שאני אישית עושה מעשה טוב זה הרבבה פעמים לא בגלל שזה רצון השם אבל גם לא בגלל שאני יקבל שכר אלה בגלל שאני חושבת שזה מה שצריך לעשות, בגלל שאכפת לי, בגלל שבסה"כ אני אדם טוב 

"במקור שלי אני טוב גמור "

בס"ד 

כמובן כפי ידיעתי המועטה:

ישנן שתי דרגות בעניין זה:

איש אשר עושה מצוות על מנת לקבל שכר בעולם הבא, וצדיק אשר עושה מצווה כדי להידבק בקב"ה בלבד , כמו שאמר האדמו"ר הזקן : "איני חפץ במאומה; איני רוצה בגן עדן שלך, איני רוצה בעולם הבא שלך - כי אם אותך בלבד".

וכידוע עניין המצוות כולו הידבקות בה' וזיכוך הנשמה על ידי קליפות העולם הזה והנפש הבהמית שבאדם. (כשם שבאכילת מאכלים כשרים (שאכילה היא צורך הגוף הגשמי) לפי מצוות דאורייתא ודרבנן שהם רצון ה' ית' , אנו מעלים את הנפש הבהמית למעלה קדושה), ובזיכוך זה אנו מכינים את הנשמה לחיי העולם הבא.  

והאדם שעושה מצווה על מנת לקבל שכר בעולם הבא אין זה אומר שהוא אנוכי ! אלא הוא עדיין מדבק בה' ועושה מצוותיו מאהבתו אליו והשכר הוא אך ורק פרס עבורו!

בעיקרון השאלה שלך היא על טעמי המצוות, מוכרות לי שתי גישות מרכזיות למה אנחנו מקיימים מצוות, האסכולה הראשונה, הפשוטה יותר, אומרת שהמצוות באו ל'חנך' את האדם ולהשפיע על המוסריות, המחויבות והמוסריות של האדם, כאמור, גישה זו הינה המקובלת בקרב ספרי טעמי המצוות כשהביטוי העיקרי לה נמצא במורה הנבוכים של הרמב"ם:

"כוונת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש, ותיקון הגוף ... תיקון הנפש הוא שינתנו להמון דעות אמתיות כפי יכולתם ... ותיקון הגוף יהיה כתיקון עניני מחיתם קצתם עם קצתם..."(מורה נבוכים חלק ג פרק כ"ז)

גישה שניה בטעמי המצוות הינה מחודשת יותר, לפיה, קיום מצווה או עבירה משפיע על משהו אחר בעולם. הש"ך (עשו ויקיפדיה, הוא יהודי מאוד מאוד חשוב) כותב:

"וכן התינוק בעצמו כו' - כלומר אף על פי דקטן האוכל דברים האסורים מדרבנן אין אביו מצווה להפרישו וכמו שנתבאר בא"ח סי' שמ"ג היינו מדינא אבל מ"מ יפרישו מפני שמזיק לו בזקנותו שמטמטם הלב וגורם לו טבע רע"

הש"ך מדבר על נתינת מאכלות אסורים לקטן ואומרים שלא נותנים לו לאכול טרפות למרות שלכאורה ניתן לתת לו שכן הוא לא נמצא בגדרי החיוב, הסיבה שלא נותנים לו היא שזה מטמטם את הלב וגורם לו טבע רע. גם אם לא נקבל את כל דבריו של הש"ך לפיה לכל מעשה עבירה (ומצווה) יש השפעה מיידית במציאות עדיין נוכל להסכים עם העיקרון לפיו יש השפעה כללית בחינת 'חוק טבע'. כלומר, ההבנה היא שלמצוות יש השפעה מופשטת כלשהיא גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק את ההשפעות, טיבן וגדרן, גישה זו מצינו במספר מקומות, נפש החיים כותב:

"ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כוחות ועולמות אין מספר, ומסרם בידו ... כי במעשיו הטובים ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כוח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים ומוסיף בהם קדושה ואור...ובהיפוך חס וחלילה, על ידי מעשיו או דבריו ומחשבותיו אשר לא טובים, הוא מהרס רחמנא ליצלן כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור..."_{(נפש החיים)}

מעין גישה זו מצינו גם בדברי הכוזרי במשל התרופות המפורסם:

"אמר החבר: כן הוא!  כי הדברים המכינים לקבלת הרשמים האלוהיים ההם אינם בתחום ידיעת האדם, ואי אפשר לו לאדם לשער כמותם ואיכותם – לכל זה יש צורך בידיעה אלוהית...ומי שהשתדל לתקן הדברים לקבל הענין ההוא במחקר וסברות והקשות ממה שימצא בספרי החוזים - הוא הממרה, כי הוא מקריב הקרבנות ומקטיר הקטורות מהקשה וסברא, ואיננו יודע אמתת מה שראוי, וכמה, ואיך, ובאיזה מקום, ובאיזה עת ומי מבני אדם, ואיך ראוי להתעסק בענין ההוא... והיה ככסיל, אשר נכנס באוצר רופא מפורסם, כי רפואותיו מועילות והרופא איננו בו, ובני אדם היו מכוונים אל האוצר ההוא לבקש התועלת, והכסיל ההוא היה נותן להם מן הכלים ההם והוא לא היה מכיר הרפואות, ולא כמה ראוי להשקות מכל רפואה לכל איש ואיש, והמית ברפואות ההם אשר היו מועילות להם...אבל המועיל בעצמו הוא הענין האלהי, והמזיק בעצמו הוא העדרו..."_{(כוזרי מאמר ראשון סימן עט)}

החבר משווה את עשיית המצוות לתרופה ואת האדם המחטט בבית המרקחת לכסיל, הדרך היחידה למצוא תרופה שתתאים לו היא לשאול את הרופא, הקב"ה. רק הוא יודע את התרכיב המדויק שיציל את האדם שצריך את התרופה ועל כן יש לשמוע אל הרופא ולקחת את כל התרופות שהוא אומר במינון המדויק והמצוות פועלות עצמאית גם ללא תוספת חיצונית כלשהיא של כוונת האדם.

כדוגמה להבנת הפער בין שתי הגישות נביא את מצוות הציצית, לגישה הראשונה לפיה הקב"ה רוצה את כוונתו של האדם והנכחתו אזי מטרת הציצית היא שאדם יעבוד על עצמו עד שיראה בציצית את הרקיע הדומה לכיסא הכבוד ושיהיה שגור בליבו הפסוק 'למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלהיכם'.

לעומת זאת, האסכולה השניה תגיד שהקב"ה רוצה ציצית עם תכלת, על מנת לעשות ציצית בצורה מלאה, ושיהיו שלושה חוטי לבן ואחד תכלת ושהחומר יהיה מארגמון קהה קוצים וזה התרכיב המדויק היוצר את התרופה המתאימה שהיא קשורה לרצון האלוהי וזה מטרת המצווה.

אלא שיש לשאול, לפי הגישה הראשונה הרוצה בעיקר כוונה של האדם, למה צריך את פרטי המצוות? חשיבות הפרטים בשיטת הרמב"ם מתבררת לאור דברי המדרש:

רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות(=לטהר בהם את ישראל) _{(מדרש רבה פרשת לך לך פרשה מ"ד)}

המדרש מעלה תהיה פשוטה – וכי יש איזה שהוא עיקרון פנימי, ערכי לתעדף שחיטה מהצוואר או שחיטה מהעורף? (מהשאלה של המדרש נשמע שהוא חושב כמו הגישה הראשונה) המדרש אומר שכל הרעיון הזה הוא לצרף במצוות את עם ישראל. 

אמירה זו ניתנת להבנה הן כהבנה פרטית והן כהבנה לאומית, ניתן להבין שהקב"ה רצה לקבוע חוקים, על ידי כך שישראל יקיימו אותם בתודעה של קיום רצון הקב"ה, הם יתקרבו לבורא. המטרה היא קיום המצוות לשמן כי ככה ה' ציווה, בלי שום כוונה אחרת.

אולם, ניתן להבין שמטרת המצוות הם על מנת שיהיה מקום לקב"ה בחייו של האדם ונוכחות גבוהה, דווקא בשל כך צריך לתת את החוקים כך. החוקיים אינם 'הגיוניים', מי שמקיים אותם מקבל שכר ומי שלא מקבל עונש. צירוף הבריות נעשה באמצעות הנכחת הקב"ה בחיי היום יום.

גם בגישת התרופות של ה'כוזרי' ניתן להבין שתי הבנות, האחת כללית והאחת פרטית. לפי התיאור של הש"ך המצוות משפיעות בצורה פרטית על האדם, שכן הוא ניזוק בגוף ובנפש, לעומת זאת על פי ההבנה בנפש החיים המצוות הם כלליות ומשפיעות על העולם כולו.

אשמח אם מישהו יתייג את @המתיקות שבשכחה ויגיד לה שמה שכתוב כן מתכתב אם מה שדיברנו עליו השבוע ואת @הולם במיוחד ולהגיד לה שאני מטריל גם פה..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...