זו גבורה.
זה אדיר.
וזה כל כך נכון.
אפילו שזה קשה.
ואוף למה אני לא מצליחה? הדף סובל הכל.. מותר לו.
וההיא לא ענתה לי. אז בנתיים עוד תירוץ למה עוד לא.
למרות שחשבתי על זה ורציתי אבל...
ישלי הרבה 'אבל'ים.
ואני לא חצי.
אני יודעת שאני לא חצי.
אני יודעת שאני בדרך לשם.
והאמת שזו עצמה, כבר ידיעה מעודדת.
מעודדת. אבל לא ממש מספיקה לעכשיו.
ואולי גם לא מספיקה בכלל.
מחכה על המדף.
בנתיים.
אי שם, בתחתית העמוד.
כן, אני יודעת שזה מה שנכון יותר.
אבל.
כן, אבל.
שוב יש אבל. ושוב יש תירוץ.
סוג של תקווה.
שמתנפצת.
אבל נשארת שם
באיזשהו מקום בפנים.
אבל זו המסקנה הנכונה.
זו המסקנה האמיתית.
#הרגע הזה שאני בתהיה איפה אני נמצאת בדיוק.
אני לא צעירה. (בסדר, כן קצת בגיל אבל אני לא מדבר על זה.)
אני לא בראש כזה.
אבל אני גם לא מספיק מוכנה.
רק שיש כמה
דמעות מבצבצות
ששוברות את החומה.
זורמות בתוך מסלול אישי שלהם
לא נגד
לא בעד
לא כן
לא לא
בלבול
עצב
כאב
מעט חוסר אונים
גם קצת אי וודאות שנמצאת לה ברקע
געגוע שגם הוא מרחף באוויר
ועוד ועוד ועוד
רגש הוא רגש
והוא לא רע
רק צריך לדעת מה לעשות איתו
ואיך לנתב
ואיך להתמודד
ולנסות ולהשתדל
זה נכון.
רק שצריך להכניס את זה פנימה
שיכנס לאיפה שזה צריך להיכנס.
לתחומים ששם זה כל כך דרוש עכשיו.
אבל בנתיים אני לא יודעת מה לעשות.
מבולבלת.
זהו מצבי
ברגע זה
ובעוד כל מיני רגעים שכאלו.
ואולי
אולי כן. בכל זאת
אבל.. אבל לא.
מסקנות נשארות נכונות גם כשקשה לי להתמודד איתן.
ואני,
מה יש לי לומר?
מה יש לי להגיד?
אני מעריכה
ואני יודעת.
אני מסכימה
ומנסה.
ומקווה שיהיה כח
ומקווה לתקווה
ומקווה לעוד דברים לא ברורים.
אני לא יודעת.
וכשאני חושבת על זה.
ואני לא סוגרה שזה קשור.
הביה"ז הזה היה טוב.
הוא לימד אותי כמה דברים חדשים על על עצמי.
וזה טוב שיש אנשים טובים באמצע הדרך.
מתלבטת מה נכון
מתלבטת בהכל.
אולי כן?
לא.
אולי לא.
אוף.
הסתבכתי.
זה מצבי כרגע.
מבולבלת ומסובכת.
משוועת לכיוון כלשהו שיהיה מועיל ויעזור.
ובנתיים תקועה בלי
ועם המון מחשבות בראש.
הדף סובל הכל. כבר אמרנו?
זהו לבנתיים.
אפשר לומר שנגמרו לי לעת עתה המילים במלאי.
אפשר לומר הרבה דברים.
המון.
אבל מה שבאלי ממש לומר עכשיו זה שאני מעריכה.
אז אני מעריכה.
בנתיים זה פוחת בהדרגה...
)
