מעוקבי זיווג... לכולם היו הפרשים הרבה יותר גדולים מבחינה "תורנית" בעבר, ואפשר ככה להקים בית. וככה גם גדולי הדור אומרים...

כי בסוף זה בא ממקום שלנו הבנות יותר כיבכול קל לדעת את מקום הבחור בעבודת ה' שלו ב"בירורים" או כשמציעים הצעות..

בעוד שאצל בנות פחות.

לכן בחרתי בהגדרה שמראש מגדירה בחורה כתורנית או במילים האחרות שאת בחרת לתאר אותם.

אני ממש מסכימה עם מה שאת אומרת.

אבל כשאומרים לך על מישהו שהוא אדם טוב, זה שמח.

אבל שבאים ואומרים לך, הוא מתדנדב, הוא תמיד זה שיחפש לשמח אנשים, הוא עושה חסדים וכ'ו יותר יעזור לך להבין שהוא אדם טוב.

לכן ניסתי להבין איך זה מצד בנים שאומרים להם תורנית...

אבל תודה לך

מישהו מבקש מישהי "תורנית", הבחורה מעויינת לדעת מה המשמעת שהוא מתכווין, אם באמת יש איזו משמעות פחות או יותר אחידה שמתכוונים כשאומרים כך - כדי שתדע אם זה נוגע לה.

וכן להיפך.

בכללי, אנשים מבינים בד"כ שכאשר מבקשים מישהו כזה, מתכוונים שבאמת איכפת לו/ה מדרכה של תורה. שזה מרכזי אצלו/ה.

מה נעשה, שאנחנו עדיין לא במציאות שאצל כולם זה כך בנגלה. וגם שאנחנו במצאיות שאנשים צריכים איזשהן הגדרות, כדי למקד יותר מה שמחפשים, כי אחרת אין לדבר סוף.

ובאמת נכון, שלפעמים מי שלא מוגדר כך, יהיה יותר כזה ממי שכן מוגדר. וכן להיפך.

כי לך גם בראש יש הגדרה אחרת למהו תורני,

אני מבחינתי זה כן כולל את זה..

לכן שאלתי

"ריק מבפנים", אינו באמת תורני.

כך אמרו חז"ל על ת"ח שאין בו יראת שמיים שהוא כקל-שבציבור.

בעם ישראל, "תורני", אינו סכום של ידיעות בלבד. אלא יר"ש, לומד על מנת לקיים (הרצי"ה זצ"ל היה מספר על מישהו שעשה עבודת מחקר להראות שבכל מקום שנזכר במקורותינו חכם, זה חכם-וצדיק..).

דבר שני - אוהב ה' זה לאו דווקא "בעל רגש". זה כבר ענין של תכונות של אדם. יש מי שבטבעו הוא פחות בעל רגש, ואעפ"י כן הוא אוהב ה' וירא שמיים. כמובן שרגש חם וערני זה מצוין - אבל לא חופף למושגים. הרבה פעמים "מחליפים" ביניהם (וכך גם רואים מדוגמאות שנתנו חכמים לגבי המושגים).

ויש איזו "קורלציה" בין המושגים. כמו שנאמר במסכת אבות: אם אין חוכמה, אין יראה. אם אין יראה, אין חוכמה..

[כמובן, זה לא מחייב שכל אחת תרצה מישהו זה שהוא "תורני" אבל לא בעל רגש. לגיטימי לגמרי לרצות זה וזה. בשביל זה צריך לברר/להכיר עוד כמה דברים חוץ מההגדרה הראשונית..]

ירא שמיים זה נתון אובייקטיבי- כן או לא. ומי האדם שיגיד על עצמו(אם הוא מעיד על עצמו את זה,

ככל הנראה שהוא לא ירא שמיים)

תורני מתייחס לשאיפות שלו. זה אדם יכול להעיד על עצמו.

מה שרציתי לומר, שזה לא "תורני". הוא אשר כתבתי.

יראת שמיים אמיתית, זה דווקא עם קישור לתורה.

תורני אמיתי, זה דווקא עם יראת שמיים.

"עבודת ה' " זה לא רק או דווקא, רגש. אם כי מעולה מי שיש לו.

מי שעושה מצוות אנשים מלומדה בלבד - זה אומר שאינו מקיים כהוגן = אינו "תורני".

הוא שאמרתי, אין "חכם" בתורה ללא צדקות.

מה שאני אומר, שכאשר מגדירים "תורני", ממש מתכוונים שהוא קשור לתורה, ואיכפת לו ממנה ומקיים מתוך הקישור הזה. 

אם לא, יכול להיות "בעל ידיעת במיל. "....  בטוח שאף מבקשת "תורני" אינה מתכוונת לכך.

אכן, יתכן שמישהו "ירַמה"... אין תוכו כברו. חז"ל אומרים על זה דברים קשים.

עם זאת, חשוב להדגיש גם את הצד השני - ש"הרגשות" ללא תורה, זה לא טוב יותר.

הכל מתוך תורה. בין לימודה, בין הוקרתה, בין שמיעה מפי חכמים.

[וכמובן, המטרה אינה לייצר "סתירה", אלא להעיר על אמייתם של מושגים. אדרבה, אם מסכימים, מצוין]

[וגם בכלל בעולם התורני הנורמלי. 

אוי למי שקורא "תורני" למי ש"בדרך החוצה" כי כבר "התייבש מבפנים ח"ו....]

לאחרונה באמת קיבלתי על עצמי בלי נדר להפסיק להשתמש במושגים האלה

לא חרדי, לא דתי, לא דתי תורני,ולא מסורתי...

זה נראה לי מתכון לשקר, מהסיבה שכתבת, ואני לא מוכן להפיץ אותו 

שומר מצוות או לא?  ומהי רמת ההקפדה?   זהו!!

שלא יתחבאו לי מאחרי הגדרות 

עד שמגיעים לת'כלס.

בת'כלס- גם אצל חז"ל יש מדרגות, והמושגים חבר ועם הארץ הם מושגים משנתיים שלומדים אותם

ויש להם השלכות הלכתיות.

כן- זה חשוב לדעת להגדיר איפה אדם נמצא.

וצריך הגדרה שתבדיל בין אנשים בעלי תפיסות עולם וגישות.

הקב"ה רוצה שנהיה תורניים. תורניים זה אנשים שמקבלים את התורה בשמחה ובאהבה ורוצים לחיות חיי

תורה ולא להכפיף את התורה לתפיסות זרות. אנשים שרוצים וחיים תרבות שנובעת ועוסקת בתורה ובקדושה.

זה חלק מהאמירה "ועתה, ישראל--מה יהוה אלוהיך, שואל מעימך:  כי אם-ליראה את-יהוה אלוהיך ללכת בכל-דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את-יהוה אלוהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך. לשמור את-מצוות יהוה, ואת-חוקותיו, אשר אנוכי מצווך, היום--לטוב, לך.".

יש 70 דרכים להיות ירא ואוהב וללכת בכל דרכיו ולעבוד, ולשמור את המצוות והחוקים. אבל יש רק 70.

לא יותר מזה. וצריך לדעת להבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים. 

יש היום המון קולות שמתחזים לדבר בשם התורה, כשהם שמים אותה כמקום שני(במקרה הטוב) בבניית

החיים שלהם. ולכן צריך להוציא אותם החוצה מהמשוואה- ולהגדיר, יש תורניים ויש שלא.

אבל אין בעיה- במקום להגיד תורני תגידי חבר.

זה עניין של תקשורת, לא עניין של מהות. 

כשחז"ל החליטו על מדרגות כאלו אפשר היה לטעון שהן לא הגדרות בתורה, 

אבל חז"ל לא הגדירו הגדרות שכתובת בתורה(רשע, צדיק) אלא הגדרות שקיבלו על עצמם.

גם המושג תלמיד חכם הוא לא מושג מהתורה. עדיין הוא משמש אינספור פעמים בחז"ל.

גם למושג תלמיד חכם יש מחלוקת איך להבין אותו. גם למושג רב.

אין מה לעשות עם זה, אבל זה לא אומר להפסיק להשתמש בזה.

ההפך- צריך הגדרות ברורות, וזה בדיוק מה שזוהרת ביקשה לעשות- לתאם את ההגדרה.

הגדרה היא אלוקית או לא על פי התוכן שלה, לא על פי השם החיצוני שלה. שאגב- גם תורני

זה שם ששואב מהמושג תורה, שהוא מושג אלוקי, ואומר בפשטות שהאדם שייך לתורה.

אלא שאכן אמר, למשל, שציצית יותר חשוב כי זו מצוה..

וגם, אם היה בא אליו מישהו עם כיפה "לכבודו", היה אומר לו שאם לא חובש ברגיל - שלא יחבוש. שלא יצור מחיצה.

וגם דיבר, כמו אביו הרב זצ"ל על הקלקול שיש בכך שמגדירים "חילוניים" "דתיים" (הרב אומר שזה גורם לאלו לחשוב שלא צריכים לעשות תשובה כי זה לא שייך אליהם, מושג דתי. ולאלו לחשוב שאינם צריכים - כי הם כבר כן...)

אבל מעדיף לא לעשות זאת על גבי הפורום בפומבי.

אם מאד מעניין אותך, אוכל במסר..

[מקווה שזה לא ממש יערער לך את המסורת...  ואת מבינה שאני הבנתי מראש שלפי סגנונך עם ה"חריפות" שבו, תגיבי משהו בכיוון, שאי אפשר להוכיח שלא... ואעפ"י כן לקחתי את ה"סיכון"..]

נניח שאת מכירה את אמא שלך. יודעת בדיוק איך היא מדברת, שמעת "מערכה" שלה בנושא מסויים פעמים רבות. יאמרו לך דבר שאת יודעת שהיא מתייחסת אליו מידי פעם - ובסגנון שאת יודעת הוא "בלתי אפשרי" אצלה. מה תגידי? לא אמרה. יגידו לך: אי אפשר להוכיח את השלילה (מסורת מאבותינו...), תמשכי בכתפייך, ותמשיכי.... זו לא מתמטיקה, ואת יודעת שלא...

אני יודע בוודאת גמורה, שהרצי"ה מעולם מעולם לא אמר ש"אם היה לו אומץ, היה מוריד את הכיפה".

אני גם יודע בוודאות גמורה שמעולם לא אמר שאם היה לו אומץ, היה מכניס סטירה לסתם מישהו שהולך ברחוב (על אף ה"מסורת"...)..

ואמרתי שאני לא מדבר פה באופן מתמטי.

זה מעין מה שחז"ל אומרים שלתלמיד חכם מחזירים אבידה בטביעת עין גם ללא סימנים. מבחינה "מתמטית", זה לא שייך. שיגיד בדיוק מה הסימן. אבל זה יותר חזק מסימן.

אז קודם כל, באמת לא דייקת. אני התייחסתי למה שאמרת (לא "אם היה לי אומץ" - בכלל לא שייך שיתבטא כך. וגם לא "הייתי" וכו'..).

"מבטל את הענין", זה כבר תלוי בניואנסים. לא אמר באופן מעשי. אלא שלא טוב שיש אפשרות כאילו "להגדיר" חתוך בין "דתיים" ללא - כי יש הרבה מדרגות.

בוודאי לא אמר שהיה באמת "מבטל". כבר הגר"א אמר שכיום כיפה זה כבר הפך להיות מעצם הדין.

ובגמרא יש לגבי אותו האיש, שראוהו הולך בראש גלוי, חוצפה, ודנו בגלל זה זה על "מהותו".

[את יכולה לשלוח מי אמר. למה לא... ולפעמים אנשים גם לא כ"כ מדייקים בלשונם כשרוצים לבטא "רעיון"]

יכולה לכתוב את שמו במסר.

ולא נכון מה שכתבת, שאני אומר שלא על מה ששעמת מרבותייך...

אני אמרתי שלא - על מה שכתבת בהתחלה. ואומר את זה בוודאות גמורה, גם אם את סוברת שאי אפשר להגיד בוודאות על שלילה. אז הנה את רואה שאפשר....

לגבי הנוסח הנוכחי, זה כבר קצת אחרת.

עדיין אני סבור שזה לא מדויק. אבל זה כבר אחרת (ובוודאי לא אמר "אם היה לי אומץ", כי לא השתמש כלל במילים האלו)

אני לא באתי "להוכיח" משהו במתמטיקה.

אמרתי שאני יודע במאה אחוז שלא אמר כפי שניסחת בתחילה.

זהו. חושבת שאי אפשר לומר כך - בסדר...

ואעפ"י כן - לא אמר....

אני לא חושב שלקחת משפט אחד של הרצי"ה ולבנות עליו תורה שלמה זו דרך חיים.

אני לא חז"ל, אבל לא אני המצאתי. אלא המציאות מכתיבה צורך כזה והצורך נענה.

הרב קוק כתב שאסור לקרוא לחילונים חילונים כי אף אחד לא חילוני(זר) לקודש בעם ישראל.

ההגדרה הזו היא בעייתית כי היא מבטאת תוכן בעייתי.

הרב קוק הגדיר את עצמו כחרדי- שזו גם הגדרה לא חז"לית.

זו לא בשורה מצערת, אלא בשורה שמבינה את המציאות. ציבור זה ראשי תיבות של צדיקים בינוניים

ורשעים- את זה אמר הנצי"ב. וזו האמת. כל אחד צריך להשתפר.

הסיבה שעוברים להגדרות נוספות היא כי צדיק זו הגדרה לא מספקת שלא ניתן לבחון.

האם האדם מגדיר את עצמו כתורני- זה כן מעיד על משהו אצלו, אחרת לא היה מעיד.

ההגדרות נצרכות, והבריחה מהן היא בריחה מחשבון נפש. 

זו לא הגדרה מתנשאת, אלא הגדרה מהותית- אני שואף לחיות את כל חיי כחיי תורה ולהיות שייך

לעולם שהתורה רוצה ליצור. לא להיות רק "דתי"(שזו עוד הגדרה לא מובנת שמי המציא אותה?),

שמשמש היום להגדיר אדם שנמצא איפשהו על רצף קיום המצוות.

ועם הארץ שם הוא מישהו שהוא בגדר רשע רציני.

לקחת את הקטבים הכי רחוקים...

יש מדרגות הרבה יותר "רכות" אצל חז"ל וכתוב במפורש שלעניין שידוכים אין להם נפקא מינה רק סדר קדימה (בת ת"ח, בת גדולי הדור, בת גבאי צדקה וכו')

הגדרות כמו ת"ח- חבר\עם הארץ... הם הגדרות של שבח וגנאי שמדברות על אותן מצוות ושאיפות..

כמו לשאול מישהו באיזה רמה הוא מקפיד על מצוות.  

לעומת הגדרות כמו "תורני" "דתי" וכו'  שבהן לכל הגדרה יש גם פרשנות

וזה נותן אפשרות להתחבא מאחריהן בלי להשתנות

ולא רק בגלל חוסר ידיעה. עמי ארצות לא מעוניינים ללמוד- שאם כן היו יכולים ללמוד, אלא בוחרים שלא.

ועמי ארצות לא שומרים על מצוות בסיסיות- הידועה שבהן היא תרומות ומעשרות(עבירה דאורייתא).

גם חילוני לא מגדיר את עצמו כפטור, אלא כלא מקיים.

בכללי - עם הארץ אינו ביטוי של גנאי בדווקא.

הכוונה לאדם שמצוי בישובו של עולם, אך לא עוסק בתורה.

על כן, "לא עם הארץ חסיד" אבל יכול להיות ירא חטא (אין בור - שאינו מצוי גם בדרך ארץ - ירא חטא).

ו"רוב עמי הארץ מעשרים הם".

ככלל, היה אומר הרצי"ה שבמקורות יש שני סוגי "עם הארץ". יש סוג שאינו יודע, וזה לא מוזכר דווקא לשלילה (לא כולם באמת "יכלו ללמוד" אינטנסיבית), ויש סוג שזו "חיוביות של השלילה" - מלחמה... כמו שהעיד רבי עקיבא על עצמו שכאשר היה עם הארץ היה אומר: מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור"...

אבל אי אפשר להגיד שעם הארץ הוא רק מי שאינו יודע.

"עם הארץ מותר לנחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת" זה ממש על אדם שרק עוסק ביישובו של עולם...

כל העיקרון של הדיון על עם הארץ וחבר היה להביא הגדרות חברתיות שהן לא מהתורה

שנועדו רק על מנת לתקשר בין אנשים להסביר איפה האדם נמצא.

אם גם חז"ל לא ראו צורך להסתמך על התורה כשהם קבעו הגדרות כאלו.

עצם ההחלטה שיש בעיה בשימוש בהגדרות חברתיות שהן לא חז"ליות היא הגדרה לא חז"לית

שלא ראו צורך בכך.

אבל מה שבטוח, שההגדרות של חז"ל לא משקפות שאיפות אלא רק את הרמה

מה שמזכיר לאדם שתמיד צריך להתקדם, ולא נותן לו מקום להתחבא 

לעומת ההגדרות של היום שמשקפות שאיפות, 

מה שבעצם משקיט את המצפון.. כמו שאמרת.. 

אפרופו הגדרות..

"שיחה בין שני תושבי תל אביב:

- אישתי ילדה אתמול.

- מזל טוב. בן או בת?

- לא יודע. כשיגדל יחליט."

זה לא כיף שמגדירים אותך - אבל... לאנשים יש צורך להגדיר אחרים כי אז הם יודעים עם מה הם עובדים, הם רוצים בן אדם צפוי. כשאדם לא מוגדר הוא לא צפוי, הוא יכול להיות הכל וכלום באותו זמן, ולרב האנשים זה קשה, הם רוצים להכניס את הבן אדם למשבצות שקיימות אצלם במוח, כי זה עוזר להם "להתמודד ולדעת מול מי אני", הבעיה העיקרית בסיפור היא, שברגע שאני מגדיר את עצמי אני כובל את עצמי, אם אדם עונה לשאלה מה אתה עושה בחיים - "אני מהנדס" אז הוא כובל את עצמו בסטטוס מסויים וזה חבל ולא נכון. מחר הוא יכול להיות נדלניסט, ועוד שבוע הוא יכול לפתוח עסק. רוב האנשים חושבים שמה שהם עושים או חושבים זה מה שמגדיר אותם 

מה שאנחנו עושים לא מגדיר אותנו, מה שאנחנו עושים זה מה שאנחנו עושים.

@סוסה אדומה

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.