אתה תמיד צריך להיות נשוי לחרדית

היא רבקה בעצם, מצד עצמיותה,

גם אם במקרה השם שלה אינה רבקה.

(אחח, ביינישים, כל דבר צריך להסביר להם לאט...)

בכל אופן, אני לא מגדיר ככה גברא וחפצא.

לצורך ההמחשה, חזיר זה איסור גברא, כמו חמץ או כלאי הכרם.

הנושא הוא האדם, שלא יטמטם וכדו' מה'חפצא של איסור', כמו שנוהגים לקרוא לו.

'איסור חפצא' הוא למשל הקדש, כי הנושא אינו האדם,

אלא הרצון לא להזיק להקדש.

כך מובן החילוק בין שבועה, קיום מילתו של האדם,

לבין נדר, שהשימוש בו פוגע בחפץ הנידור.

קח את זה, תערוך אותי לשונית, ותצטט בשמי.

אני כבר אדאג להכחיש

זו מחלוקת בין בית המדרש של ר' חיים לזה של ר' שמעון.

לא חותם על האמירה הזאת ב100%, אבל סוג של..

זה אכן היה ר' שמעון

רבקה= כל חרדית באשר היא שם = שלמות-ומי-שאומר-אחרת-קוקו

כל גבר אמור להבין את זה

או: שני יהודים שלש שפות

מה שכן, הומחשה הסכנה בדיון עם ביינישים,

כדיון על חפצא וגברא כפיילוט

מקורם באריסטו.

תאשימי את @ארץ השוקולד 

חוץ מזה שככה זה ביינישים,

בטח אם הם מלאי געגוע (בגלל בין הזמנים או האקדמיה, או שניהם...)

אבל זה די כבד.

מצד שני זה מקצוע מרתק.

אז בינתיים הכותבים הם

@לך דומיה תהילה  @אור אש ואנוכי

מי עוד רוצה?

@ארץ השוקולד (יהיה לך זמן בזמן?)

@חסדי הים?

@פלוני מפונפן?

@כי בשמחה תצאו.?

@מבקש אמונה?

@ברגוע!

וסליחה ממי ששכחתי

ככל שירבו הכותבים התדירות תוכל להיות גבוהה יותר

אני חוזר לישיבה אז אין לי כ"כ זמן..

כבר אמרתי ל@ארץ השוקולד,

שבתוך הזמן אין לי זמן,

וגם בבין הזמנים -

אין מערבים שמחה בשמחה.

אני כותב (והרבה) דברי תורה כאן כדי לפרוק, לא כדי ללמד.

בשביל ללמד, אלך לבית המדרש ואשא מדברותיי לשומעי לקחי

(ואם לא - כנראה שאין לי דברות, שומעים או כוח).

יש, ב"ה כ"כ הרבה אנשים שיכולים לכתוב,

וכ"כ הרבה ספרים ומאמרים של אנשים שכבר כתבו.

אבל אדרבה,

אם הרמתם כפפה - עופו על זה,

עשו והצליחו, בע"ה

פינה על מושגים בידע כללי -  מוזמן

כאן מדובר על מושגים תורניים שכדאי לכל אחד\אחת לדעת

למשל, באופן כללי מה פירוש המושג המשפטי "מיגו", אם כבר הזכרת

מישהי אמרה לי שהיא שאלה את אבא שלה מה זה מיגו,

והוא אמר לה שאם משהו היה מוקצה בין השמשות - 

הוא נשאר מוקצה כל השבת.

כמה צחקתי, לא נעים...

@ארץ השוקולד

אבל יש דבר כזה 'מיגו דאיתקצאי',

שזה בדיוק מה שהוא אמר לה.

זו תשובה ממש נכונה,

רק לשאלה אחרת...

אדרבה אתה מוזמן

אבל אם הבנתי מה שהבנתי...

אז ברור שמושגים בחסידות (!!!!) 

אבל צריך לזכור שזה לא פורום בית מדרש

אז כדאי לכתוב דברים בקצרה ובלי לפתח דיון ארוך

אז בעז"ה

@לך דומיה תהילה  

@אור אש 

@חסדי הים

ואנוכי

ואולי גם @ארץ השוקולד (שכויעך על היום)

נשתדל בלנ"ד לתחזק את פינת המושגים בגמרא והלכה

אם כל אחד יכתוב בערך פעם בשבוע תהיה פינה חדשה כל יום-יומיים

שזו בערך התדירות הרצויה 

ומי שיכתוב בתדירות גבוהה יותר ינוחו לו ברכות על ראשו

אני אכתוב בלנ"ד מחר או היום בערב

ומי שיפרסם פוסט חדש בפינה שלנו   - יעתיק את שרשור התיוגים:

@חיהל'ה@רחפת..@פסידונית@שמן פשתן @זוהרת בטורקיז @נפש חיה.@שריקה@צריך עיון

 (מי שרוצה שיוסיף\תוסיף את עצמה\ו כאן בבקשה לתיוג)

יישר כח לכל השותפים בכתיבה ובקריאה!

לידיעתכם,

אתם מדברים על מושגים שכנראה מאד ברורים לכם, ומרוב שזה ברור, אתם לא אוחזים שיש בקהל אנשים, אה נשים, שלא לגמרי מבינות, רק בערך

אז אספתי מהשרשור הזה את כל מה שלא הבנתי או הבנתי בערך, 

ואתם מוזמנים להסביר בשרשורים הבאים.

(אל תריבו, יש מספיק לכולם )

תודה רבה מראש

*חלות

*חפצא

*כולה האי

*גברא

*צווי דינים

*מיגו- רק צחקתם על מישהו שהסביר לא נכון, אבל לא הסברתם מה זה

ותודה למי שכתב עד עכשיו. היה מעולה

בעיקרון התכוונתי לבקש שלכל מושג יפתח שרשור, בו המושג יוסבר בהרחבה עם דוגמאות וכו',

כדי שיהיה אפשר להבין אותו בהקשר שלו.

(כמו שעשו היום ממש יפה)

מקווה שהבקשות שלי לא מוגזמות מדי

לא במובן של "מכאן נובע" 

מיגו דאתקצאי הכוונה: בגלל שבין השמשות לא התכוונו להשתמש בזה (שמו את זה "בקצה" - "היקצו" את זה, לכן זה עכשיו "מוקצה") אז כלומר בגלל שבין השמשות זה היה מוקצה - לכן איתקצאי לכולי יומא - לכן זה נשאר מוקצה כל השבת

ככה באמת הבנתי את זה עד היום

מיגו רגיל אומר שאם נגיד מישהו חשוד במשהו והוא יכול לתרץ תירוץ פשוט כדי לפטור את עצמו מהחשד, והוא לא מתרץ תירוץ פשוט אלא תירוץ שבעצמו חשוד כשקר, אז אומרים "מיגו" =מתוך =בגלל שהיה יכול לשקר ולהציל את עצמו בקלות, והוא לא עושה את זה, כנראה שהוא באמת פשוט אומר את האמת, כי אם היה רוצה לשקר למה הוא כל כך מסבך את עצמו עם עוד חשד של שקר

אדם טען טענה יותר גרועה מהטענה הטובה ביותר שהיה ביכלתו לטעון.

למשל, טענו כלפיו שהוא חייב 1000$,

והוא טען שהוא כבר פרע את החוב.

הוא היה יכול לטעון שהשטר מזויף,

כי השטר לא היה מקוים (כלומר מאומת, עוד סוגיא),

אבל הוא בחר לטעון שהיה חוב והוא נגמר.

לכן יש לו נאמנות ב'מיגו'.

האחרונים נחלקו האם מיגו עובד מדין 'מה לי לשקר',

כלומר יש אומדנא שהאדם דובר אמת כי היה יכול לשקר,

או מושג שנקרא 'כח טענה', אותו כבר יסבירו הביינישים.

בגדול (נחלקו קצת מה הוא אומר, ואם יש בו סברא),

זה אומר שהטענה שהייתי יכול לטעון ולא טענתי,

מחזקת את הטענה הקלושה שטענתי.

רבי יהודה רוזאניס בספרו 'משנה למלך' רוצה להוליד השלכה מעניינת:

ייתכן שגם לחומרא הטענה הטובה תשליך על הטענה הגרועה.

לכן, אם אדם אמר 'יש לי בנים' כדי לפטור את אלמנתו מייבום,

הוא נאמן רק מפני שבידו לגרש אותה, וכך לפטרה מייבום.

לפי זה, למרות שהאשה היא אלמנה, היא תיאסר לכהן,

כי סיבת הפטור שלה מייבום היא שביכלתו לטעון 'גרשתיה'.

- קושיית העילוי ממיצ'יט (מניח מקום להתגדר)

- מיגו להוציא לא אמרינן (או שכן, לדעת הרמב"ן. כנ"ל)

את יכולה לחפש פה: https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99

רק שניים שלא כתובים שם:

*כולי האי- כל זה

צווי דינים- שני דינים (שונים).

@שריקה

שלו באמת יותר מדויק מבחינה מילולית

אבל מבחינת ההקשר של השימושהרווח בביטוי, יותר מובן לפי זה שלי

לכולכם. 

זה מלמד ומעשיר

לכאורה יהיה קשה לשמור על רצף תורנות קבוע ומסודר

לכן הצעתי שכל אחד יכתוב בזרימה פעם פעמיים בשבוע כשיהיה לו נוח

אם היום מישהו פירסם אתה יכול לשמור את שלך למחר, נניח

אלא אם כן כל אחד יקח לעצמו יום\יומיים קבוע בשבוע, שאז זה יהיה יותר מסודר

מה אתם חושבים ?

@ארץ השוקולד 

@לך דומיה תהילה  

@חסדי הים  

שבוע הבא

תכתוב אתה ביום ראשון

ו@לך דומיה תהילה ביום שני

ו@חסדי הים ביום שלישי

מאשרים?

להעמיס מאמרים זה לא אפקטיבי ולא משאיר זמן להתבוננות.

אני מציע לעבוד ככה:

-להחליט במה הפינה תעסוק (הלכה/ עיון/ אמונה/ אחר).

-לערוך את רשימת המושגים שיתבארו (סיעור מוחין).

-לחלק את הערכים בין העורכים.

-לפרסם פעם בשבוע.

זה ייקח יותר זמן להתארגן, אבל זו דרך ארוכה שהיא קצרה.

נ.ב.

"שבוע הבא" כבר מעבר לפינה... זו התראה קצרה מדי.

אפשר לפתוח ניק מיוחד שישמש לפרסום המאמרים.

(ולא לתגובות אליהם).

פעם ביומיים-שלושה. לא נראה לי עמוס מידי

נראה שבינתיים הנושא המועדף הוא גמרא והלכה

לכאורה עדיף שכל אחד יכתוב על מה שירצה ולא לחלק רשימה של מושגים קבועים מראש

ולא חושב שיש עניין לפתוח ניק מיוחד

ואני אוחז בשיטת הזרימה 

שכל אחד יפרסם כשיצא לו, בערך פעם בשבוע

אם ננסה לקבוע מסמרות של תורנות וזמנים ונושאים זה לא ילך וגם לא רואה בזה עניין

@אור אש@חסדי הים

@חיהל'ה@רחפת..@פסידונית@שמן פשתן @זוהרת בטורקיז @נפש חיה.@שריקה@צריך עיון

וכל מי שמתעניין

אפשר לעשות משאל עם, פעם בכמה זמן רוצים לקרוא "מאמר" חדש - צעירים מעל עשרים ??

בעיקרון אני יכולה להתמודד עם יותר מפעם בשבוע, וגם להנות מזה...

אבל נראה לי שאלה שהתנדבו לכתוב צריכים להכריע בענין...:

אני מהצד הקורא שאומר יפה תודה, אבל לא יכול לבוא בדרישות לגבי תדירות וכו'

אם רוצים שזה יהיה רציני, אני לא חושב שזה ילך בשיטת הזרימה (שזה אוקסימורון).

ביאור רציני של מושג הלכתי לציבור לא יהיה ערוך כראוי ביומיים-שלושה. צריך לעיין, שלא נכשל בדבר הלכה...

אני לא חושב שאקח בזה חלק ככה. יש לי מחוייבויות אחרות בשגרה.

@לך דומיה תהילה

אף אחד לא מגביל את הזמן שלך להכין... אפשר גם שבוע מראש ויותר

לא הבנתי מה בדיוק מפריע לך

ובינתיים רוב הדעות כאן מסכימות עם הדרך שהצעתי

מה מפריע לך בדרך שהצעתי? מה בדיוק אתה רוצה שיהיה שונה? לאור דבריי בהודעה הקודמת

@לך דומיה תהילה

שכדאי לפתוח בשביל זה פורום אחר?

חבל לבזבז את הפורום הזה החברתי על דיוניםפ אינטלקטואלים כבדים. לדעתי זה לא יעשה טוב.

זה להוסיף

אין פה הגבלת שרשורים ליום

שזה תופס מקום

אם לשפוט לפי מידת העייפות המדווחת פה, זה לא יהיה פשוט. כמובן, זה לא אומר שלא רוצים

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)

ולא את ציבור הבית שלך.

אולי יש קבוצה של חברים מסביבך שזה השיח בה, אבל זה לא מה שעובר על הציבור כולו, לא מה שקורה בעיתונים החרדיים, לא מה נאמר אצל הרבנים, לא מה שהיה במשך היסטוריה שלמה.

ויש לציין שאתה שם אותנו במילכוד, כי אם נהיה "נגד" מה שאתה אומר אז זה פוגע בך, ואם נהיה "בעד" אז אנחנו נעשה שקר בנפשנו.

תוכל לעזור לנו להבין איך לשוחח איתך?

יש לציין שגם אני מתמודד עם השאלה הזו, בקשר לאיך לתקשר עם עצמי

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..