וואו אבא.
תודה.
פשוט תודה.
תודה לך עליה.
פתאום אני מבינה מה מתכוונים כשאומרים שמפגש בין אנשים הוא לא סתם מקרי.
תודה לך ששמת אותה מדריכה שלי.
תודה עליה.
פשוט תודה שהיא בנאדם כל כך מדהים.
והיה קשה.
אבל אחרי זה אפילו הצלחתי קצת לשמוח!
תודה לך השם יתברך.
תודה תודה תודה.
וגם על היום.
שהיה אפילו עוד יותר קשה.
שבכלל לא התכוונתי. אבל יצא.
ובעזרת השם יהיה טוב.
והצלחתי קצת לשמוח.
ואפילו נהניתי קצת בצביעות.
ובישבצ.
והיה בהתחלה קשה והייתי צריכה לאסוף את השברים מהרצפה, לקחת את עצמי בידיים וללכת.
אבל בסוף היה משתלם.
אבא תודה. פשוט תודה.
אבא אתה הוא המלך. ואתה מסובב פה הכל בהשגחה פרטית מדוייקת לכל אחד ואחת פה.
וגם לי.
והפגישות.
וזה היה קצת עמוס. יומיים ברצף.
אשכרה פתחתי את הנושאים האלו, שבחיים לא פתחתי ובחיים לא דיברתי וכלום, אשכרה פתחתי ושיתפתי שני אנשים.
אני לא מבינה איך היה לי האומץ.
כנראה שאני אולי כן מסוגלת.
למרות מה שקרה איתה.
אני רוצה לשכוח.
לשכוח ולסלוח.
אבל קשה קשה קשה.
כי היא הרסה אותי.
אז איך אפשר לסלוח?
והיום ממש נזכרתי בזה. וגם אתמול.
והיה לי קשה. ממש.
עדיין לא הצלחתי לסלוח.
והיום למדנו שהרב זצ"ל אמר שהטעות של מחנכים היא שהם לא קולטים את הנפש שמולם ומלמדים בצורה שלא טובה והורסת את הנפש.
ופשוט חשבתי עליה.
וכמה שזה נכון.
וכמה שזה יכול להרוס ולפגוע.
פשוט להרוג.
אבל בתכלס מה יועיל לי אם אני לא אסלח? כלום.
אבל פשוט קשה לי.
לא מסוגלת.
אני צריכה לנסוע לים.
ולשבת מול הגלים.
ולהקשיב להם.
ולחשוב.
ולצעוק.
אליו יתברך.
ואולי אצליח גם לבכות. אולי.
אני חייבת את זה.
אבל אין מתי.
ואין איך.
ואין לי אומץ.
אבא תן לי כוחות!!!!!!!!!!
תודה.
פשוט תודה.
תודה לך עליה.
פתאום אני מבינה מה מתכוונים כשאומרים שמפגש בין אנשים הוא לא סתם מקרי.
תודה לך ששמת אותה מדריכה שלי.
תודה עליה.
פשוט תודה שהיא בנאדם כל כך מדהים.
והיה קשה.
אבל אחרי זה אפילו הצלחתי קצת לשמוח!
תודה לך השם יתברך.
תודה תודה תודה.
וגם על היום.
שהיה אפילו עוד יותר קשה.
שבכלל לא התכוונתי. אבל יצא.
ובעזרת השם יהיה טוב.
והצלחתי קצת לשמוח.
ואפילו נהניתי קצת בצביעות.
ובישבצ.
והיה בהתחלה קשה והייתי צריכה לאסוף את השברים מהרצפה, לקחת את עצמי בידיים וללכת.
אבל בסוף היה משתלם.
אבא תודה. פשוט תודה.
אבא אתה הוא המלך. ואתה מסובב פה הכל בהשגחה פרטית מדוייקת לכל אחד ואחת פה.
וגם לי.
והפגישות.
וזה היה קצת עמוס. יומיים ברצף.
אשכרה פתחתי את הנושאים האלו, שבחיים לא פתחתי ובחיים לא דיברתי וכלום, אשכרה פתחתי ושיתפתי שני אנשים.
אני לא מבינה איך היה לי האומץ.
כנראה שאני אולי כן מסוגלת.
למרות מה שקרה איתה.
אני רוצה לשכוח.
לשכוח ולסלוח.
אבל קשה קשה קשה.
כי היא הרסה אותי.
אז איך אפשר לסלוח?
והיום ממש נזכרתי בזה. וגם אתמול.
והיה לי קשה. ממש.
עדיין לא הצלחתי לסלוח.
והיום למדנו שהרב זצ"ל אמר שהטעות של מחנכים היא שהם לא קולטים את הנפש שמולם ומלמדים בצורה שלא טובה והורסת את הנפש.
ופשוט חשבתי עליה.
וכמה שזה נכון.
וכמה שזה יכול להרוס ולפגוע.
פשוט להרוג.
אבל בתכלס מה יועיל לי אם אני לא אסלח? כלום.
אבל פשוט קשה לי.
לא מסוגלת.
אני צריכה לנסוע לים.
ולשבת מול הגלים.
ולהקשיב להם.
ולחשוב.
ולצעוק.
אליו יתברך.
ואולי אצליח גם לבכות. אולי.
אני חייבת את זה.
אבל אין מתי.
ואין איך.
ואין לי אומץ.
אבא תן לי כוחות!!!!!!!!!!