודעה הקודמת

@לך דומיה תהילה

שכדאי לפתוח בשביל זה פורום אחר?

חבל לבזבז את הפורום הזה החברתי על דיוניםפ אינטלקטואלים כבדים. לדעתי זה לא יעשה טוב.

זה להוסיף

אין פה הגבלת שרשורים ליום

שזה תופס מקום

אם לשפוט לפי מידת העייפות המדווחת פה, זה לא יהיה פשוט. כמובן, זה לא אומר שלא רוצים

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד