אבל שעתיים חזרתי על עצמי
אמא אומרת ככה
ואני: "את בטוחה?"
והיא עוד פעם אומרת ככה
ואני: "אבל יש מדוכה"
והיא לא מחייבת
אבל עדיין חושבת
שכן עדיף ככה
בסוף ההחלטה היא שלך
אני יודע שההחלטה היא שלי
ואני כבר החלטתי
אבל עכשיו גם תקווה אין לי
ואת הכל פתאום הצפתי
את הכאב
הגעגוע
את הדמעות
והרצון
יקח לי עוד שבוע
לא להיות בדיכאון
אני יצאתי מבולבל ומדולדל
ואני רוצה לנגן ולא יודע..
אבל אם רק הייתי בישיבה
הייתי נוסע לים ברכיבה
נוסע בטיילת ויושב
יושב עם עצמי וחושב
יושב מול הרוח הנושב
מרגיש שהנפש היא אויב
היא אויב אבל בפנים כואב.
כואב
כואב ומייבב

