זה גם מתחבר עם סוף המשנה תורה

ממצב לא טבעי או מצב ביניים שלילי למצב של חירות.

למשל:

עבד יכול להיגאל מאדוניו ע''י כסף או בדרך אחרת ולהיעשות חופשי,

נחלה (קרקע משפחתית) המשועבדת לזר יכולה להיגאל ולחזור לבן משפחה,

הקדש (איסור שימוש) יכול להיגאל ע''י פדייה ולצאת לחולין ולהיתר,

אישה זקוקה (אסורת חיתון) יכולה להיגאל ע''י קרוב,

דם שפוך ללא דין יכול להיגאל ע''י נקמה,

ועם משועבד יכול להיגאל ע''י אלוהיו לחירות - ברוחניות ובגשמיות. שנזכה בב''א.

ממה אנחנו אמורים להפדות, להשתחרר ולהגאל? ממה?

גאולת עם ישראל היא מהגלות כמובן, עכשיו תשאל מה היא הגלות...

האם המצב שלנו כיום היא גלות או גאולה.

רמז: הקץ המגולה מאחורינו או לפנינו?

תקופת השופטים, מלכות בית דוד אחרי כיבוש בבל, בית שני, מלכות חשמונאי, שנות הניצחון במרד בר כוכבא.

היו מעט מאוד תקופות שלא היו גם וגם, ליתר דיוק רק בתקופת דוד ושלמה הייתה לנו עצמאות (וגם אז לא ברור עד כמה ישראל הייתה ממלכה עצמאית וכמה הייתה כפופה למצרים ו/או אשור). בשאר התקופות הייתה גלות גמורה.

אבל למה זה משנה מה היה בעבר?

מיציאת מצרים היתה לנו עצמאות וכן בכל התקופות שהזכרת למעט כיבוש בבל ותקופות קצרות שהשתעבדנו למלך זר בימי השופטים.

עד תקופת דוד לא הורישו את כל הארץ ולא היה שקט. בימי השופטים היו תקופות קצרות שבהן 'שקטה הארץ 40 שנה', שאר התקופות היו במלחמה ו/או שיעבוד (תראה למשל את התיאור איך שבכל ישראל לא הייתה חרב בגלל האכיפה של פלישתים, בקושי השיגו לשאול ויהונתן).

גם בתקופת בית שני ההנהגה הייתה בחסות בבלית, כורש התיר לעלות אבל הוא היה השליט.

גם בתקופת חשמונאי אמנם השיגו לתקופה קצרה הפסקת אש אבל רוב התקופה המלכות הייתה בעצם אוטונומיה בחסות יוונית ואחר כך בחסות רומאית.

בטח שלא מלאה (שמעתי כמה היסטוריונים שטוענים שגם מעולם לא הייתה, אפילו בתקופות היותר מזהירות שלנו. מלבד התיאורים בתנ''ך על המלחמה של המעצמות על השליטה בארץ, כך שכל אחת הייתה כובשת וממליכה מלך חדש שיהיה כפוף לה כדוגמת נבוכדנצאר ופרעה נכה, ישנם גם הרבה ממצאים ארכאולוגיים שמעידים על חסויות של המעצמות האזוריות על ממלכת יהודה).

אבל שוב - למה זה רלוונטי לשאלה שלך?

אבל 79 שנה ביחס ל3500 שנה של ההיסטוריה של עם ישראל זה קצר מאוד, גם ביחס לכל תקופת מלכות החשמונאים הרוב לא היו בעצמאות אלא באוטונומיה. וגם אותן 79 שנים בהן הייתה עצמאות לא היו שנים שקטות.

נגאלנו כבר.

זה נהיה גאולה

הפירוש של גאולה שהקדושה נגאלת ויוצאת מתחת שליטת הרע

יש דבר טוב

יש דבר רע ששולט עליו

גאולה היא שהדבר הטוב יצא מתחת שליטת הרע.

זה קורה לכל אחד באופן פרטי וכללי.

הן במובן החומרי (מדינה) והן במובן הרוחני (נבואה שעל ידה יומלך מלך המשיח שיבנה את ביהמ"ק) כפי שניסח זאת הנזיר הקדוש בכתביו,

והחידוש של ריבותינו הקדושים שהמדינה היא לבוש לנבואה ועל כן גם בה יש הארה של השכינה אם כי ברמה מצומצמת (כי הנבואה היא השראת שכינה גדולה, כפי שעולה מהרב קוק בכמה מקומות), ועל כן אמרו רבותינו הקדושים שבכל טנק ובכל מטוס של צה"ל יש קדושה רוחנית, ושביום העצמאות יש השראת שכינה, 

וזה נושא רחב ולא בשביל משפטים קצרים

שהוא הארת השכינה! . זה הכוונה!

גאולה לאומית = ציונות, עצמאות, מדינה, צבא, כלכלה, משפט וכ'ו

וגאולה דתית =  בראש ובראשונה סנהדרין, אחר כך אחדות, ארץ ישראל, מקדש, וכ'ו

ואין קשר בניהם כלל.

כי פשוט אני חושב שטכנית זה לא אפשרי בימינו כמו שכתבתי.

וחידוש ההלכה ואיחודה אפשר גם לא בלשכת הגזית וזה הכוונה שלי.

לא נראה לי שאתה חולק על זה...

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום