הרבנית בת אל גרינשפן. שמעתי שהרבה הולכים אליה.

ואולי כדאי לך להיות רשומה בישפ"ה. נראה לי שזה רק כ-100 ש"ח או קצת יותר.

בעצם גם אם לא..

פעם היא לקחה והחליטה שהיא לא לוקחת יותר והפסיקה להצליח בשידוכים אז הלכה לאיזה מקובל שאמר לה שהיא חייבת לקחת. היא חזרה לקחת והשידוכים התחילו שוב להצליח

מקווה שאני מדייק..

צריך לשלם הרבה כדי לעודד שידוכים.

אני יודע שזה נשמע רע, אבל יש היום בעיית רווקות להזכירך, וכדי לעודד שידוכים צריך לקבוע שכולם לוקחים כסף, וסכום מכובד, גם חברים, כדי שזה יהיה נורמה.

אין מה לעשות, הכסף עושה משהו לאנשים.

מה שלוקחים דמי טיפול (לא נראה שצריך לעבור את המאתיים)

לבין מה שלוקחים אם מצליחים.

אין הצדקה לדמי טיפול גבוהים - דוקא משום שכסף מסנוור ומטשטש.

(אם מישהו מקבל דמי טיפול גבוהים - אין לו שום אינטרס להמשיך ולחפש - הוא את שלו כבר הרויח...)

ואת זה אני חושב שצריך להכניס לנורמה שמשלמים.

(דרך אגב - אצל החרדים זה ממש חובה גמורה, ויש כל מיני סיפורים על ר' חיים קניבסקי שאמר לזוגות שלא היו להם ילדים לבדוק אם הם שילמו לשדכנים שלהם).

זה בכלל לא הרבה, זה אפילו די זול...

הממוצע אצל השדכניות (המוסמכות) לענ"ד הוא 1,000$....

מתווכי דירות לוקחים 1% משווי הדירה. זאת אומרת שעל דירה שעולה 150,000 $ הם לוקחים, 1,500 $.

שדכן הוא מתווך בשידוכים, אז אם זאת הפרנסה שלה, למה שהיא לא תיקח 2,000 ש"ח מכל צד?

שמתווכת בין החומר לתלמיד לא תיקח 2000 ש"ח
יש מקצוע שהסכום ראוי לכך,ויש מקצועות שיש צורך לקחת סכום סימלי.

לרוב השדכנים זאת לא עבודתם העיקרית יש עיניין לקחת סכום סימלי אפילו 500 מכל צד,אבל 2000?

יש אנשים שזה חצי משכורת שלהם.
וזה שונה לחלוטין מזוג שמחליט לקנות דירה בשווי כזה ולקחת ממנה אחוז זה מעט לעומת כלל הסכום.
אבל לקחת מאנשים בגילאי 24 25 פחות או יותר מחיר כזה,זה מטורף.

מי שפונה לשדכנים לרוב אדם שנורא צריך וזקוק לכך
לכן לקחת סכום כזה מאדם כביכול נזקק,זה מוגזם ממש.לענ"ד.

בדרך כלל שדכנים לא עושים 10 שידוכים מוצלחים לחודש. 3-4 שידוכים זה נקרא יפה.

וד"א- השדכנית הנ"ל היא אשה צדיקה.

עכשיו תחשבי על זה

אפחד לא מבטיח לשדכנית שהיא תצליח כל חודש לארס 10 זוגות, וככה היא תרוויח  באמת כסף שיספיק לה לפרנסה..

בעבודה הזאתי יכול להיות חודש עם 2-3 זוגות, ויכול להיות חודשיים בלי כלום.. לכן אני חושב שהבקשה של 2000 שקל מכל צד לגיטימית.

וחוצ מזה אני חושב שמי שכבר השדכן שידך אותו,לא יהיה צר עיין בקשר לכסף שצריך לתת לו..

זה מציאות,לזוג צעיר אין 2000 בשלוף לתת.

500 עד 1000 שקל זה עוד סכום סביר וגם מכובד לשדכנית.

ואם נחשוב מבחינת רווח כלכלי
שדכנית שתדרוש יותר יהיו לה יותר מבחר בגיל ובכמות
וככה הסיכוי לשדך יותר גבוה יותר.

ושוב-לא מדברת על השדכנית הזאת.

את העניין שעליו דברו אלא מגיעים לתתי סעיפים.

אולי בגלל זה מתחתנים רק עם אדם אחד, כי פשוט קשה לנו לשמור על ריכוז ולהגיע למיצוי נושא.

ואולי עם אדם אחד- כשמרוכזים רק בו, זה יותר הולך.

?

ואולי בגלל זה חשוב גם בנישואין לדעת איך לדבר כדי לא להתפזר.

אוייש.

אני מרגישה לא כ"כ טובה בזה.

כי זה יוצא שאתה משלם כמעט 1000 שלם לכל נגן לערב אחד שנורא חשוב לך.לגיטימי שהערב הזה הוא נורא חשוב לך ולגיטימי שאתה רוצה להשקיע בו.


אז חזרנו לעיניין שצריך כל בעל מקצוע לקחת סכום סמלי.
אם כל תזמורת היתה לוקחת 2000 לאדם
תזמורות היו עולות מינימום 10,000 ש"ח.

מה עוד שלשמח במשך ערב שלם,לשיר,לנגן,להיות עם הקהל והזוג
זה דבר שדורש מאמץ,זה לא עבודה שניתן לעשות דרך הבית בזמן הפנוי
כמו שדכנית..

זה עבודות שונות לגמרי.

כמו שמשקיעים בכל השאר.. תזמורת אולם אוכל ריהוט וכו' וכו' אז שיוסיפו עוד כסף לשדכן/ית  תחשבי יש הרבה שידוכים שלא יוצאיםלפועל ועם כל העבודה והזמן והטלפונים הרבה מהכסף הולך רק לכיסוי הוצאות ועד שבכלל מצליחים לארס זוג וכו'.

חוץ מזה גם הר' אבינר שאת מקבלת את פסקיו ומצטטת אותו לרוב פסק על 2000$  אז קל וחומר "רק" על 2000 ש"ח  

כעול של ממש.
וזה ממש לא ככה

מחילה אבל לשבת בבית ולעשות טלפונים אפילו חצי יום כולו!
זה אחלה עבודה וכל אישה היתה חולמת על עבודה כזאת עם הכנסה נורמלית.
בזמן טלפונים אפשר להכין אוכל,אפשר לקבל את הילדים,אפשר לעשות רק אחרי שהילדים נרדמים,חתיכת עבודה נוחה!

לא יודעת מה הרב אבינר עשה ומתי ציטטתיו לאחרונה
כרגע אני רואה שהסכום טלפון שהרב משלם זה על הודעות שהוא שולח לכל עמ"י.

אגב-מי אמר שנכון להשקיע במפיות,ושולחנות,ועיצובים למינהם?
וכמו שפסול להשקיע בזה סכומי עתק,כך גם מצד שדכנית פסול לדרוש סכומי עתק.

ותצטרך לממן שכר דירה,ומחיה,ובקושי תרוויח 4 אלף
ומתוך זה תיתן חצי לשדכנית,זה סכום עתק.

כמו כל עבודה יש בזה פלוסים ומינוסים. אולי הפלוס הנהדר הוא שאת בבית. אבל מה עם זה שכדי שתצליחי וכדי שתהייה בסדר וכו' וכו', את עושה המון טלפונים, לא תמיד עונים לך, את צריכה להיות מסודרת למי התקשרת ולמי עוד לא, לזכור במה מדובר וכוד'. בזמן שאת עושה טלפונים הילדים שלך רצים בבית, בוכים, רוצים אוכל, למה אמא כל הזמן בטלפון, באים אלייך אנשים לראיונות, ובסופו של דבר, לא יוצא שידוך, הבחור או הבחורה נשמעים עייפים, יש לפעמים כל מיני אנשים שמתעצבנים, את מנסה לשכנע, יש בזה הרבה צורך בסבלנות ובהקשבה, ואת צריכה לחשוב על השעות המתאימות, שלא כ"כ ברור מהן, כי זה יכול שתתקשרי אליו בערב וזו רק בבקר. ואם לא יוצא משהו את בלי כסף, אז מה הועיל כל הרצון הטוב, ובעלך- מפרגן לך, אבל את  כבר עייפה מזה. כן, זה יותר קל, את חושבת, להיות מזכירה באיזה משרד ולחזור לבית שקט בלי כלום על הראש. מצד שני את מוכנה להשקיע בזה. זה עושה לך הרגשה של סיפוק לעשות משהו שאם יוצא ממנו , אז זו הרגשה נהדרת ללב. הענין הוא שבאמת צריך להשקיע בזה.

אני חושבת שאולי יהיה לי קשה לשלם כזה סכום. אבל זה לגיטימי. ואני מקווה שבדרך שאותה הקב"ה יכוון אותי אליה כדי להתחתן, תמצא לי גם האפשרות לעמוד בתשלום כזה, אם אצטרך  ולהודות בכך על שזכיתי סוף סוף.

קחי ותשווי את זה לכל עבודה אחרת
מורה,גננת,שבערך 8 שעות עומדות מול ילדים,שצריכות לקבוע פגישות עם הורים,שצריכות להכין שיעורים ולטפל בבעיות חבר'ה
שיש להן עוד כמה כיתות אחרות ללמד ולבדוק ולדבר עם המחנכות שלהם.
ולהגיש לבגרויות,ולבדוק למה הילדה הזאת חולה,ומה קורה בבית של ההיא.
ואחרי יום מתיש עד 3 (ומעכשיו ככה יעבדו כל המורות)
היא עוד צריכה לחזור הביתה להכין אוכל,לקבל את הילדים,לעשות להם שיעורי בית,לעשות כביסה ונקיונות,לקלח את הילדים ולהשכיב אותם לישון.
אחרי זה לשבת ולהכין שיעורים,ולבדוק מבחנים,לבדוק עבודות.

לכל עבודה יש משהו קשה ומעייף.
אבל עבודה מהבית שבעיקר את מנווטת את היום שלך
ואת יכולה לסדר שמ4 שהילדים בבית עד 8 שהם הולכים לישון את רק איתם
ואת הטלפונים לעשות כל שאר היום,ובזמן הזה להכין אוכל,לקפל כביסה
ועדיין לעומת העבודות של נשים,עבודה של שדכנית הכי נוחה.
וכן זה לא עבודה מספקת כי לרוב זה לא מצליח,אבל כל עבודה זה ככה.
גם חינוך רואים את הפירות אחרי הרבה עמל.

מקבלת הרבה.

אז למה ששדכנית תעבוד בחינם?

כל עיסוק מגיע לאדם לקבל שכר בעבורו ולא משנה מהו. הוא משקיע- מגיע לו.

אמרתי אפילו לבקש 1000 שקל זה סכום סמלי ולגיטימי

אבל תחשבי ששדכנית שמצליחה 3 זוגות בחודש
ומכל אחד מבקשת 2000 מרוויחה 12 אלף בחודש!
שזה המון המון המון!

מורה 20 שנה במקצוע לא תרוויח סכום כזה

את באמת חושבת ששדכנים הם בעשירון העליון?

עד שיוצא שידוך זה ממש קריעת ים סוף. ועבודה מסוג זה זו עבודה כלל לא קלה. השדכן צריך להתאים עצמו ל"ראש" של כל אחד ואחת מהרווקים. זה המון שיחות טלפון, המון עגמת נפש.וכו'.

שדכן שלוקח 2,000 ש"ח. זה בגדר הסביר בהחלט בהחלט!!!

מה שאני לא מסכים כלל, זה שדכנים שלוקחים אלפי שקלים מראש, לפני שהם התחילו להציע. ויש שדכנים כאלה. 

אני מכיר שדכנית מוצלחת ומפורסמת שבמשך שנה שלימה לא הצליחה לעשות אפילו שידוך אחד.

ממש לא הבנתי למה את חושבת שלאישה יש דבר כזה שנקרא "זמן פנוי". ???

ושדכנית זה הרבה הרבה מחשבה, הרבה הרבה תפילות, ולא "אחלה עבודה" שאפשר להשוות אותה לעבודות שבשעות קבועות- בעבודה הזו אין אף פעם חופשות. את לא סתם "משדכת" בין גרביים- זו ממש שותפות של הקב"ה- ש"יושב ומזווג זיווגים מאז שנברא העולם".

שמדובר בסכום שהיא לוקחת אם השידוך הצליח....

(ולא כמו שיש רבים שלוקחים סכומים של מאות שקלים רק על הטיפול, ואז אין בעצם ערבות שיטפלו בך כמו שצריך, כי את שלהם כבר קיבלו - היא לוקחת רק אם הצליחה!!!!).

אם ייתכן שזו הדרך היחידה להכיר את בן/בת הזוג,

לא שווה?

אני באמת לא מבין את הגישה שלכם פה.

ממה היא תפרנס את המשפחה שלה?? ממשהו סמלי???

ועוד פעם, לא כל שדכן זה אחד שבאיזה שעתיים כל יום הוא מנסה, מדובר על אנשים שעובדים בזה במשרה מלאה ++ !!!

למה שאנשים ישדכו אם לא משלמים? כי הם אנשים טובים! כמה אנשים יסכימו לבזבז את זמנם (וכסף ג"כ) לא עבורכ תשלום ראוי? רק אנשים צדיקים במיוחד!

ואיך נתמודד עם בעיית הרווקות בלי שדכנים והרבה?

צריך שכולם (כולל חברים שמשדכים) יקחו 2000 שקל, כדי שזה יכנס לנורמה, ואנשים ישמחו לשדך. אחרי הכל כסף עושה משהו לאנשים, כמה שזה נשמע רע.

לשלם אבל עד 1000 ש"ח..

(זה כל צד!)

ולא ציפיתי שזה יפתח כזה דיון מעמיק

כנראה שזה נושא טעון

בכל אופן אני חושבת שזו לא בקשה מוגזמת לבקש סכום של 2000 ש"ח מכל צד באמת במידה והשידוך עולה יפה

הרי אנו מוציאים לא מעט כסף במהלך חיינו על דברים פחות חשובים, אז למה לא להשקיע בדבר הזה??

במיוחד שהיא מבקשת זאת רק אחרי ולא לפני.

שנזכה כולנו בע"ה לזיווג הגון בקרוב

שמחה וטוב

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.