הגעתי למצב שאני לא מסוגלת לעשות סיכום שבת\יום...
היה יותר מדי מורכב השבת
אני לא יודעת מה להרגיש.. בכי? כעס? צער? אכזבה?
הן וויתרו עלינו, ויתרו על השבט, לטובת הבנים..
דווקא בשבת שבט? בשבת שהיינו אמורות להיות הכי מגובשות,
הכי משפחה, הכי ביחד, הן הלכו אליהם, נפגשו איתם... שיקרו לנו..
ואין לי מילים בכלל, אין לי
ואין לי כבר כוחות נפש,
אבא אני לא רוצה כלוםםםם |צועק|
רק רוצה שהכל יעבור,
רוצה שהכל יגמר, "רוצה לחזור אלי, למצוא אותך שם איתי"
ועוד מעט חודש ארגון.. מה אני אמורה לעשות אז?
מה אבא? מה?
עוד פעם להרגיש שונה? עוד פעם להבליג? להתנהג כאילו הכל בסדר איתי
שבפנים הכל בוער, קשה לי להגיד מה מפריע לי....
ומחר יש לי מבחן, ולא למדתי, ואין לי ראש טאטע,
אין לי ראש ללמוד עכשיו שהראש שלי במליון מקומות, במליון מחשבות
עלי, עליהן, על הסניף, ואם לעזוב, ומה לעשות....
אני רק צריכה שיר, חיבוק חם, התבודדות, תפילה, משהו עם משמעות, משהו אמיתי.
אמת אין פה, ובגלל זה כואב לי.
שבת היא מלזעוק