גם לי השנה הזאת לא התחילה טוב באולפנה....

והגעתי מאוחר...

לפעמים גם לא הגעתי...

ואף אחד לא ניסה להבין מה עובר עליי ולמה אני לא מגיעה באמת (כי זה לא שלא באתי סתם כי לא רציתי זה בגלל שקרה לי משהו מאוד קשה!!)

ותמיד שניסו ושדיברו איתי רק אמרו לי כמה אני אשמה כל הזמן!!!!

וכמה אני ואני ואני....

ושאני צריכה לקחת את עצמי בידיים!!

הרגשתי שאני פשוט לבד בלי אף אחד ששואל למה אני ככה....

אז אני מבינה חלק מהדברים שאתה עובר....

אני יכולה להגיד לך שאם בחר להעיף אותך אז עדיף לך לא לחזור לשם...

כי עכשיו אתה יודע שלא רוצים אותך אז אין לך טעם להתאמץ...

תמצא מקום אחר שיהיה לך טוב בו ושרוצים אותך ואז גם תיהיה לך הזדמנות להתחיל מחדש!!!

ואני לא יכול כבר להתחיל מחדש.

אני באמצע שביעית!

עושה סטופ ומנסה לשאול את עצמו- איך התלמיד שלי הגיע למצב הזה... ומנסה לעזור לו...

ואני מסכימה איתך  שזה לא טוב לעבור באמצע שביעית!!!

כמו ש @נגרינסקי אמר תעשה מה שבאלך אם לא אכפת לך מה אומרים לך....

ותמשיך להיות שם...

אם חשוב לך להיות שם אז תגיד להם את זה....

ותראה להם שאתה רוצה להשתנות....

תחשוב מה נכון לך, לימודים, תורה, לסטול ולא לעשות כלום, פשוט להחליט ולחשוב מה הכי טוב ונכון לך, ולעוף על זה...

אולי הוא ציפה שאחרי תקופה של שיחרור ויחס רחמן יותר, אתה תתאפס על עצמך ותחזור ללמוד ולהתנהג כתלמיד...

זה גם תלוי ממש באיפה שאתה לומד...

כשאני מתאר את זה ככה אז כן

אבל מבחינתו הוא עשה הכל בשבילי

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....