אולי זה יועיל לי במשהו סוף סוף.

פיצית מטומטמת.

מותר לי לתת לך חיבוק?

 

 

 

 

לא כדאי לך.

אני רטובה ודוקרת.

אני עדיין חושבת שכדאי לי.
קצת כאב ורטיבות זה לא מה שעוצר אותי.

 

 

 

 

אהובה שאת.

את מדהימה.

 

 

 

 

 

 

תודה לך.

(אני פה תמיד אם את צריכה משו. סתם שתדעי)

 

 

 

 

 

(תודה.)

כשצריך, היא לא שם.

ולא עונה.

ונמאס לי להציק.

וזה רע.

פשוט רע.

ההצפות האלה.

איכ. אני מגעילה.

פוי.

בוא נקיא את עצמי.

זה מה שכולם עושים כבר המון זמן.

לימודים זה פשוט לא בשבילי וזהו.

יותר מידי דברים ועומס.

2 וחצי תרגילים בשעה וחצי.

אני נואשת

זה רע.

לאלא. אני לא רוצה להיכנס לזה עוד פעם

אין לי כח.

אם היא לא רוצה אז לא.

ואני פשוט אפסיק להציק.

ויהיה לה טוב.

ולהצליח בדברים.

ולא להכנע כשקשה.

ולהבין דברים שאומרים לי.

שונאת מתנות בלי פתק החלפה.

זה עושה ככ טוב.

ולנגן.

הגיטרה באולפנא.

אולי ניסע איתה לים.

ונבכה איתה על החוף.

ונשחרר הכל.

ונטבע בחיבוק שלה עם הדמעות.

הדמעות של שתינו יתערבבו אחת בשנייה.

וזה לא יפריע לנו.

כי יהיה לנו טוב ביחד.

ופשוט נבין אחת את השניה. בלי מילים.

רק בכי וחיבוק.

הוא היה ככ אמיתי.

ומהלב.

ואני צריכה עכשיו אחד כזה.

וכל כך אין לי.

והיא לא רוצה שאני אעשה את זה.

ומתאים לי לצאת ולבכות.

מקסים בעיניי.

רק שלא תכאיב לי. אלוהים.

נראלי שכן.

מתישהו..

אני אשאר. 

לשמור על כולם.

ואז אולי נברח לים יום אחד.

יש 3.

וזהו.

מה חשבתי לעצמי??

ואני אחנק בטיולים.

כי אני לא אצליח לנשום במסלול

אולי.

אבל גם לה כבר נמאס ממני.

אז אולי לא.

לוידעת.

למה דברים לא יכולים לבוא בקלות?

לעזאזל.

אני נאבדת.

נהדר.

תראי מה קרה פיצית.

איך שהיא יכולה להוריד לך את המצברוח ברגע.

 

אין לי כוחות לזה.

פשוט לא.

אים סיכוי להגיד להם לא

אין בה עניין.

נהייה חילונים פשוט.

זה מקל

זה רעיון.

זה מועיל לעוד עצבים עליי

וישלי בחילה.

 

להצליח לישון נורמלי.

לא להירדם עם צרחות ויריות של אנשים בראש.

לא לשמוע שירים במיטה כדי לא לחשוב על כלום ואולי להירדם מתישהו.

למרוח חיוך כדי שלא ידאגו זה דבילי.

זה לא. אבל זה כן.

זה מטומטם.

כי אז אני אשן עד מאוחר.

ולא אעשה כלום

ולא אלמד למבחן

ולא אשן אחר כך בלילה

והכל יידפק.

אחים זה דבר מציק.

 

אפילו הוא כתב סיפור על איבוד.

ככ אני.

אלוהים

זה מטומטם ולא יעזור בכלום.

כן. אני לא טובה ולא נעליים.

 

מטומטם לכתוב דברים כשאני עצבנית

להגיד שהכל טוב כשהכל לא.

לפעמים זה פשוט נצרך אבל

והיה לה אכפת.

ןהוצאתי דברים.

וחנקתי את הדמעות.

והיא פשוט הקשיבה. ונתנה לי לדבר.

ולא קיבלה את זה שאמרתי שהכל בסדר.

וכאב לה. עליי.

ודיברנו הרבה.

והתכתבנו יותר.

והיא מדהימה. אני ככ אוהבת אותה.

אלוהים תודה עליה.

 

 

 

 

תודה לך ועלייך.

@פוסעת

לשכב במיטה, לשמוע שירים ולבכות.

קראתי את זה. ובכיתי. בכיתי כל כך.

הדמעות זלגו מאליהן. בלי לשאול או לבקש. פשוט יצאו בלי שליטה.

סתומה.

אשכרה.