זה כביכול להציל את עצמך מהפדיחה, אבל להביך אותו יותר. לא פייר.
לדעתי, זה מאוד תלוי בגישה שממנה את מגיעה.
אז מתי מותר להעיר ואיך במהלך הקשר?
התנאי הוא:
שההערה שלך תועיל לו (גם במקרה שהקשר יפסק). ז"א שזה משהו שאת חושבת שהוא בר שינוי, ושהוא בעייתי, והוא בהכרח יכול גם להועיל לו בקשר איתך.
הדרך:
להוביל את השיחה לנושא קרוב למה שמפריע לך, ומשם בדרך *אגבית* *לרמוז* משהו ברור.
כלומר, הערה ישירה שמשאירה פתח מילוט.
דוגמה: (דוגמה לגמרי, כן?)
- המקרה: הבחור מסריח לא מתקלח או לא שם דאודורנט או לא מצחצח שיניים וזה מרתיע אותך, ואת יודעת שגם אם לא תמשיכי איתו, יעזור לו בחיים לדעת שלא נעים להתקרב אליו.
- הדרך: יוצא ואתם עוברים במקום מסריח, את אומרת לו שאת לא יכולה לנשום, מפה לשם את מספרת שאת קצת רגישה לריחות ותראי לאן זה מוביל אתכם...
אם לא זורם לכם, פשוט תגידי לו "למשל, אני מריחה כמה זמן בן אדם לא התקלח או לא ציחצח שיניים

, והאמת שיצא לי להרתע קצת מכאלה שלא שמו דאודורנט והיה להם ריח ממש חזק".
גם אם הוא לא יבין שמדובר בו, סביר להניח שהוא יתחיל להיות קצת יותר מודע לנושא... ואם לא, הייתי רומזת פעם שניה באופן ישיר יותר.
לדעתי, גם אם את לא ממשיכה איתו, יש מצווה לומר לו משהו.
רק שאז הייתי יותר מחכה שהוא ישאל אותי ולא הייתי אומרת לו מיוזמתי.
אם זאת היתה הסיבה שבגללה אני חותכת, הייתי אומרת שממש לא נעים לי להגיד את הסיבה, אבל אם הוא רוצה אני ממש אשתדל.
אם הוא ישאל, הייתי אומרת (לא נעים אבל חסד עושים לא רק כשנח)
ואם הוא לא שאל, זו כבר בחירה שלו.