יש רגעים ששוים כמו חיים שלמים של ילד בן שלוש, אך כול רגע שלו שווה להוריו חיים שלמים.
לא מתוחכם, פשוט הזכיר לי שיש דברים יפים בחיים
יש! כן, אל תשכחו.
קצת מצחיק לנסות להיזכר בדבר שנשמע ברור אבל(ואני לא רוצה להישמע לעצמי בכיין) בחיים הדפוקים
שלנו זה לפעמים נראה רחוק, לא קשור או שייך,
ואם כן, אז נפתיר שזה סתם רגע אחד וזהו...
לא, והלווי שאזכה לראות משהוא כזה, לא שיטחי כמו טיול או מסיבה, משהוא אמיתי
גדול ועמוק, אך קצר כמו שניה, כמו סתם שניה של לחכות לטרמף
כמו זאת שאחרי המצמוץ, שאחרי הצעקה, סתם שניה.
ואהוד עדיין שר? כבר לא בטוח, ואני כן רוצה לראות, לשמוע ולחוות.
ולא מאמין שאני עדיין בטוח הפלונטר הזה, עברה פאקינג שנה עוד שניה!
מה הלוז?
וזהו, זאת המציאות, ואין לי מוסג מה לעשות מול זה, אם להמשיך כמו עד עכשיו, ללשנות גישה?
ולמה? להילחם בזה?
יופי, כבר יודע טעם המעדן וכבר יודע ערבותו לכך
ויודע שיש יעד לא מדויק ורק אחריו אשוב ואטעום,
כן כי זה טוב, ובחיים לא הייתי חוזר על הטעות, לא שכאילו מישהוא מת ועדין
איך זה עזר פגע טוב החיים...
מילות סיכום הם כמו דג ורוד, קצת חסרות פנץ
היתבגרנו, אבל הכאב התבגר יחד איתנו