דעתי קצת שונה... לפי מה שהבנתי כתבת:

"אבל גם דתיים לאומים יודעים להנות! וגם דוסים למי שחושב שהם כל היום רק לומדים תורה..."

נראה מדברייך כאילו ללמוד תורה זה סבל ומונע הנאות אחרות בחיים- אז זהו שלא, התורה היא החיים וההנאה

יש מי שיגיד שכן ויש מי שיחלוק...

אני חושבת שאין דבר כזה "החיים הכי טובים" למגזר מסוים.

גם נוצרי או מוסלמי להבדיל יכולים להגיד שהחיים שלהם הכייי טובים.

אני בטוחה, בטוחה, שגם חרדים, ברסלברים, חבדניקים וכולי חיים חיים טובים ועובדים את הקב"ה בדרכם הקדושה.. לא רק אנחנו הדתיים הלאומיים חיים את החיים הטובים.. ממש לא

לכל אחד יש את עבודת ה' שלו והדרכים שלו, 

זה לא אומר שחרדים או כל מגזר אחר לא נהנה מהחיים..

והחיים? לא חושבת שהם רק הנאה- חיים זה משמעות, זה שליחות, זה עליות ומורדות

ולא רק לכייף כל היום...

קיצור אפשר לדון על זה המוןןןן אבל השתדלתי לקצר ולטמצת את דעותיי

אתה בעצם אומר, אנחנו גויים מצד אחד, לא מחוייבים יותר מדי לה' אז יש מקומות ורגעים שאנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו ו"לעזוב" את ה' ועבודתו בצד ואפילו יותר גוע,להיות נבלים ברשות התורה.

ויש רגעים גם אם ביחס יותר גדול שאנחנו משועבדים לה' יש לנו סוג של משמעות פשטנית ולא כ"כ מפותחת או מובנת של יחס לה'(שאולי לא כ"כ אכפת לנו מאיפה הוא נובע ואחנו פשוט הולכים אחרי המסורת (ובעצם אחרי כולם)).

דתי אמיתי, ללא הקשר ללאומיות או לא, לא מפריד בין הדברים. "ההנאות",כמו שקראת להם, הן לא יותר מחיזוק קטנטן,רגעי וכמעט וחסר משמעות אם לא לחלוטין כדי שיהיה לנו כח לעבוד את ה', ללא רגעים של הפסקה והתחזקות הגוף אין לנשמה מקום ודרך (וגם אפשרות) להתעלות-לכן בעצם ההפסקות הקטנות האלה(שחייבות להיות קטנות ולא להעסיק את הדעת או להוות שאיפה מסויימת) הן חלק מעבודת ה' ועבודת הנשמה.

זה קיים גם אצל חרדים,אם כוונתך הייתה להוציא אותם מן הכלל. אולי התפיסה שלהם פחות מוטעת.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...