"וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן" [לה כז]
אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרים - אנו משלימים... ולפי שנתעצלו מתחילה נחסרה אות אחת משמם, "והנשאם" כתיב [רש"י, עפ"י ספרי במדבר מה ובמדבר רבה יב טז]
נראה לפרש שלא מידת עצלות שלילית היא ששלטה בם. הפגם היה שלא הכירו את הרצון, הכיסופים וכח ההתנדבות העצום, הגלום בכנסת ישראל לבנין המשכן. נשיא אשר אינו יודע את שאיפותיו של צאן מרעיתו, אינו מבין את הפוטנציאל הגלום בשבטו. משל למה הדבר דומה? לחקלאי חסר-הבנה בעל שדה משובחת שליד מעיין, היכול לזרוע בשדהו ירקות משובחים שיניבו פרות דשנים שהכנסתם מרובה, והלז, שלא קרא, לא שנה ואינו מבין את ערך שדהו, הולך וזורע בשדהו מאכל לבהמות... הפסד כה גדול גרם לעצמו!
איזהו נשיא? הנושא את שבטו והמרוממו. נשיא צריך להנחות, לרומם את שבטו ולהביאו לידי גילוי מושלם של יכולתו הפיזית והרוחנית בה ימלא את חלקו בכלל ישראל. אם אין הוא יכול להפעיל את השבט אין הוא ראוי לשמו. הוא נשוא ואינו נשיא. לפיכך נגרעה האות יוד משמם.
כך מסופר בתוספתא:
"פעם אחת חל ארבעה עשר[ערב פסח] להיות בשבת. שאלו את הלל הזקן: פסח מהו שידחה את
השבת? אמר להם... מה תמיד קרבן צבור ודוחה את השבת אף פסח קרבן צבור דוחה
את השבת... אמרו לו: מה יהא על העם שלא הביאו סכינין ופסחין למקדש? [-כי
חשבו שאין לשוחטו בשבת, שהרי כיצד יטלטלו את הסכינים?] אמר להם: הניחו להם.
רוח הקדש עליהם, אם אין נביאין הן בני נביאין הן. מה עשו ישראל? באותה שעה
מי שפסחו טלה - טמנו בצמרו [את הסכין, וכך טולטל ע"י הטלה], גדי - קשרו
בין קרניו, והביאו סכינין ופסחים למקדש, ושחטו את פסחיהן. בו ביום מינו את הלל נשיא והיה מורה להם בהלכות פסח".
בגינה של תשובה זו דווקא ירדו בני בתירא מנשיאותם ומינו את הלל כנשיא. בדקו ותמצאו: לא בגלל הפתרון וההיתר ההלכתי נתמנה הלל לנשיא. הלל אשר חזה מראש כיצד תיפתר הבעיה, שמתוך הבנת יחודם של ישראל קבע: "הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם", לבסוף התברר שהוא אכן צדק: "ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון". מתוך הכרת פנימיותו של הכלל וסגולותיו - בני נביאים הם - נתמנה לנשיא.
יהי רצון שנזכה כולנו תמיד להכיר הסגולות עם ישראל, ועל ידי כך להביא את הגאולה.
שבת שלום!
(הרב נריה)
הלימוד מוקדש לעילוי נשמת אהרון צבי בן דוד הלוי
