זה גדול ממני וגדול עלי.
וכבר החלטנו, לא יותר מפעם בשבועיים.
והנה הגיע הבום.
אני. לא. חוזרת. לזה.
אלוהים. זו לא אני.
זה משהו אחר שמושך אותי.
כנראה שהמהלך הזה באמת היה גדול עלי.
חזרתי לחוסר הבנה, לשנאה הטבעית וחוסר ההכלה.
חזרתי לבליל של מילים לא מובנות והמון נקיפות מצפון.
חזרתי ללברוח ולשכוח.
חזרתי להרגיש כלום ענק.
חזרתי לתחושת כישלון.
חזרתי להרגיש לא מוערכת.
וכבר הצלחתי, והערכתי את עצמי. ונתתי לי מקום.
ולמדתי לשים את העולם בצד ולתת לי חיבוק.
ושוב, שוב הגיע החורף ושוב אני נופלת.
שוב אני מגלה כמה אני באמת כלום.
יום אחד אני אולי אצליח להכיל את עצמי באמת אמיתית.
אלוהים. אני יודעת לעשות את זה.
למדתי לעשות דברים.
למדתי לצאת מהחוסר הענק.
ואיך, איך אני שוב נופלת.
לא, אנחנו לא נחזור לפעם בשבוע.
- לקראת נישואין וזוגיות