באמת מרשים שאפשר לעכוב אחרי כולנו עם דרכונים ומאגרים ביומטריים. אי אפשר לקנות מגבונים וסיגריות בלי שיצלמו לך את העינית מכל הכיוונים מה כולם מתרגשים?

ואז קובלים על ילדה אתיופית קטנה ומסכנה שנעלמה ליד הבית, למה לא מוצאים אותה?

אמא ובת יצאו בפיג'מות מיקי מאוס להיעלם, כל הכבוד להן

תמורה טובה לחשבון משלם המיסים, תסריט שלא היה מבייש את נטפליקס או כל סטרים אחר.

הצהיבות קיבלה את המנה שלה, כל תיאוריות הקונספירציה קיימות תמיד פשוט מחפשות כל פעם משהו אחר לרכב עליו.

האנושות בחוסר האונים שלה החולשה האיומה אם לא תהיה הסחת דעת.

ריכול

לשון הרע

חנה ארנדט כבר דיברה על זה כמה חוסר אונים יש בחברה נטולת שייכות כאוטית כולנו הופכים לקרקע פוריה לשקרים וקונספירציות.

השעיר לעזאזל מתחלף זה הכל

לא להאמין.

זה מחזיר אותי לפעמים אחרוה לתקופות אחרות....

אבא תשלח לי כח.

לפחות לנסותלראות.

אני חייב עזרה

העולם הוא גדול , הגלגל מסתובב ואתה תשלם בגדול

היא אהבה פסלים של מלאכים.

אז בואו נלמד עליה זכות: היא לא יודעת שזה עבודה זרה.

אז הוא אמר שהם נהנו.

לא קונה את זה.

אם הוא נתן לך כזה לב ענק

הוא ברא לב שיכול לאהוב אותך כמו שאת צריכה❤️

Everything is way too much right now

"I also begged him to stop"

I can't

שוב מוצא את עצמי כאן

מלא מחשבות, מלא תהיות

שוב טעון ריגשית ו...

שוב מחפש משו שיעיר שיעורר שימלא

ושוב כמובן שלא מוצא

אלול בפתח, ושב אני מוצא עצמי לא מוכן לסיטואציה

לא יודע מאיפה להתחיל

את מי אני מעניין ביכלל? למי אכפת ממני?

זו הבעיה שמי שבאמת אכפת לו ממני פשוט לא מודע

ריקנות מירוץ החיים

ניסיונות שלא ניגמרים

ערימות של נפילות

קשה כל כך

רוצה שינוי לא יודע איך

רוצה שונה לא יודע איך

למה אני לא מצליח להתמיד בדברים

גול האכזבה כגודל הציפיה

סתם סתם סתם

הכל הבל הבלים אני יודע

אבל כל פעם בא לי עם אורות רעשים ריחות

אבל בטכלס אין שם כלם הכל ריק הכל שקר הכל חיצוני

אז למה אני שוב פעם ושוב פעם נימשך לשם

אני יודע, אבל כניראה מעדיף לחיות בדימיונות

גם כן דרך לברוח מהמצאיות

החיים שלי מושלמים, אז למה לחפש בחוץ למה?

מה חסר לך בחיים

כבר הייתי בסרט הזה יותר מידי פעמים

וביגלל זה אני כאן ואל במקום אחר

ובגלל זה אני מבדר לעצמי ולא עם....

זו כבר התקדמות, התקדמות רצינית

קשה כל כך

איך ממלאים את החסר איך?

הייתי, ניסיתי, הלכתי, למדתי

אבל זה לא באמת זה

דרושה עבודה פנימית רצינית

פעם ראשונה בחיים שלי שאני מודה שאני כניראה צריך טיפול

אבל מי ומה

עוד לא נסגרתי

אני יודע שתה עושה את הכי טוב בשבילי, גם כשקשה לראות

עם כל העומס המבורך, וכל השגרה המפוצצת וכל הצציפיות והחלומות שכרגע במגרה

עם כל הקשיים והדברים שלא הולכים כמו שהייתי רוצה

על אף ולמרות הכל, אני מאמין באמונה שלמה שהכל זה לטובה

והכך ממך בהשגחה מדיוקת ומושלמת

אז למה אני לא מצליח לשמוח?

למה אני כבוי, ככה הוא אמר לי ולצערי אני מסכים איתו

איפה השמחת חיים שהייתה לי

השמחה נימצאת במקומות הפשוטים

כניראה.