אז תקשיבי.גם לי הייתה חברה ממש טובה תמיד היינו ביחד,צחקנו,דיברנו,הייתי מספרת לה דברים אישיים (רק לה).היינו חברות ממש ממש ממש טובות!

ואז יום אחד היא פשוט נפרדה ממני!זה לא היא רצתה להיפרד זה פשוט סחף של בנות שקינאו בי ועשו עלי...

מאותו יום היא התחילה להיות איתם והיא התחילה ממש להעליב אותי מול כל הכיתה 

זה היה תקופה פשוט נוראה!!!!!!!!

לאט לאט זה ניגמר אבל החברות שלה איתי ממש לא הייתה ברמה שהיינו מקודם-כבר לא סמכתי עליה יותר.

בקיצור אחרי שכל התקופה הזאת ניגמרה אני לא ממש מדברת איתה..זה רק כזה "בוקר טוב","שלום" וכו

אז זה מה שאני חושבת..לשמור קצת מרחק-כי זה יכול לבוא עוד פעם בבום לא לקת סיכון...

בהצלחה חיימשלי

לדעת על מה מדובר קשה לומר בצורה החלטית

אבל יותר נראה לי שאם תפתחי את זה איתה בשיא הכנות, זה יהיה הכי טוב. אם יש לה קצת בגרות נפשית, והיא תראה שאת אמיתית וכנה, תוכלו ביחד לרפא את כל הפצעים שבקשר ביניכן. לא חושב שזה ירחיק אותה יותר.

וחבל להישאר במצב כמו עכשיו, זה באמת לא נעים ולא קל, ובמידה מסויימת אפילו יותר קשה מאשר אם לא היה עכשיו שום קשר ביניכן לגמרי.

מקווה שעזרתי

ואם תרצי עוד עזרה אפשר בשמחה כאן או באישי

אני חושבת שאת צריכה לדבר איתה.. (אם את רוצה להיות חברה שלה אז אל תסתירי ממנה כלום..)

אנשים אוהבים שאומרים להם את האמת!! (גם אם היא קשה).

היא בסוף תבין..

אבל את צריכה להגיד לה את מה שמפריע ומציק לך...

אחרת אין טעם לחברות הזאת 

באמת שהייתי בטוחה שרק לי יש את הסיפור הזה...זה מה שקרה לי מילה במילהההה!!!!!!!

בדיוק אתמול ישבתי עם עצמי חמש דקות (זה דבר שבעיקרון לא קורה לי כמעט אף פעם כי תמיד אני חושבת על החברה הזאת ואני נהיית עצובה בטירוף מזה..) ואז באמת הבנתי שאני חייה עכשיו בריקנות. (כמובן שנהייתי בדיכאון;)) כי אני לא נותנת לעצמי להפתח לבנות אחרות..אני די מצפה שהכל יסתדר... ואני מונעת מעצמי להתמלא מחדש בהרגשה הטובה שהרגשתי כשהייתי חברה שלה...

בעקרון לנו זה די התחיל בסוף שנה שעברה.. ובאמת שלשנינו אין מושג למה נפרדנו..כל החופש חשבתי על זה.. כשהתחילה שנה התעלמנו אחת מהשנייה וזה הגיע למצב שנמנעתי מלהיכנס לחדר שלה כדי לא לפגוש אותה..ולא היינו מדברות, אפילו שלום סתמי לא אמרנו..ובאמת שאין לי מושג איך זה קרה לי פתאום! זה הייתה לי תקופה כ"כ מאושרת שהרגשתי שיש לי סוג של משענת... די בתחילת שנה היא סוג של "תפסה" אותי לשיחה ודיברנו...בכינו מלא כי פשוט הכל יצא ממנו..אחרי השיחה חשבתי שיהיה יותר טוב ושנחזור להיות חברות-אבל לא, הכל המשיך ברמה השטחית ביותר. וזה הכניס אותי לעצבות ואני באמת לא אותה אחת שהייתי שנה שעברה..בעיקרון אני ממש רוצה לדבר איתה שוב ולהבין.. אבל אני גם מפחדת שאני יאבד אותה לגמרי...אבל מצד שני אני לא נותנת לעצמי להפתח ולהתחבר יותר לבנות אחרות...

אם למישו יש רעיון,עצה או לוידעת מה...אשמח לעזרה!!!

סורי שתקעתי גם את הסיפור שלי (שהוא בעצם אותו סיפור..) פשוט זה נושא שממש בוער לי כבר הרבה זמן ולא הוצאתי אותו בכלל ועכשיו זה פשוט זרם ממני..

(אפשר גם באישי, אבל אני לא יהיה עם המחשב עד יום ראשון..)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...