קודם כל תבדקו אם אין משהו פיזי שמציק לו,
אולי הזווית כבר לא נוחה לו, החגורות, הזווית של הרגליים וכו'
אם יש משהו מציק אז לחשוב על פתרון, כרית לרגליים, להרחיק את הכסא מקדימה וכד'.
אם אין משהו מציק, לבדוק איך אפשר לעניין אותו בנסיעה, דרך החלונות הם לא רואים כלום מהכסא שלהם, אולי אפשר לסדר מראות ככה שישתקף לו נוף מהדרך בלי להתאמץ? ואז אפשר לדבר איתו על מה שהוא רואה. ככה יזכור שהנסיעה היא חוויתית ויפחית התנגדות.
הצבת גבולות ככל שהם קטנים אני חושבת שיותר יעיל בדרך עקיפה ולא ישירה, כלומר לא לדבר איתו בעת הקשירה שחייבים לחגור,
אלא בהתאם לרמת ההבנה שלו דרך סיפור, דרך דוגמה אישית (לדבר כאילו לעצמך או לחפץ דומם או לבעלך: "אוטו, נכון שאי אפשר להתחיל בנסיעה? אמא עדיין לא חגורה, או הנה אמא עכשיו חגרה, עכשיו נוסעים")
כשעוברים ברחוב ורואים אוטו: הנה אוטו וכוווולם חגורים בפנים
במקביל, בעת החגירה לא לנסות לחנך אותו, אלא להסב את תשומת ליבו למשהו אחר. (וואי, וואי, מה זה הרעש הזה?? אולי חללית? אולי חתול? אה.. זה משאית...) כמה שיותר דרמטי.
למקרים קשים שיהיה לך זמין באוטו צ'ופר קטן
עוד משהו, אם לילד יש משהו שמציק לו, אז לשקף לו שאנחנו מבינים את הקושי שלו. שלא יקבל תחושה של עימות כשאת חוגרת אותו בניגוד לרצונו, אלא תחושת הכלה, אמא מבינה אותי גם כשהיא לא יכולה להענות לבקשה שלי.