אז בואו נתחיל באיך אני מרגישה. קר לי ואני מכוסה בשמיכת פליז ופיג׳מה של דמבו אהוב ליבי וכאילו מישהו לקח את הגרון וכיווץ אותו ושפך עליו חומצה וקרח וזרק לים המלח ואש הואיל בטובו להחזיר לי אותו.
איך אני מעגישה נפשית? די חרא אפשר לומר. אבל מה זה משנה כי זה התחלה והכל יעבור ויהיה טוב וגמככה אני אסיים את השנה בלי חברות כמו כל שנה, אז חבל לבכות על משהו שאין לי שליטה בו. נכון עברתי דירה, למה חשבתי שזה ישנה משהו. זה רק מראה שצדקתי שלא רציתי להיות בדירה הזאת מההתחלה. זה רק מראה שבסופו של דבר אני באמת יודעת מה טוב בשבילי
חדר לבד זה ליגה של העולם רק שככה אף אחד לא מודע לקיומי, אני הולכת לישון וחושבים שעוד לא הגעתי לדירה ואפילו לא טורחים לבדוק את העניין
שוין
באלי שבוע חופששש אין לי כח
לפחות יש פיגמה של דמבו והמון שירים חדשים שהורדתי
השבת היתה לי שיחה ארוכה עם אדר על זוגיות ואם מתאים לנו חבר ומתי נתחתן ואיזה הזוי שלחברות שלנו כבר יש יחדים ואיך זה שכולן, אבל כולן, כבר בשלב של החברים ואנחנו נשארנו מאחור. זה די צפחיד כל העניין הזה. וכמה שאני רוצה חבר וזה יהיה כיף ויהיה מי שיקשיב לכל השטויות שלי ויאהב אותי באמת, אני אצטרך להיות אותו הדבר כלפיו, ואיך יהיה לי כח להכיל מישהו שלם כשאותי אני עדיין מדחיקה ולא רוצה בכלל לגעת בי?
וקשה לי שכולן מתכננות את החיים שלהן לפי החתונה, מתחילות ללמוד עכשיו כדי שעם הילדים זה לא יפריע, לא עושות xx כי הלו, מי אמר שהחתן יאהב אתזה?
(לא שאני יותר טובה אבל בסדר)
ובזמן האחרון אני כל הזמן חושבת שהייתי קצת מגעילה באיך שנפנפתי אותו לפני חצי שנה. הוא בסהכ היה נחמד אלי ואני בעע
כואב לי הראש וממש אין לי כח לשבת שעוד רגע כבר מגיעה אגב
אין לי כח לשבוע הזה אבל אני אופטימית אז יהיה טוב בעזרתו
אז היו שלום ותודה על הפאה בלונדינית והסנדל הירוק

הלוואי שהיינו יכולות להיות חברות..

רק שאנחנו לא אוהבים פאות ובטח שלא בלונדיניות, אבל בבקשה

אשכרה.