איך מפתחים קשר עם משהו שאתה מרגיש שאתה מעוניין בקשר איתו, אבל השיחה איתו לא מעניקה לך דברים לנפש? איך אפש להבנות מאנשים, שהרי מכל אחד אפשר לקבל משהו, ובכל אחד יש חיסרון, אז אולי גם השאלה הבאה.היא- שאולי סוד אלו שמתחתנים זה כי הם מצאו משהו שיכול להעניק להם רגשית יותר מאחרים? שזה הדדי?

האם זה מה שצריך לחפש?

ומי שעוד לא נשוי, איך זה אמור להתנהל אצלו?

ב"ה.
מה את לחוצה תמיד שיגיבו לכולם?!
אני מרשה לך להגיב גם...;)

בנתיים אני אשפוך את שלי[זהירות מפוללללת]
*דעתי שכל עשיה/שיפור הוא עבודה מידה כל שהיא, גשמית או רוחנית. לגיטימי שהייה קשה למישו התחום הזה והתחום השני יבוא יותר בקלות>כל אחד נחנך בכישרון אחר.. אך מי שהכל קשה לו בעייניו הכל עוול.. אולי הוא צריך עוד חשבון נפש>לדעת מה ומי באמת מפריע לו לעשות דברים עם עצמו.

*אפשר בכל מצב להגיש טוב עם עצמך, גם כשהשאר חושבים אחרת ובניגוד אליך. לי זה קורה כשאני שלמה מבפנים עם הדעה שלי.
נכון, לפעמים שומעים דעה סותרת והיא מרתיעה את הדעה האישית. אך אפשר להתחזק מתוך הניגוד הזה... מתוך שהוא מקומם.

*מה הכוונה חושב לא נכון?! אני לא כ"כ מחזיקה בצמד המילים הללו. לא כל מי שלא חושב כומני "חושב לא נכון"
אך אני תמיד מעלה את הדעה שלי ואוהבת לדון בנושא, ייתכן ואני אקח משו מהשיחה וייתכן שלא ולהפך.>נראה לי זו דרך שאפשר לשנות בה דעה שאת לא כופה אותה על האדם.

*כשהרצון לשמור על קשר הוא הדדי, הקשר ישמר כי שני הצדדים רוצים בו[בלי קשר בן ובת או חברות]כי כל אחת תורמת לקשר.
כשהפתחיות לא פוגעת בך היא פתיחות נכונה לדעתי.

*פותחים בהתענינות כללית ותוך כדאי מחפשים או חושבים על נושא ומעלים אותו..

*אפשר ללמוד לדעתי מכל אדם, גם מהחסרונות שלו[מה לדעתך לא נכון]

בגלל טירח בציבורא קיצרתי..
אך אנחנו תמיד יכולות להמשיך;)

נראה אולי שהכל עומד על יסוד אחד:שלמות ובטחון בעמדה שבה אנו נמצאים.

* אדם תמיד שואף להשתפר ולגלות בעצמו עוד מימדים,כי המקום שבו הוא נמצא מרגיש לו טוב.הוא שמח במה שהוא אוחז אז במילא הוא שואף לעבוד על עצמו להשתפר, להגיע לשיאים חדשים...(זה די דומה לזוגיות שכשאנו שמחים בצד השני ומרגישים נח ביחס אליו נרצה יותר לגלות את כל כולו ולהגיע איתו למקומות שלא הגענו קודם לכן)

* אם אדם מרגיש שלם עם עצמו אז זה שיש בו כמה דעות מעיד על מורכבות ולא בהכרח על תסבוך.ככה הוא מצליח להתקדם בחיים בצורה טובה יותר...על אף שיש בו כמה דעות שונות אחת מהשניה

*אנשים מרגישים שדבר הוא עול או עבודה כשהם עושים אותו רק כי הם חייבים, כי יש איזשהוא סמכות חיצונית שכופה עליהם לעשות- אין להם רצון פנימי שמניע אותם ונותן עיניין במעשה.

*לכל אדם יש דעות משלו-> מי אמר ששלי נכונות-> איך אני מרגיש בטוח ושלם עם עצמי?

מי אמר שהתרשים הזה נכון? את מרגישה טוב עם עצמך כי את צודקת???

בעיני להרגיש טוב עם עצמי בא ממקום של זה מה שטוב ונכון לי. ואז מקור הביטחון הדעה הוא לא ביטחון חיצוני- מהסביבה, אלא ביטחון פנימי, ובאמת מרגישים טוב עם עצמך- בתוך עצמך.

*תגובות של אנשים- על סוקראטס שמעת? אם לא- תלמדי עליו קצת... יש לי שיטה מעניינת. (סליחה על הש"ב -פשוט ככה תלמידי יותר טוב את המסר שלי...)

*קשר עם אנשים- "כמים פנים אל פנים כן לב אדם אל אדם". לפעמים צד אחד צריך לתת דחיפה קטנה של פתיחות כדי להניע את הגלגל, אבל בעיקרון יש היזון חוזר.

כך-

1. אנשים שמרגישים "עבודה" בכל דבר. הם אנשים שכנראה חסרו להם הצלחות בחיים. ולכן כל דבר מקשה עליהם והם מעדיפים לא לעשות.

2.עדיין לא ברורה לי הנקודה הזו. כי בדיוק פה זה יכול להתקע- לפעמים אתה מרגיש שאתה צריך  א' ויש לך את כל הסיבות הטובות שבעולם , והשני בדיוק צריך את ב' עכשיו ויש לו את כל הסיבות הטובות שבעולם.

3. איך אצליח ללמוד עכשיו את סוקרטס ...? יש אנשים שלא מפרשים מציאות נכון. ילדים למשל? אז יש נם גם מבוגרים כאלו. ועדיין השאלה - איך משנים חשיבה של משהו בלי לתת לו הרגשה שהוא לא יודע וכל התשובות אצלך, אלא להיפך, לתת לו ידע איך ומה מתוך שירגיש שזה בא ממנו? עם ילדים זה יותר קל. אבל איך עם מבוגרים?

4. לגבי זה ולגבי שאר השאלות- אני חושבת שזה עצוב, אבל רק מודעות היא התשובה. ישנם הרבה אנשים שלא מודעים לצרכים של השני, לא מודעים למה שהשני אומר כשהוא מדבר, יותר מהירים בתגובות- בגלל שיש להם ביטחון במה שהם חושבים, הם פחות שמים לב למה שהשני אומר. הם יותר מעוניינים לשנות את החשיבה של השני, בלי לברר. כל זה גורם לחוסר פתיחות ולקשרים שטחיים. ולכן השאלה עדיין נשארת- איך משנים את זה?

1.אני לא מסכימה עם זה...אני לא חושבת שכולם מרגישים שמה שהם עושים זה עבודה וזה עול.

ואם כן,ברגע שהם בטוחים במקום שלהם אז זה לא יכביד.להפך זה הופך לאתגר- לרצון להכיר את כל כולך לחדד את מי שאתה.

2. א.למה לשנות ?

    ב.גם אם כן יש סיבה לשנות-זה עניין של עבודה,לא?

3. כנ"ל כמו 2..

4. זה לא קצת סותר את שאלה 2 למשל,ששם שאלת על סיטואציה שבה רוצים לשנות את הדעות של מישהו?

כלומר את חושבת שלפעמים צריך לשנות ובפעם אחרת הבנתי ממך שאת אומרת שאת לא אוהבת שאנשים עושים את זה...

תוכלי להסביר שוב?

אולי אני לא מבינה ממך נכון..

1. לא אמרתי ש"כולם". אמרתי לגבי האנשים שככה מרגישים. והשאלה איך משנים את זה אצלם.

2. למה לשנות- כי אם את רוצה לבנות דברים בעולם עם אחרים. אני חושבת שהמטרה היא לא רק לחייך לשני וזהו. או שכן?

ועוד- אם את חושבת משהו והשני חושב אחרת, אז שוב זה נתקע. אז " העבודה" הזו- אולי זה מה שנקרא- מודעות לשני? הקשבה? אולי זו התשובה?

3. איך? מה זו "העבודה " הזו?

4.אני מחפשת תשובות איך להצליח ליצור קשר טוב עם כל סוגי האנשים, כך שארגיש גם טוב עם עצמי ועם השני באותה רמה בכל סוג קשר. אני חושבת שזה לא אפשרי. נכון?

שכבר הסתבכתי וכל פעם כשאני מנסה להסביר מה שאלתי אני מגיעה לשאלות אחרות...

אהמ..

ברור שלא רק לחייך,אבל במקביל לא לשנות.לשנות מישהו זו מילה גדולה מידי שנמצאת על רצף.אולי זה תלוי מה רוצים לשנות-איפה המילה הזו ממקומת ברצף הזה.

שורה תחתונה לדעתי בכל השאלות- אני חושבת שכשנבנים ביחד אז מימלא השאלות כבר לא מתקיימות כי  :

* השני מוכן לקבל ו"להשתנות"(כמובן לא כל עוד זה שוני יסודי,כי אחרת זה לבקש ממנו לא להיות הוא)

* גם אם חושבים שונה אם מצליחים להבנות משהו ביחד אז לא מרגישים שהדעה שלנו נתקעת..כי היא מוצאת את המקום שלה יחד עם הדעה של הצד השני...(קשה להסביר איך זה הולך,אבל זה אפשרי...מנסיון...)

לגבי 4. אני לא בטוחה שזה אפשרי בדרך שבה תיארת.אנשים מורכבים: אצל אחד תרגישי שנח לך איתו ואצל השני תרגישי שלו טוב איתך ולך טיפה פחות..

שורה תחתונה בקטע הזה ,זה שאפשר להגיע לרמה נורמטיבית עם כל אדם מתוך הבנה שאנחנו והצד השני לא שונים בתכלס:אנחנו כולנו בני אדם ואין לנו עליונות על האחר.מתוך הבנה לדעותיו והרגשותיו כאשר הבנה זה לא בהכרח קבלה.מתוך התעניינות בדברים שלו, לא מתוך צורך לספק את הסקרנות

 לבחון הכל במידה של :" ואהבת לרעך כמוך ".

רק טוב (אגב התכוונתי שהסמיילי יהיה כאן,משום מה הוא נתקע שם חח... )

https://a7.org/?file=20090308010442.pps

ברשות צבע אדום, אני מעתיקה לכאן מפורום שעת חינוך.

זה את המשפט:"אני אוהבת את כולכם באופן שווה".

נראה לי שצריך לאמר ש-"אני אוהבת כל אחד ואחד כאן כפי דמותו המיוחדת. "כי כל אחד הוא מיוחד בפני עצמו.

תזכרי!

למרות שענו כאן תשובות יפות, ואולי אף אני חוזר עליהם, תראו כאילו אמרתי בשם אומרם..

*מה הסיבה שאנשים מרגישים שכל דבר בשבילם זה "עבודה" ובעצם כל דבר בשבילם זה עול? מה עומד מאחורי סוג אנשים כזה?קשיי חיים? חוסר במשהו? אני לא חושב שיש מישהו שמרגיש שכל דבר זה עבודה! כן יש בעיה של "הכללות" אנשים נוטים לעשות הכללות, ואם יש מספר דברים קשים, הכל הופך אצלהם לקשה. אמנם לא שאלת, אבל בכל זאת, יש להראות לאותם אנשים רשימות של דברים שהם לא קשים ("תזונה רגשית"), וזה מתחיל בדברים הפשוטים ביותר, כמו לאכול, לישון וכו', ולהתקדם איתם הלאה כל אחד לפי האופי שלו, לכל אחד יש וודאי דברים שהוא אוהב לעשות! ומצליח בו!

*איך אפשר להרגיש טוב עם עצמך, אם יש סתירה פנימית שלכל אדם יש דעות משל עצמו ולא מתיד הן מסתדרות עם זה של השני. אז איך אדם יכול להרגיש בטוח בעצמו, הרי זה שקר הביטחון הזה. השאלה הזו כנראה לא מנוסחת היטב, (או שרק אני לא ממש הבנתי), ההרגשה הטובה (בריאה) של אדם עם עצמו צריכה להיות מנותקת מהשפעות חיצוניות. אני ביני לבין עצמי טוב לי, ללא קשר מה אחרים, חושבים אומרים או/ו עושים. כמובן שזה לא מייתר את הצורך בחשבון נפש, אבל שוב, לא נתינת דין וחשבון לאחרים, אלא לעצמי בלבד. ואכן אם מצאתי כי שגיתי, טוב יהיה אם לא ארגיש טוב עם עצמי עד שאעשה תשובה.

*איך משנים תגובה של אדם שאתה חושב שהוא חושב לא נכון, אבל אתה רוצה שזה יבוא ממנו? מה זאת אומרת "הוא חושב לא נכון" האם מדובר על עובדות שלדעתך הן מוטעות, או דעה השקפה שונה משלך? אנו יכולים להעניק כלים, שיעודדו כיווני חשיבה נוספים. לפעמים גם נתונים שהוא אולי לא לקח בחשבון. אולי אפילו להקשיב לו באמת, להתחקות אחר קו החשיבה שלו, ולהסביר לעצמנו, למה אנו לא חושבים כמוהו. לנסות להסתכל על הדברים מנקודת המבט שלו.

*איך שומרים על קשר עם אנשים, אבל בלי להרגיש שאתה עושה מה שהם רוצים בלי שזה נוח לך, ומצד שני ממשיך להיות בקשר טוב שנותן להם הרגשה שאתה איתם. ובאמת שגם אתה תרגיש כך? איך להיות פתוח לאחרים בלי להרגיש שזה חד צדדי ואיך בכלל להרגיש על עצמך כמה אתה פתוח או לא? אין בעיה לדעתי בלהרגיש שזה לא נוח לעשות משהו שהשני ביקש, זה חלק מקשר בין אנשים שפעמים אני עושה בשביל השני, ופעמים השני עושה בשבילי. הבעיה היא להרגיש רע מכך. מה עושים כאשר הדברים מתנגשים? שוב, פעמים עושים לפי רצון האחד, ולפעמים לפי רצון השני. כמים הפנים לפנים, אם אני אהיה פתוח, הוא יהיה פתוח כלפי.

אני מרגישה שענית ולא ענית. כולם ענו לא ענו. קשה לי מאוד להסביר . נראה לי שככל שאני קרואת את התשובות אני מרגישה חסרת תשובות. כאילו מה שאתם כותבים מוכר וידוע לי. וחסר לי משהו אחר.

תודה על כל פנים.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.