אתמול .
הדמעות הרגו אותי
אף אחת לא היתה בפנימיות
ישבתי ובכיתי ובכיתי
והמשכתי לבכות
והכל בגלל בנאדם אחד שנזכר פתאום
הוא הרס אותי רגשית
ניגן לי על המצפון כאלו זה גיטרה
ואמרתי לא .
ואז דיברתי איתה והיא נתנה לי כח .
שטפתי את הפנים .
וישבתי וכתבתי .
כתבתי שנה . שנה איתו
שנה שלמה
כתבתי . כל פגישה .
כל רגע טוב
ואז עצרתי . רציתי שישאר טוב
ארבע שעות של כתיבה שוטפת .
חמש עשרה דפים מלאים .
וזה קצת .
ואז הוא רצה לשמוע הכל . הילד שלי
והקראתי לו . והוא בכה . הוא בכה כי כאב לי.
והוא לא היה שם
ועכשיו עכשיו קצת יותר טוב .
אנחנו נתמודד
