אני חושבת שהרגש שלך טבעי, אני מעידה על עצמי שבערך מגיל ארבע אני רוצה להתחתן ושיהיו לי מליון ילדים, וכו' וכו'.

ככול שהאדם גודל, הרצון שלו מתעמק, והעומק של הרצון מתעמק איתו.

זה נורא יפה שאת מקשרת את הרצון שלך לבעל, במקום לחבר- כמו שרוב הבנות היו עושות.

אחרי כל זה, אני לא חושבת שיש לך ברירה מלחכות כמה שנים. הרצון יהיה שם, ויתחזק ובעיתו ובזמנו יתבטא באמת, ואת תמצאי חתן בעז''ה. עד אז, הגיל כובל אותך ממציאת חתן, ואין כלכך מה לעשות.

אנשים- be nice!!! תהיו נחמדים!

זה לא הקטע של הילדים וזה,

זה פשוט מעצבן שאני משקיעה בקשרים ש--בדוגרי- חצי (או יותר) מהם לא יתקיימו עוד 3 שנים~~

ואני יודעת שאין לי מה לעשות, זה פשוט מעצבן!!

ו-תודה על העידוד D:

זה ממש נכון.. דבר ראשון.. יפה שאת משליכה את הרצון שלך.. להתחתן.. ולא.. סתם חבר..

אבל אין מה לעשות.. יש גיל מתאים.. גם בגרות נפשית אין לך עדיין..

ולא כל אחד שתוכלי לספר לו הכל.. ולהעמיק איתו קשר.. מתאים להיות בעליך..

חתונה זה משו שצריך גם להיות מוכנים אליו.. ולא רק בגלל שרוצים קשר ושיתוף בחיים עם עוד מישו..

לכן.. יפה שזה חדור אצליך כבר בגיל הזה..

אבל.. לחכות זה לא כ"כ נורא.. (זה עובר מהר..)

ב"צלחה

אז ככה. אני חושבת שכמו שכתבה להבת כוח- זה טיבעי. אבל מה שאני עוד חושבת, שזה לא הדבר שצריך להעסיק אותך עכשיו. אני יודעת שעכשיו את באמת מרגישה שאת רוצה חבר ותתחתנו והכל נראה וורוד, אבל אנשים משתנים. כמה שאת נראית לעצמך מאופסת על עצמך ויודעת מה שאת רוצה מהחיים שלך,  את תשתני, והרבה. פתאום עוד כמה  שנים תראי שהאופי שלך יהיה שונה, את תרצי דברים אחרים, ואת תרצי סוג בעל שונה ממה שאת רוצה עכשיו. אין מה לעשות, בשביל זה מתחתנים בגיל 20 ולא בגיל 12. ואני יודעת שקצת קשה לך לקבל את זה עכשיו, כי עכשיו הכל נראה ורוד, אבל מה לעשות שבני אדם משתנים...
אי לכך את צריכה עכשיו להעסיק את עצמך בדברים אחרים. כשתגיעי לגיל שבו תהיי יותר מודעת למה את רוצה בהמשל החיים שלך וכל זה- אז תתחילי לצאת. לדעתי זה בגיל 17- משו כזה.. כל אחד בגיל שונה מרגיש שהוא יודע מה הוא רוצה בחייו. יש כאלו שמתבגרים יותר מהר ויש כאלו שיותר לאט. כל אחד והבגרות שלו..

א. אם את בונה עכשיו קשרים, תיזהרי עם זה מאוד. רובם באמת לא שורדים, וזה עצוב נורא אבל הגיוני מאוד.

ב. לבנים רמת הבגרות (לא כולם, אבל בכללי) הרבה יותר נמוכה משלך. ולכן אל תשקיעי את כולך בצפייה דרוכה לחתונה, כי לצערי הרב זה לרוב לא קורה. פשוט תזהרי, תפקחי את העיניים ותשליטי את השכל על הרגש.

ג. רעות, את צודקת שאנשים משתנים, אבל אני חושבת שהמילה היא לא נכונה. שינוי זה אומר שאתה נמצא במקום א', ועובר למקום ב'. יש דברים שצריכים שינוי, מידות ותכונות שצריכות ברוב רובם להיעלם- ילדותיות למשל, שככל שמתבגרים אתה פחות ילדותי, וזה אכן דבר שצריך שינוי. מה שכן, אני חושבת שלהתפתח זה מילה יותר נכונה, את נמצאת במקום א' ועוברת לא' משופר. לגירסה יותר טובה משל עצמך. את נהדרת ונפלאה איך שאת עכשיו, אבל תמיד יש מקום לשיפור, ותמיד ישנו שיפור- כל יום את משתפרת ומתפתחת!!

ומניסיון, אני גם בגיל 12 כבר התחלתי לחשוב על כל הנושא הזה, ואני נורא מצטערת על זה. זה שינה אותי (אכן שינה, לא רק פיתח- נפטר מתכונות שאני שמחה שלא נמצאות איתי יותר- אבל זה כאב), וזה גם פיתח אותי ב''ה. השנים האלו היו חוויה מאוד חשובה בשבילי, אבל ת'אמת ת'אמת- הייתי מעדיפה למחוק אותם!

המון המון ב''הצלוחס!!

ותזכרי, כל דבר בעיתו ובזמנו.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות