1
דור מתפתח ומתקדם שכמותנו. סבתא מספרת על דור שנשים לא ידעו קרוא וכתוב, היו כל היום בבית, לא היו בעלות אמירה או דעה או שכל בכללי. זה כמובן קישקוש מוחלט, אין פה התפתחות אבולוציונית שהולידה שכל בקרב הנשים. הן מאז ומעולם היו בעלות מנות משכל על כל הסקאלה, מהטיפשה עד כאב ועד הגאונה וחדת התפיסה במיוחד. אלא שהזמן דחק העבודות דרשו והעולם נאלץ לבחור לו סדר עדיפויות. וכמובן (היום זה כבר לא כזה מובן, שיהיה) שלפני קריאה, כתיבה, תרבות, בילויים, פוליטיקה, נמצאת הבאת נשמות לעולם. גידול ילדים, נתינת אהבה, להחזיק בית ומשפחה. מה גדול מזה, תגידו לי, מה.
אבל הנה היום, את הילדים שולחים למסגרות, את הכביסה מכניסים למכונה, בגדים קונים בחנות, ולנשים יש זמן לממש יכולות נוספות שבורא עולם נטע בהן. וזה נחמד מאוד, וגם די חשוב, אבל נהיה מרכזי יותר ויותר. ואם מישהי תעז לומר שהתפקיד המרכזי שלה בחיים ובעולם זה לגדל נשמות טובות ומתוקות שה' העניק לה, היא שוביניסטית מגעילה.
עכשיו תעצרו שניה, ותגגלו בתמונות ''איש''. מה יצא? טוב, כל מיני תמונות חסרות פשר של אנשים. ועכשיו תגגלו ''אישה''. יצאו תמונות של אינקובטורים? לא בדיוק. לעומת זאת, אחוז התמונות שהן בעלות אופי מיני גבוה עד כאב. לומר שיכול להיות שהכשרונות של אישה עומדים לפני עצם היכולות שלה כאישה (הבאת ילדים על המשתמע מכך) זו טענה מעניינת. אבל משום מה עושה רושם שזה לא בדיוק הביא לדמיון בין המגדרים, כפי שהיה מצופה, אלא גרם לפן אחר, פחות ''מחייב'' של הנשיות, להתפרץ. כנראה שנשים בכל זאת מרגישות מאוד מאוד נשים. והנה הנשים כאובייקט מיני.
לא יודעת מה איתכן, אני מאוד מאוד אישה. אני מוכנה לסחוב בטן הריונית חודשים ארוכים, יחד עם הבחילות והבכי והכבדות והאוכל והמצברוח והדקירות והבדיקות. ואני מוכנה להיות יותר בבית, למלא אותו בחום ואהבה, לעשות שוב ושוב את העבודות הסזיפיות והבלתי נגמרות האלה, ואני מוכנה להיות המקום החם והרך שהאיש שלי חוזר אליו בסוף יום מלא במירוצים. בעצם לא מוכנה, רוצה. זה כבוד עצום בעיניי לשאת בתפקיד הזה שנתן לי אלוהים. וזה הדבר הכי חשוב שאני אעשה בחיים.
ובזמני הפנוי? בזמני הפנוי אני אעשה תואר במתמטיקה ומדעי המחשב.

2
שארה, כסותה ועונתה לא יגרע.
כן כן, ממש ככה כתוב בתורה שלנו, שנכתבה למציאות שלנו, שבה נשים כמעט עושות טובה לגברים שהן מוכנות להתנשק איתם או לקיים איתם יחסים. אני אתן לך מין ואתה בתמורה תעניק לי אהבה.
אז איך זה שבכל זאת בתורה זה נשמע כאילו האישה זקוקה לקשר מיני עם בן זוגה, והוא מחוייב להעניק לה אותו גם אם הוא פחות בקטע?
המוח הגברי נוטה יותר להפריד בין הפן הנפשי של קשר זוגי לבין הפן הפיזי שלו. והמוח הנשי עושה ביניהם קשר כל כך הדוק, שיחס מיני מספק את הצורך להרגיש נאהבת. ומאחר שזהו צורך מאוד מאוד בסיסי אצל כל אישה, התורה מחייבת את האיש להעניק אותו לאישתו.
ומה קרה בעולם הזה? בואו נראה. יש לנו
1 אמצעי מניעה
2 גיל חתונה מאוחר
3 עולם חילוני משגשג בו מין מותר לחלוטין לפני קשר זוגי עמוק.
התוצאה הבלתי נמנעת לאוסף הדברים הללו, היא הפרדה בין מיניות לאהבה. הרי הוא רוצה מין, הוא זקוק לזה, והוא לא עומד להתחתן עכשיו, נכון? אז מה הבעיה? נהנה, נסיים ולא קרה כלום. לא מחוייבות, לא הריון. רק הנאה מינית וזה הכל.
וקשר כזה הוא בשביל הגבר ולא בשביל האישה. זה לא שנשים לא מחפשות את זה, אבל הנה, תראו בעצמכם כמה הן יוצאות פגועות. ובעצם גם גברים, אבל פחות מצד הטבע.
עכשיו בוא נראה מה המסגרת לחיי מין בתורה.
1 מין הוא בגדר האסור לפני שחתמת על חוזה התחייבות לאישה (ככלל, בלי להיכנס לפרטי ההלכה)
2 כשהוא מותר- הוא מצווה. שיא רוחני של סיפוק והענקה לאישה שהוא אוהב.
התורה שלנו מדריכה לחיבור מוחלט בין אהבה למיניות. עד שאין לך בת זוג- אין מיניות. כשיש לך- היא באה להעצים את האהבה. כלי ביטוי, אולי.
והנה, במקום יצר חייתי שמשמש לניצול ולפורקן קיבלנו כלי לביטוי אהבה, רגש, מחוייבות, חיים.

חלק על הרצף

באסון מירון היו רק חרדים ובשואה נספו קהילות שלימות של יהודים מאמינים כולל אדמורים.

ואם יש לך תובנות מזה

שימי לב שזו פרשנות לשאלה שלי ולא גוף השאלה

והקהילה שלנו חסרה היום את האנשים האלה. 

הי"ד

השבוע בדיוק לא היה לחברה מניין אז הם ביקשו ממני להשלים ולא היה אף אחד שיודע לעלות חזן אז עליתי חזן סליחות ומנחה 

או שטעתה בנו

הרצון להשתחרר...

מה מונע ממך לשחרר? מה יקרה אם הכל יקרוס?