איזו שבת.

ביום שישי רצתי מתפילה לתפילה.
כי רק בחמש ורבע סיימתי שחרית. ואז שבת נכנסה בעשרים לשש. ואז מנחה לערב שבת. ואז מעט אחרי זה התפללתי קבלת שבת וערבית. והו, זה אדיר.
בשבת הצלחתי לקום לתפילה. איזו תפילה הייתה
תדמיינו לכם, להתפלל עם מקהלה. וחזן. והשירים, הו השירים. הלל היה מרתק. צללנו למילים, התרפקנו על המנגינה. נכנסנו עמוק למשמעות המילים. ואוו.
העזרת נשים נורא חשופה, אז דיברנו לנו בשפתיים ובידיים ומבט קצר אל אבא הספיק כדי להבין שאין כמוהו נהנה בקהל.
הקהל, ואוו. כיפות סרוגות, מעט חבדניקים, חרדים מכל מיני סוגים. וכולם מתפללים את אותה התפילה. אפילו בתפילה לשלום המדינה כולם עמדו דומם, התמוגגו ובאמת אחלו לחיילים המסורים שלנו ברכות.
הוא שילב את התקווה, אל ארץ צבי, לו יהי ועוד מנגינה-בקטע אחד! זה גאוני. גאוני.
קיצר, התמוגגתי לי בתפילה. כלכך. אנשים הלכו ברגל כדי לשמוע ולחוות. אדיר.
זה מסוג התפילות שמרימות אותך גבוה.
באלי שוב.
כל השבת שרתי לי את התפילה לשלום המדינה מרוב שזה היה מרהיב. מזל שעבדתי בגנים של דתיים לאומיים

יש לי בני דודים חמודים למדי.
בשבת בלילה שיחקנו עד שנכבה האור. אני המנצחת, כבוד.
אחכ עלינו לחדר ונשארנו לדבר. עד מאוחר מידי. לא פלא שבצהריי שבת כולנו חרפנו את חיינו ונאמר אמן. אמן.
במוצש הוא רצה שאשחק איתו משחקים של בנים. הוי, טעטע. להיות מוקפת בנים שבת שלימה משפיע קשות.
תגידו לי, נכון שילד בן 14 מותר לא לשמור ממנו נגיעה? לפחות עם השמינסט הצלחתי.
הוי שמינסטים. הוי בנים. הוא הראה לי את החולצה והקפוצון.
למה לעזאזל שניהם בצבע כחול?
למה העיצוב שואף לאפס?
אבל אהבתי את הגלופה של החולצה. דווקא הקפוצון של המסע לפולין היה נראה טוב אבל מה שלום הגלופה? אחח בנים.

נהנתי את חיי
אני אוהבת אותם
אני אוהבת מוזיקה
אני אוהבת שאני מצליחה להתפלל על אמת.

גאד, יא חופרת.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם