דווקא אחרי שהיה מלא. בטוב.
והכל מתנפץ.
פשוט איך מדהים שרגע אני יכולה להיות מאושרת ורגע אחר כך הכי דיכאון בעולם.
אבא למה??
היה לי טוב.
הרגשתי את אהבתך אלי.
שאתה מסובב פה את המציאות הכי מדוייק לכולנו.
ואז בום.
הטוב מתנפץ.
הכל מתרסק מול העיניים.
הייתי היום שמחה.
אבא למה??
למה אני חייבת לשקוע לתוך העצבות הזאת מחדש.
למה הכל מרגיש לי ריק ומגעיל ואיכ.
וואו אבא איך דברים פה יכולים להשתנות.
אבא בבקשה ממך תן לי כוחות לשמוח!
ועשיתי את זה.
ועכשיו אני מרגישה הבנאדם הכי טיפש ביקום.
ובטח היא חושבת עלי דברים נוראיים.
וזה נכון.
איכ. איזו ילדה אני.
מגעיל לי מעצמי.
למה לעזאזל עשיתי את זה???
הייתי צריכה להשאיר את זה אצלי וזהו.
שיישאר כתוב, אבל אצלי.
לא להביא לה.
כי עכשיו הכל איכ ומגעיל והיא בטח חושבת שאני הבנאדם הכי נוראי בעולם.
וזה נכון.
איכ.
אני פשוט מגעילה.
וזהו.
