אני חושבת שהרגש שלך טבעי, אני מעידה על עצמי שבערך מגיל ארבע אני רוצה להתחתן ושיהיו לי מליון ילדים, וכו' וכו'.

ככול שהאדם גודל, הרצון שלו מתעמק, והעומק של הרצון מתעמק איתו.

זה נורא יפה שאת מקשרת את הרצון שלך לבעל, במקום לחבר- כמו שרוב הבנות היו עושות.

אחרי כל זה, אני לא חושבת שיש לך ברירה מלחכות כמה שנים. הרצון יהיה שם, ויתחזק ובעיתו ובזמנו יתבטא באמת, ואת תמצאי חתן בעז''ה. עד אז, הגיל כובל אותך ממציאת חתן, ואין כלכך מה לעשות.

אנשים- be nice!!! תהיו נחמדים!

זה לא הקטע של הילדים וזה,

זה פשוט מעצבן שאני משקיעה בקשרים ש--בדוגרי- חצי (או יותר) מהם לא יתקיימו עוד 3 שנים~~

ואני יודעת שאין לי מה לעשות, זה פשוט מעצבן!!

ו-תודה על העידוד D:

זה ממש נכון.. דבר ראשון.. יפה שאת משליכה את הרצון שלך.. להתחתן.. ולא.. סתם חבר..

אבל אין מה לעשות.. יש גיל מתאים.. גם בגרות נפשית אין לך עדיין..

ולא כל אחד שתוכלי לספר לו הכל.. ולהעמיק איתו קשר.. מתאים להיות בעליך..

חתונה זה משו שצריך גם להיות מוכנים אליו.. ולא רק בגלל שרוצים קשר ושיתוף בחיים עם עוד מישו..

לכן.. יפה שזה חדור אצליך כבר בגיל הזה..

אבל.. לחכות זה לא כ"כ נורא.. (זה עובר מהר..)

ב"צלחה

אז ככה. אני חושבת שכמו שכתבה להבת כוח- זה טיבעי. אבל מה שאני עוד חושבת, שזה לא הדבר שצריך להעסיק אותך עכשיו. אני יודעת שעכשיו את באמת מרגישה שאת רוצה חבר ותתחתנו והכל נראה וורוד, אבל אנשים משתנים. כמה שאת נראית לעצמך מאופסת על עצמך ויודעת מה שאת רוצה מהחיים שלך,  את תשתני, והרבה. פתאום עוד כמה  שנים תראי שהאופי שלך יהיה שונה, את תרצי דברים אחרים, ואת תרצי סוג בעל שונה ממה שאת רוצה עכשיו. אין מה לעשות, בשביל זה מתחתנים בגיל 20 ולא בגיל 12. ואני יודעת שקצת קשה לך לקבל את זה עכשיו, כי עכשיו הכל נראה ורוד, אבל מה לעשות שבני אדם משתנים...
אי לכך את צריכה עכשיו להעסיק את עצמך בדברים אחרים. כשתגיעי לגיל שבו תהיי יותר מודעת למה את רוצה בהמשל החיים שלך וכל זה- אז תתחילי לצאת. לדעתי זה בגיל 17- משו כזה.. כל אחד בגיל שונה מרגיש שהוא יודע מה הוא רוצה בחייו. יש כאלו שמתבגרים יותר מהר ויש כאלו שיותר לאט. כל אחד והבגרות שלו..

א. אם את בונה עכשיו קשרים, תיזהרי עם זה מאוד. רובם באמת לא שורדים, וזה עצוב נורא אבל הגיוני מאוד.

ב. לבנים רמת הבגרות (לא כולם, אבל בכללי) הרבה יותר נמוכה משלך. ולכן אל תשקיעי את כולך בצפייה דרוכה לחתונה, כי לצערי הרב זה לרוב לא קורה. פשוט תזהרי, תפקחי את העיניים ותשליטי את השכל על הרגש.

ג. רעות, את צודקת שאנשים משתנים, אבל אני חושבת שהמילה היא לא נכונה. שינוי זה אומר שאתה נמצא במקום א', ועובר למקום ב'. יש דברים שצריכים שינוי, מידות ותכונות שצריכות ברוב רובם להיעלם- ילדותיות למשל, שככל שמתבגרים אתה פחות ילדותי, וזה אכן דבר שצריך שינוי. מה שכן, אני חושבת שלהתפתח זה מילה יותר נכונה, את נמצאת במקום א' ועוברת לא' משופר. לגירסה יותר טובה משל עצמך. את נהדרת ונפלאה איך שאת עכשיו, אבל תמיד יש מקום לשיפור, ותמיד ישנו שיפור- כל יום את משתפרת ומתפתחת!!

ומניסיון, אני גם בגיל 12 כבר התחלתי לחשוב על כל הנושא הזה, ואני נורא מצטערת על זה. זה שינה אותי (אכן שינה, לא רק פיתח- נפטר מתכונות שאני שמחה שלא נמצאות איתי יותר- אבל זה כאב), וזה גם פיתח אותי ב''ה. השנים האלו היו חוויה מאוד חשובה בשבילי, אבל ת'אמת ת'אמת- הייתי מעדיפה למחוק אותם!

המון המון ב''הצלוחס!!

ותזכרי, כל דבר בעיתו ובזמנו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....