עבר עריכה על ידי חותם-צורי בתאריך ל' בתשרי תשע"ח 16:44
הלכתי אתמול בקרית משה.הזאת של הדוסים יו נואו,
וספרתי מראות לא צנועים שאני נתקל בהם.
1, 2, 3, ... הגעתי ל15 בהליכה של 5 חמש דקות.
לא התבוננתי באף אחד מהם.
אבל הרגשתי רע, זה הפתיע אותי, הרי כל הספרים רק מלמדים אותי שבכל בשביל הנסיון; וכל התאפקות זה געוואלד והעיקר זה לשמוח בכל הצלחה וזה תכלית הבריאה.
אבל לא, הרגשתי רע מכמה בחינות.
- הרגשתי מותקף, הנשים האלה הם אלימות.
הם אלימות פסיביות, הם יודעת שהם מושכות את הריכוז שלך כשהם מתלבשות ככה, בדיוק קבצן שפונה אליך ב"אדוני!" ואתה מסתובב בבהלה ורואה שהוא בסהכ רוצה ממך כסף,
זה אלימות, זה יצירת מגע איתי בלי רשותי.
כן חוקית זה לא אלימות אבל מהותית זה כן.
- הרגשתי אשם, כאילו אני חלק במרד הכיתתי הזה, בכל האיברים המגולים שמסביבי שצועקים טומאה וחיצוניות. כל ההפקרות הזאת.
אבל זה שקר. וצריך לזכור את זה.
ה' הניח את הגברת הזאת פה, ה' הכניס בתוכה את האלימות שלה. ה' הלביש אותה בבגדים האלה, ה' ברא אותי מושפע ומופעל ממראה כזה, וכנראה יש לו איזה רצון גדול מאחורי זה שהוא לא מגלה, רק דבר אחד הוא מגלה.
אל תסתכל, ואל תצטער.
הלואי שנסמוך עליו. הלוואי.
- לקראת נישואין וזוגיות