צמד מילים, שמכילות כלכך הרבה אהבה, וקדושה, ותורה.
צמד מילים, שצובטות צביטה עמומה בלב.
צמד מילים. ואין-סוף געגוע.
געגוע לעמוד האור, לספר תורה החי;
לרב עובדיה זצ"ל
אין מילים שיוכלו לתאר את הריק והחלל העצום שהותרת אחריך.
חלל שאף אחד לא יצליח למלא.
הלב עוד מסרב להאמין, מסרב להינחם.
באותו יום קודר ועצוב, ג' חשוון תשע"ד, חשנו כולנו את טעם היתמות.
יתמות ממנהיג הדור, מאביהם של ישראל.
אביהם, כן.
עם חיוך מאיר, עם עיניים טובות וקשובות, היית מברך, מסייע, ואפילו נותן סטירה הגונה.
כל אחד-כבן יחיד.
כל יהודי כיהלום.
אני זוכרת את עצמי; ילדה בת 14, מצטופפת עם אלפי יהודים שבו ללוות אותך בדרכך האחרונה.
עדיין מהדהדות בתוכי זעקות השבר הכאב שקרעו את הלבבות.
לא אשכח את נחלי הדמעות שזרמו, ביום בו עזבת אותנו, בודדים כל כך.
עזבת אותנו.
והכאב עדיין טרי.
אבל אבא, כל המפעל האדיר שלך, נושם ובועט.
התורה הקדושה שאהבת כל כך; מגנה ושומרת עלינו.
אלפי יהודים ברחבי העולם לומדים מעשרות הספרים שהוצאת.
ואותו חיוך מאיר? נצור באלפי לבבות פועמים שממשיכים בדרכך.
מקווה שאתה מתפלל עלינו מלמעלה.
מתגעגעים כל כך, ומבטיחים להמשיך בדרכך,
עמישראל.
- לקראת נישואין וזוגיות