טיפות גדולות, כבדות של עצב.
ואף אחד לא הבין.
אף אחד לא שיער.
וזה קרה.
וזאת היתה מכה גדולה.
מכה כבדה.
מהסוג שממוטטת אותך ומפעילה אותך לבוץ.
ושנה אחר כך, לאחר שנשענו בחולשה על גדר האבנים,
העפנו מבט בקבר,
ומחינו דמעה,
הבנו שזהו המחיר אותו עלינו לשלם.
למען עם ישראל.
למען אחדותו.
למען ארץ ישראל.
למען שלמותה.
למען תורת ישראל
ולמען קיומה.
ושום ענן לא כיסה את פני השמיים למחרת.
(השמש נגלתה במלוא עוזה)
נחוץ?
