תשאלי את אותו אדם שאמר לך איך הוא יודע על זה....ואז תשאלי אותה עם היא לא רוצה להגיד לך תתעקשי איתה ותגידי לה שזה נושא מאוווד חשווב ומישו חייב לדעת ולהגיש תלונה...עם היא מספרת לך והיא לא יודעת מי זה או היא לא זוכרת איך הוא נראה או שהיא זוכרת כמה פריטים תפני למשטרה תגישי תלונה ושהחניכה תבוא איתך ותיתן את הפרטים שהיא זוכרת...

עם אני הייתי במקום הילדה הזאתי הייתי מספרת לך...אבל לא הייתי רוצה שתגידי להורים שלי משוו על זה או למישו אחר!!!

מקווה שעזרתי!!

חצי מסכימה עם מרדכי.

אני חושבת שאת צריכה לוודא איכשהו שאנשים יודעים מהמקרה- זאת אומרת שההורים, לראות שהעניין כן בטיפול.

להכריח אותה לספר, בוודאי שלא תעשי. אבל תשדלי אותה, תשאלי אותה אם הכל בסדר, תוודאי שהיא יודעת שהיא יכולה לספר לך מה שהיא רוצה, ושאתה שם בשבילה תמיד וכו', כדי שבאמת תרגיש בנוח...

להכריח אותה לספר, או להושיב אותה ולעשות לה חקירה משטרתית- ממש ממש לא ניראה לי שיעזור. להיות עדינה, ומבינה ניראה לי יניב פירות יותר משובחים. השאלה היא אם היא עכשיו בשוק ולא מספרת לאף אחד, ותתנהג כאילו לא קרה כלום או שהיא כל כך נסערת שהיא תישבר ברגע שתתחילי לדבר איתה. בכל אופן, בסבלנות ובזהירות!

בלי קשר, כל הכבוד על הדאגה! ובעז''ה שהקב''ה יתן לך את המילים הנכונות כדי לעזור לה.

אבל עם זה אני לא מסכימה.

משה צודק, צריך קודם לברר את אמיתות הדברים, ואז באמת לבדוק שההורים יודעים, ואנשים שיכולים לעזור לה יודעים. 

ואז אני כן חושבת שצריך לדבר, אולי לא לרדת לפרטים, אבל לרוב מדריכה מהווה חלק דיי חשוב בחיים של חניכה, ואני בטוחה שהיא יכולה לעזור לה, במידה כלשהי. בתנאי שהיא עושה את זה נכון- ו"יהיה טוב!" את מכירה אותה הכי טוב, תראי איך אפשר לפנות אליה... תעשי חושבים.

ואי אפשר בלעדי- זה אולי דבר נורא קשה, שלא בא לך שההורים ידעו, אבל הכי חשוב שהם ידעו.

בעז''ה שנשמע בשורות טובות!

קודם כל ממש תודה!!

אז ככה.. היא יחסית קטנה.. (כיתה ה'..)

ואני מדריכה בסניף עולים בשכונה שיש שם ערבים ושהיו שם כבר מקרים של אונס.. לכן יש סיכוי שזה באמת נכון..

אין לי קשר כ"כ טוב עם אותה חניכה.. ולא נראה לי שהיא תספר..

ולהורים זה לא שייך להגיד.. כי זה לא ייתן כלום.. הם עולים והם לא יודעים כ"כ עברית.. והם לא ממש יבינו.. ויש סיכוי שגם סתם יכנסו ללחץ מיותר...

ואני גם לא ממש יודעת איך לשאול אותה..

 שאת צריכה ללכת לדבר איתה לראות עם בכלל זה קרה ומה היא מרגישה...

עם היא מסכימה שתספרי להורים שלה אז תספרי...

ואני עדיין חושבת שצריך לפנות על מעשה כזה למשטרה במיוחד עם זה לא פעם ראשונה שזה קורה!!

זאתי דעתי מה שאת תעשי זאתי ההחלטה שלך!

בהצלחה

בס"ד

דבר ראשון, זו בעיה קשה. מאיפה שלא מסתכלים עליה. ולכן, את חייבת לעזור לה: תתפללי עליה!!!

לגבי ההשתדלות שלך, תנסי להתקרב אליה יותר (לא בצורה לוחצת, היא עלולה לפרש בצורה רעה אנשים שינסו להתקרב אליה). לבנות אצלה אימון והערכה וכו'.

בנוסף, תשדרי לכל החניכים/ות שאסור להתבייש בשום דבר. אם יש בעיות- צריכים לספר למישהו שייכול לעזור. תגידי לכולם שאפשר לגשת אלייך בכל בעיה.

את יכולה להביא גם מישהו מבחוץ שידבר על זה.

ולא. ממש ממש לא לערב את ההורים. אם הבנתי נכון את המוצא שלהם, בחלק מהעדות דבר כזה יגרור עונש כבד לבת. הם רואים בזה פגיעה בכבוד המשפחה והוכחה לזה שלבת אין כבוד לעצמה. לא כדאי לעשות את זה.

ושוב, כמו שאמרתי, העצה המרכזית היא תפילה.

המון ב"הצלחה!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות