בשיא הרצינות! רואים עלייך שזה ממש מפריע לך ואת רוצה שינוי.

בקשר להורים- יש מצב שתוכלי לדבר איתם? אני זוכרת שבפעמים שממש כעסתי על הורים שלי, ישבתי ודברתי איתם. אולי לא יהיה לך כ"כ נעים, אבל לאחר ששפכת את ליבך, את כנראה תרגישי יותר טוב... תנסי לדבר אליהם בנחת ולא בכעס כי אז יקשיבו לך יותר. אני בטוחה שהם יקשיבו לך אם תדברי באמת! תחשבי לפני זה מה את רוצה להגיד, תנסי להעלות פשרות איתם כדי לראות שמשהו משתנה. זה אולי יהיה לך קשה אבל זה באמת שווה את זה!

בקשר לאחים- אני מבינה אותך לגמרי. בזמן האחרון יש לי בעיה עם אחותי שאין לי מושג מה עובר עליה! אבל אני יודעת שזה לגיטימי למרות שזה מעצבן. אם הם אחים גדולים שיוכלו להקשיב לך- תנסי גם לדבר איתם (חפרתי לך בקטע הזה ניראלי...). הם לא כמו אחים קטנים שאי אפשר להעביר מלה אחת באוזן והיא יוצאת מהאוזן השניה. תגידי להם: "אחים נחמדים שלי, היה ממש מצחיק אבל עד כאן." כמובן לא ככה אבל תסבירי להם כי מי יודע? אולי הם באמת לקחו את זה בצחוקים! אחים הגדולים שלי היו מתעללים בי כי זה היה להם משחק... אבל גם זה עובר...

שתביני משהו- את לא יוצאת דופן וגם לא דפוקה.

אם זה לא עוזר, תלכי לייעוץ פסיכולוגי אם זה באמת מעיק. שלא תחשבי שרק אנשים פסיכיים הולכים אליהם. גם אנשים נורמאליים יכולים להתעזר בהם...

מקווה שעזרתי...

וב"הצלחה רבה!

בס"ד

קרעת אותי מצחוק בסוף של ההודעה!!!

כולנו פה יוצאים דפוקים... כותבים וכותבים- ובעצם מדברים עם מסך חסר חיים...

בכל מקרה אני יכול רק להשתתף בתיסכול שלך, כיבוד הורים זה דבר קשה מאוד ובכלל יחסים בתוך המשפחה הם דבר מאוד מורכב, לכן אני יכול לבשר לך, "לצערך" הרב, שאת לא מאומצת! אם היית מאומצת כנראה לא היית שונאת את ההורים שלך ככה!

אני יכול קצת לנחם אותך שבהמשך של החיים מגיעים לכל מיני מצבים שפתאום כל ההסתכלות על ההורים משתנה וזוכים להצליח לדון אותם לכף זכות לגמרי, עד אז נכון היה מצידי לכתוב לך איך לנסות ולהתמודד אם הבעיה, אבל קודם נראה אם את בכלל מגיבה למה שכותבים לך או שכמו בשאר הפעמים אני רק יוצא דפוק!

בהצלחה!!

הזדהיתי איתך בכל מילה, וקצת כאב שאני לא לבד פה ויש עוד סובלים

הדרך היחידה היא ללמוד להשלים עם המציאות, כואבת ככל שתהיה

איןלאן לברוח

א. הכנסתי את הבעיה של האחים, אבל היא שולית, סתם הם מעיקים על הנשמה, אבל עם זה נחיה!
ולאין כמוני-
ב. מה אני יגיד להורים שלי? שאני לא אוהבת אותם? שלא טוב לי איתם? אולי עם אני ידבר איתם יהיה לי יותר טוב כי נתפשר על כל מיני דברים, אבל זה בטוח לא יפתור את הבעיה...
ג.ופסיכולוג זה רעיון, אבל מי ישלח אותי לשם?!

לש2-
א.לא הבנתי איך הגעת למסקנה שאני לא מאומצת, לא שאני חושבת שאני כן, אבל למה הגעת למסקנה כזאת?
ב.ולבתיים התשובה שלך עשתה נראה לי עשתה לי הכי טוב, חמרות שכבר חשבתי על זה,ף שאולי זה יעבור, אולי כשאני יגדל טיפה אני יראה אותם אחרת, כמו שמאז שהתחלתי להדריך אני מעריכה את המדריכות שהיו לי בטרוף!!!!
ג. ואני מקווה שעכשיו אתה מרגיש קצת פחות דפוק....

ללאני-
א. נכון, זה כואב לראות שיש עוד שסובלים, אבל יש בזה משהו גם מנחם, זה עדין לא מצב הגיוני, אבל לפחות הוא מציאותי, לפחות יש עוד כאלו בעולם, לחות אני לא יצורה יחידה...
ב. אני לא רוצה להשלים, זה לאנראה לי יכול להמשיך ככה, כי עם לא פותרים את זה אז עם הגיל המריבות גדלות וככה גם הפער בינילבי ההורים, ואז זה יכול להגיע למצבים נוראיים!!!
 

התכוונתי שתגידי להם את הבעיות שלך על מקרים ספציפיים... תסבירי להם כמה דברים מסויימים מעיקים עלייך. למה את חושבת שפשרות לא יעזרו? זה התחלה די טובה כדי להסתדר טוב יותר איתם וזה יכול דוקא לשפר את הקשר שלכם אם תבינו זה את זה...

ובקשר לייעוץ פסיכולוגי, אם את רואה שזה לא מסתדר הדיבורים איתם, תבקשי שיפנו אותך לפסיכולוג. תסבירי להם שזה יכול לעזור לך מאוד...

תנסי! זה יכול לעזור....

בהצלחה רבה!!!

לא קראתי את כל התגובות, ולכן תסלחו לי אם אני חוזרת על משהו.

דבר ראשון אני ממש ממש ממש ממש ממש וכו' וכו', מזדהה איתך. הקשר שלי עם ההורים שלי גם דיי גרוע, ואני מרגישה כלפיהם המון כעס, והיו פעמים לצערי שגם מעט שנאה.

דבר שני, באמת כל הכבוד שזה מפריע לך, אם היית מתחצפת בלי שזה מטריד אותך, אז לא היה ממה לעבוד. אבל זה מציק לך! תראי הורים אחרי כל הטוב שהם עושים, הם בני אדם והם טועים- ולא צריך להסכים איתם. ולכן כדאי רק שתנסו לחיות בשלום, יכול להיות שבאמת לא תוכלי להסתדר איתם, וזה הגיוני. אין מה לעשות זה טבע האדם.

אני ממש ממליצה לכם- גם את וגם ההורים, ללכת לפסיכולוגית רק את, זה יעזור לך כדי שתוכלי לפתור בעצמך, אבל אני חושבת שזה יוכל לעזור הרבה יותר אם תלכו כולם. בטיפול כזה, יש אומץ להגיד הכל מכל כל, בלי פדיחות בלי חסימות, באמת תוכלי להבהיר את עצמך להורים. לגבי מי ישלח אותך לשם, אולי אפילו תנסי יועצת בית ספר, תלכי תדבר איתה תבררי מה היא יכולה לעשות בשבילך כדי למצוא פסיכולוגית, או אפילו שתדברו עם היועצת בעצמה.

אם את חושבת שיוכל להועיל לדבר איתם לבד, תנסי. תרגישי בנוח להטיח בהם. זה יכאב, אבל בסופו של דבר התוצאה יכולה להיות שווה הרבה יותר מהכאב ותיסכול הזמני שייוצר אחרי שיחה כזאת, אם בכלל

ברור ברור שאת אוהבת אותם, אבל זה מכוסה בכל כך הרבה שכבות של כעס ותיסכול וחוסר הסכמה, שנורא קשה לך לראות את זה. וזה גם ניראה שמציק לך העובדה שאת 'שונאת' אותם. אז תנסי, אולי ללמוד על אהבת השם, ואהבת ההורים. אני יודעת שיש מאמר בספר כיסופים לגבי אהבת הקב''ה, תנסי אולי לקרוא. (אנשים אחרים, רעיונות לספרים על אהבת השם וההורים?)

בכל מקרה, מוזמנת תמיד תמיד לשיחה אישית, אני אשמח לייעץ. בעז''ה תוכלו להתקדם מיזה. להגיע להבנה הדדית, והסתדרות מינילית. וזה אכן מאוד קשה, אבל בעז''ה תצליחו!

ב''הצלחה

אני מזדהה איתך בקטע של ההורים
אני את אבא שלי בקושי רואה בגלל שהוא ראש ישיבה (זה כבר סיפור ששלם אני אכתוב אותו זה אחד הדברים שמפריעים לי בחיים עזבי)
אני לא מסוגלת לדבר עם אמא שלי על כלום מטוב ועד רע
ואפילו קשה לי להיות בבית לבד עם אמא שלי
וזה שיא הקשה אבל צריך להתגבר

בקשר לאחים בבית נמצאים רק האחים הקטנים שלי
ואחותי שהייתי פעם מדברת איתה פוול נמצאת באולפנה(פנימיה)
אז שיא הקשה לי וגם אני כל היום בבית זה עוד דבר קשה בקצור יש דברים קשים בחיים


פשוט הזכרת לי אז פרקתי

אני ממש אשמח אם תפני אלי לשיחה אישית, יש לי כמה דברים להגיד לך. מלבד זאת אני אנסה לענות כאן.

תבדקי קצת אחורה, מתי הקשר שלכם נתערער? למה את חושבת שזה קרה, את יכולה להצביע על מצב, או מקרה מסויים? מה את מרגישה כלפיהם -כעס, שנאה, תיעוב, שהם לא מבינים אותך, שהם לא רוצים להבין אותך, למה? למה את מרגישה ככה?

אני ממש מבינה שאת חושבת שזה לא יעזור לדבר איתם, אבל אני בעד שתנסי. מה יקרה? אם מלכתחילה ההתנהגות הטבעית שלך לצערך הרב זה התנהגות מעט מגעילה, אז זה לא יהיה שונה כמו בד''כ. זה אומנם לא כייף לדבר עם ההורים על דברים כאלה, קשה להיפתח, את מרגישה שלא יבינו אותך, את מרגישה שישפטו אותך, שיכעסו עליך יותר, וכו' וכו'. אבל זה חשוב, לפי דעתי- זה חשוב!! תנסי!!

פסיכולוגית זה סתם עצה, הרבה פעמים זה עוזר. אבל לדעתי דבר ראשון- דברי!

אם את כרגע לא מרגישה מוכנה, את יכולה לכתוב על דף את הטענות שלך, את יכולה לפרוק אצל חברה ולסדר את הכל בראש. וכדי להעביר מריבות או רגשות רעים כלפיהם, תשירי, תכתבי, תציירי, תסרגי, תקראי, תדברי, תנסי לספור על עשר לפני שאת מדברת איתם, וכל העולה על רוחך- כדי לנסות להתנהג ביותר כבוד, כי באמת זה ניראה שאת חפצה בכך.

המון ב''הצלוחס! ותרגישי חופשי לפנות אלי!

אינני יודעת בת כמה את ובאיזה סוג בי"ס את, אבל, מה דעתך ללכת לאולפנה עם פנימיה, להיות רחוקה מהבית, כך שכאשר תחזרי תעריכי יותר את הבית, האוכל הביתי וכו' ואולי בעקבות המרחק, מצד אחד תהיה לך פחות תלות במשפחה ובמה שיגידו/יעשו, ומצד שני, הם יתייחסו יותר בכבוד אחרי שלא ראו אותך?

רוצה פסיכולוג ולא נעים לך לבקש? בקשי שיחה עם היועצת של ביה"ס, הסבירי לה מה שתחליטי לגלות ותודיעי לה שאת צריכה איזשהו מקום שבו תוכלי להיפתח (אולי אצלה, אם היא מתאימה?

ב ה צ ל ח ה !

בס"ד

זה תהליך טבעי. בנייה עצמית של אדם מתחלקת לשניים: רמת ההקשבה, ורמת היצירה. עד סוף ילדותך רק הקשבת, וכעת את מסוגלת רק ליצור. מתי שהוא, אחרי שהיצירה העצמית שלך תירגע ותתמתן, את תצליחי גם להקשיב. אז, את תיראי, הקשרים שלך עם ההורים, ובכלל עם אנשים סביבך, יהיו יותר פשוטים. עזבי, זה יסתדר מאליו.

בנתיים, תנסי לא להתכסח יתר על המידה. לנסות לוותר, להשתדל לא לשנוא- ובעיקר להבין, זה בסדר, זה הגיוני וטבעי, וזה יעבור. אל תדאגי.

למדתי משו חשוב, צריך לשתף את ההורים ברמה מסוימת, אבל הם לא ניראה לי, אמורים באמת להיות החבר הכי טוב, לא צריך דיסטנס. אבל צריך כבוד, ואם ע''י שיתוף יותר מידי, או תחושה של לחץ לשתף אין כבוד, אז עדיף לכבד ולעשות השתדלות לדבר. אבל.. לקבל, זה הגיל, זה הזמן, זה קושי, שבעז''ה יעבור. אבל לא לשכוח את מצוות כיבוד הורים.

בקיצור, את לא חייבת לדבר איתם. צריך כבוד, צריך דיבור. אבל אל תחשבי שאמא חייבת להיות החברה הכי טובה, זה נחמד, וזה כייף. אבל כבוד- דבר ראשון!!

וואי בעז'ה שאני אזכה לעשות את זה!

וזאת דעתי האישית

זה לא כלכך קשור-

אתם מכירים את זה שהאבא שלך רב ושומדבר לא מעניין אותו חוצמה קידוש ה' ומצוות וזה

וכל דבר שתעשי זה יהיה בושה וחילול ה'.... והוא יצתת לך איזה פסוק שאסור לעשות מה שעשית

גם אם זה סתם ללכת לטיול....

דבר ראשון, אני חושבת שממש את צריכה לשאוף לא לשים עליהם. למי אכפת שהם אומרים לך ככה?. יוצא מצב ואיזה בת אחת זורקת את המשפט, תזרקי לה חיוך סתום ותוציאי לה לשון... באמת! זה פשוט לא משנה!! תכניסי לעצמך לראש לאט לאט, שאת מי שאת רוצה להיות, ואת את!! בלי קשר להורים, בלי קשר לסובבים אותך! את את!!!

ואל תנסי להיות ההפך ממה שמצפים כדי 'להוכיח' להם! כי זה דופק אך ורק אותך. את מאמינה בדרכך? (יענטו, דווקא בא לך לקצר חצאית, או לא יודעת מה- כי אני לא מכירה אותך, או מה שאת עושה) לכי אחרי הדרך הזאתי, בתנאי שאת שלימה איתה, ובתנאי שאת לא עושה את זה כדי להוכיח לאחרים, כי הבנאדם היחיד (!!!) שיידפק מיזה, זאת את!

ואם נורא קשה לך להתעלם ממה שאומרים, בואני ננסה דווקא לכוון את זה לדבר טוב!. אומנם זה ממש מעצבן, אבל תחשבי על זה ככה... אנשים נותנים לך את הטוב מלכתחילה, יענטו שאת צדיקה בלי שתעשי כלום, שאת צדיקה בגלל שאבא שלך רב, (נשמע הזוי, אבל תנסי לחשוב). אנשים מכלילים אותך, אבל לטובה! אולי זה לא בא ממקום טוב, וזה הכללה, והם מצפים ממך משו שאת לא. אבל זה לטובה! הם חושבים שאת צדיקה... תנסי לחשוב על זה... תראי אם את מסכימה, אם לא, זה הגיוני... חח. ובאמת, כל דבר בחיים צריך לשאוף ולמצוא בזה את הטוב, אז גם במצב הזה, תנסי לראות את הטוב... את הלטובה...

ב'הצלחה

ראשית כל- ייתכן ואחזור על דברים שאחרים אמרו, בגלל שאין לי כוח לקרוא את כל התגובות. קראתי ברפרוף שכזה.. נא להיתחשב..

ברמת העיקרון- לפעמים דיבורים לא תמיד עוזרים.. זה יכול לשמש כפיתרון טוב מאוד, אך לפעמים זה גם לא כ"כ יעיל.. לפעמים בנאדם מרוב כעס פנימי ובלבול כלשהוא, לא שולט בעצמו, ואז ניהיה אי הבנה הרבה יותר גדולה..
וכמו שאת ציינת, את מנסה לומר- אבל את רק ניגשת וכבר מתמלאת כעס ושנאה.. אז.. למה?...

אולי לפעמים כדאי יותר ללכת על משהו אחר חוץ מדיבורים- משהו כמו,
לשנות גישה..
אני מכירה בהרבה מיקרים על עצמי, שאני מנסה להסביר במילים, מספר פעמים ולא הולך, עד ש.. אני משנה גישה.
ברגע שאני משנה גישה, הצורת תיקשורת שלי עם אחרים היא שונה, הבנאדם שאליו אני מנסה לפנות בצורה אחרת, רואה את זה אחרת.. ואז כאן בד"כ נופל האסימון..

המלצה שלי, תיהי זהירה ממש, תשתדלי לא להראות להם יותר מידי, כי מבחינתם, [כמו כל הורים של ילד מתבגר..] זו תקופה, וזה יעבור.. אבל לפעמים זה לא ממש תקופה, וזה לא ממש עוזר, ואז מגיע אי הבנה ובלה בלה בלה...
כן, זה נשמע מעצבן, ולא כיף.. וקשה. אבל עובדים על זה... אולי זה הניסיון שלך, מאבא שבשמיים..

אז, שיהיה המון בהצלחה,
מקווה שהובנתי..
ו.. אם צריך פירוט וכל זה, מסר"ש, בכיף.

בס"ד

"פשוט אני" את לא יודעת איזה ייסורין עברו עלי... בהתחלה ההודעה פתאום ברחה לי (נכון שלחצתי "אינטר" אבל זה לא סיבה לברוח ככה!!), אפשר למצוא אותה קצת מעלי...כן זאת עם החיוך הממזרי שכתוב עליה "תגובה".

אח"כ ישבתי וכתבתי תגובה מושקעת, ואמרתי לעצמי אולי לפני שאני כותב כדאי להסתכל רגע ברקע שלך ולראות בכלל עם מי אני מדבר, ובאמת שכך עשיתי, ולחצתי על השם שלך, אך אוי יואי יואי!!! ברגע שלחצתי שוב ההודעה ברחה לי והפעם אפילו לא השאירה סימן, ואני נותרתי בודד ועזוב, וכל מה שנשאר לי זה להזדהות עם ההודעות שלך שנפתחו לפני ואת מספרת בהם על חבר שלך שעזב אותך..., כמה עצוב...

ובכן אלה עיקרי הדברים שכתבתי:

דבר ראשון תודה שהגבת, סוף סוף אני לא יוצא דפוק.

התכוונתי שטבע הבן לריב עם הוריו, לכן זה שאת שונאת אותם מעיד על קשר שבטבע, והיינו שהם ההורים הבילוגיים שלך(את מוזמנת שלא להקשות על הדרשן) אז מזזזזזזל טוב!! לרגל גילוי הורייך האמיתיים!!

מן הראוי היה , שעכשיו אחרי שהגבת, אני אכתוב לך שלל טיפים לחיים טובים עם ההורים, ובאת שאני מסוגל לכתוב עכשיו מגילות שלמות, אלא שגם אני לא ביחסיים הכי טובים עם אמא שלי, ואיך אטיף לך בעוד שאני לא מושלם...

תראי הנסיון הזה של כיבוד הורים תפס אותי בזמן לא מתאים, ואני מבין שעכשיו קשה לי לקיימו, אך אל חשש אני עוד הפתיע את המצווה הזאת!! ובטח ובטח את! שלהזכירך בגיל הזה את דומה לשק מלא הורמונים שניערו אותו היטב(סליחה על התיאור המצמרר אך זאת האמת) ו"מה יעשה השק ולא ייחטא"??? הא גברת צעירה! יש לך תשובה???

בקיצור השאיר אותך עם מה שמנחם אותי בנתיים וזה מה שכתבתי לעיל, שאני מחכה לשעת כושר ואז אני אתפוס את המצווה חזק, אבל עכשיו בנתיים זה קשה לי, אני משתדל לא לעשות רע אבל אני לא עושה טוב, אבל ברור לי שזה עניין של זמן ואז אני אכנס במצווה הזאת.

ויותר בקיצור רציתי להגיד לך שאת פשוט צדיקה! אני בטוח שאת מלאה בטוב ואני יודע שזה רק עניין של זמן עד שהעולם, ובעיקר הורייך, יכירו בזה.

בהצלחה. 

וזה מרגש!! אז- תודה...
אני ממש משתדלת שלא תצא טמבל, ואני מגיבה- אז תתרגש!
אין לי זמן אז אני ישתדל להגיד כל מה שרציתי.
וד"א הקב"ה לא הוציא אותי בזול לגמרי, וגם ההודעה שלי נמחקה, כן, זאתי השניה שאני כותבת.
אז באמת זה דבר שממש מעודד אוי שאני נורמלית, אני מקבת הרבה תגובות שזה טבעי והגיוני ואני לא משהו מוזר ומשוגע... וזה באמת מרגיע
תודה, באמתץ ארוע מרגש, סוף סוף גיליתי ת הורי האמתיים, אז אני עושה מסיבת הודיה, אתה מוזמן.... סתם זה לא היה ברצינות, סתם דמיונות שהיו לי.
אוקי, מצטערת על הנכות אבל לא ירדתי לסוף דעתך עם הדוגמא של ההורמונים, אני מסכימה לקבל הסבר....
וכע, אני ממש משתדלת, מתאמצת, והכול(הרוב) בזכותכם, אז תודה לך ולכולם!!!
ואפילו נודה בזה שהעלית חיוך על שפתי, אז תודה
ומקווה שנמשיך ונתקדם הלאה...

בס"ד

גם אני לא מתכוון להשאיר אותך טמ... , אלא שנכנסתי לכאן לרגע ואני ממהר ככה שאשתדל לאגיב פעם אחרת. עד אז אני יכול רק לאחל לך שתזכי בחודש הזה לצאת מכל המיצרים - פסח זה אור גדול!!! פשוט להענג על ה'. בפסח אנחנו מגלים שהרע- שהוא ה"חמץ" , הוא אינו אנחנו! וחלקנו הוא רק המצה, מהותנו האמיתית היא רק טוב!! טוב אני חייב ללכת.. חודש טוב!!!

בס"ד

עד שהתיישבתי לכתוב עבר כל כך הרבה זמן... ואת כבר בטח הפסקת לריב עם ההורים שלך והתחתנת ואת גרה רחוק מהם וכו'...סתם!! פשוט נראה לי מוזר לכתוב אחרי כל כך הרבה זמן לכן רק אענה לך על מה ששאת לגבי ההורמונים. ובכן התכוונתי שבגיל 15 ההורמונים משתוללים ומופעל על האדם הרבה כוחות שמניעים אותו לכל מיני כיוונים, בתחום של בינו לבינה ובתחום של מימוש עצמי ובתחום של להיות עצמאי ועוד ועוד שלא לדבר על לחץ חברתי וכל הפיתויים שעומדים סביבו.. בקיצור ה' ירחם! אבל הדבר הטוב שיוצא מכל העסק הזה הוא שבאותה התקופה האדם בונה את עצמו ומתחשל לכן כל מה שנותר לי זה להתפלל עלייך, "פשוט אני" בת פלונית, שתזכי להתקדם מעלה מעלה בדרך הנכונה...רק סבלנות ואני בטוח שכל העולם יזכה בצדיקה גדולה!!!

בהצלחה.

בס"ד

"כיפה אדומה", את יודעת מה קרה בסוף עם הזאב...

ובכן הוא החליט ללכת לבית המשפט ולתבוע את "כיפה אדומה"!!

מסתבר שהוא בכלל צמחוני!! ובאותו יום הוא יצא ליער לקטוף פירות יער ותותים ואז פתאום הוא שמע צעקות מכיוון בית אחד, אז הוא רץ לשם לראות מה קרה ,כשהוא הגיע הוא ראה את הסבתא שוכבת על הרצפה וצועקת מכאבים היא סיפרה לו שהיא שטפה את הבית והחליקה.. אז הוא הרגיעה אותה ועזר לה לקום והשכיב אותה על המיטה, ואז פתאום מישהו דפק בדלת אז הוא הלך לפתוח והוא ראה בחריץ שבדלת שזאת הנכדה של הסבתא והוא פחד שהיא תכנס ואז היא תאשים אותו שהוא פגע בסבתא אז הוא מהר חיפש בגדים של הסבתא ולבש אותם ונשכב במיטה בחדר אחר. ואז כיפה אדומה נכנסה והתחילה לשאול אותו שאלות מוזרות כמו "למה יש לך שיניים כאלה גדולות???" מה היא חושבת לעצמה!! הוא אמר בבית המשפט!!, אז אמרתי לה בשביל לטרוף אותך!! היא פשוט עיצבנה אותי!! אני בסך הכל באתי לעזור לסבתא שלה! אבל היא נבהלה ורצה מהבית וקראה לשומר היער והוא התחיל לרדוף אחרי והסוף ידוע...

כיום הזאב עובר פיזיוטרפיה ומנהל מאבק משפטי כנגד "כיפה אדומה"..

אז למה אני מספר לך את זה?.. פשוט כדאי שתחליפי את השם עד שהתברר עם כיפה אדומה כזאת תמימה..

(וואו נראה שעוד לא יצאתי מפורים, אני חייב להפסיק קצת עם ההודעות!)     

תקח אותם לשיחה רצינית, ותסביר להם שאתה ילד גדול ומגיעה לך עצמאות. שיתנו לך להחליט החלטות בשביל עצמך.

הם לא יתנו, וזה גם תפקידם - עצמאות מלאה. בדברים רבים הם עדיין ישמרו את צעדיך - אבל תנסה להבין שלפעמים אנחנו, בתור ילדים, לא מבינים מספיק למה המעשים שלנו עלולים לגרום, ולאיזה סכנות אנחנו חושפים את עצמנו.

נשתדל להבין אותם, ולהבין כמה עצוב להם שהילד שלהם כועס עליהם כל כך - אבל אין להם ברירה.

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.